חיפוש משולב

בג"צ 9131/05 - העותרים: 1. ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' המשיבה: מדינת ישראל/משרד התעשייה המסחר והתעסוקה

כבוד השופטת ד' בינישכבוד השופט א' גרוניס , כבוד השופטת א' חיות ,

תק-על 2006(1), 6510

נושאים:

הלכות

ענייננו, כתב אישום, אשר הוגש כנגד העותרת 1, אגודה שיתופית חקלאית המפעילה בקיבוץ ניר עם חווה לגידולי שדה, וכנגד העותרים 3-2, מנהלי החווה. כתב האישום, מייחס לעותרים ביצוע עבירות שונות בניגוד לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991, לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), התש"ס-2000, ולחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, לפיו יוחסו להם העסקת 8 עובדים זרים ללא היתרים, בתנאים תת-אנושיים, וכן כי לשניים מן העובדים שולם שכר הנמוך משכר המינימום. כשנה לאחר הגשת כתב האישום, הוגשה העתירה דנא, התוקפת את ההחלטה בדבר הגשת כתב האישום. העותרים טוענים, כי העבירות המיוחסות להם הינן עבירות מנהליות, אשר גוררות אחריהן קנס כספי ואמנם, בהתאם לסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1986 ניתן, מטעמים שיירשמו, להגיש כתב אישום אף בשל ביצוע מעשה המוגדר כעבירה מינהלית, ובלבד שהתביעה שוכנעה כי הנסיבות מצדיקות זאת. העותרים סבורים כי לא ראוי היה לנהוג כך בעניינם. לטענתם, עניינם אינו נופל בגדר המקרים המצדיקים הגשת כתב אישום פלילי * נקבע: אין זה מן הנמנע כי במסגרת הליך פלילי תידרש אף הערכאה הפלילית לבקר את חוקיות פעולותיהן של רשויות האכיפה בעת העמדה לדין פלילי. זאת, בפרט כאשר הנאשם עותר לביטולו של כתב האישום, בין אם בשל היעדר סמכות להגיש את כתב האישום, בין אם מחמת פגם שנפל בהליך החקירה או הגשת כתב האישום, בין אם בשל פסול בשיקול הדעת ובין אם משום שעומדת לו "הגנה מן הצדק". וכך אף בענייננו. בית הדין, בדונו בהליך הפלילי, וככל בית משפט פלילי, רשאי ומוסמך לדון לא רק בטענות המכוונות ישירות כנגד האישום הפלילי, אלא אף בהשגות על התנהלותן של רשויות המינהל, טרם הגשתו של כתב האישום (שלב החקירה או התנהלות התביעה עד להגשת כתב האישום). בדרך זו יימנע הצורך מפיצול הדיון ומניהול שני הליכים נפרדים סביב סוגיות קרובות אשר אינו רצוי, לא רק משיקולי יעילות ומטעמי חיסכון במשאבים שיפוטיים, אלא שהוא אף עשוי לגרום לסחבת מיותרת ולהתמשכות בלתי סבירה של ההליך הפלילי. כמו כן, לעיתים קרובות כרוכה השאלה המתעוררת באשר לחוקיות או לסבירות ההחלטה להגיש כתב אישום במחלוקות עובדתיות שונות אשר לערכאה הדיונית הכלים המתאימים לבירורן. העתירה נדחית

לא נצפה
עמודים: 6
פסק דין
עליון
06/02/2006
מאזכרים: 304

4825/97 ע"א - 1. זרח גהל נ' 1. פקיד השומה למפעלים גדולים

א' ברקא' מצא , ד' דורנר ,

תק-על 2000(1), 2095

השופטת ד' דורנר:
העובדות, ההליכים והטענות
1. המבקשים-המערערים בע"א 4825/97 (המשיבים בע"א 4826/97) (להלן: גהל) והמשיב בע"א 4825/97 (המערער בע"א 4826/97) (להלן: פקיד-השומה) עירערו לפני בית-משפט זה על פסק-דין שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בעניין שומות הכנסה שקבע פקיד-השומה לגהל עבור השנים 1985-1982. בגידרם של ערעורים אלו, שהדיון בהם התנהל בדלתיים פתוחות, הגיעו גהל ופקיד-השומה להסכם פשרה, שאותו העלו על הכתב (להלן: הסכם הפשרה). הצדדים הגישו את הסכם הפשרה לבית-המשפט על-מנת שניתן לו תוקף של פסק-דין,...

לא נצפה
עמודים: 4
החלטה
עליון
07/02/2000
מאזכרים: 304

ע"א 4819/92 - כרמי עוזי נ' ישר מנשה

לפני הנשיא מ' שמגר, השופטים א' מצא, ד' דורנר

פ"ד מט(2), 749

נושאים:

כספים - ריבית

סירוב חברת ביטוח לשלם לפי פוליסת ביטוח רכב בטענה שהרכב שנגנב לא היה ממוגן בהתאם לתנאי הפוליסות. חובת חברת הביטוח להבליט תנאים בפוליסה. חובת האזהרה של חברת הביטוח למבוטח מה הם תנאי המיגון שהם דורשים. ריבית מיוחדת כאשר חברת הביטוח אי

לא נצפה
עמודים: 27
פסק דין
עליון
30/07/1995
מאזכרים: 304

רע"א 2904/14 - המבקש ברע"א 2904/14: נ' המשיבים ברע"א 2904/14:

כבוד השופט א' רובינשטיין

תק-על 2014(3), 4190

העליון הגדיל את סכום הפיצוי שנפסק עבור קבלת דואר "זבל": אמצעי אפקטיבי להרתעת הרבים

נושאים:

הגנת הצרכן - דואר פרסומי
נזיקין - אחר

במסגרת בקשות רשות ערעור "בגלגול שלישי", הגדיל בית המשפט העליון באופן משמעותי את סכום הפיצוי שנפסק לשני נמענים שקיבלו כל אחד עשרות הודעות "ספאם" בדואר האלקטרוני. נקבע, כי נוכח תכליתו של הפיצוי להרתיע ולהלחם בתופעה המטרידה, יש לקבוע כנקודת מוצא את סכום התקרה שנקבע בחוק (1000 ₪ לכל הודעה), ממנו ניתן יהיה להפחית בנסיבות המתאימות. כמו כן, נקבע כי לא חלה במקרה זה על הנמען חובת הקטנת הנזק, אולם ניתן יהיה לשקול במסגרת פסיקת הפיצוי את העובדה שיכול היה בקלות יחסית ללחוץ על כפתור "הסרה מרשימת התפוצה".

לא נצפה
עמודים: 9
פסק דין
עליון
27/07/2014
מאזכרים: 303

ע"פ 4945/13 - מדינת ישראל נ' ע.ס.

כבוד השופטת ע' ארבל, כבוד השופט א' רובינשטיין, כבוד השופטת ד' ברק-ארז

תק-על 2014(1), 3419

השופטת ע' ארבל:
ערעור המדינה על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ש' אטרש) בת"פ 38015-01-12 מיום 3.6.2013, שהשית על המשיב עונש של 6 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות, 10 חודשי מאסר על תנאי, צו מבחן וקנס.
רקע

לא נצפה
עמודים: 10
פסק דין
עליון
19/01/2014
מאזכרים: 303

רע"א 4538-11 - המבקשת: מיטל צמח נ' המשיבים: 1. דוד גבאי

כבוד השופטת מ' נאור

תק-על 2011(3), 11251

1. הוחלט שהבקשה לרשות ערעור מצריכה תשובה.
2. המשיבים יגישו תשובותיהם לבקשה עד ליום 18.7.2011.
3. על נוסח התשובה יחולו הוראותיה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פ"ד) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים.

לא נצפה
עמודים: 2
החלטה
עליון
07/07/2011
מאזכרים: 303

דנ"א 2568/97 - זהבה כנען נ' ממשלת ארצות הברית

ברקש' לוין , ת' אור , מ' חשין , ט' שטרסברג-כהן , י' טירקל , י' אנגלרד ,

תק-על 2003(1), 3055

נושאים:

הלכות

* העותרת (להלן: "הקונה") רכשה ממוכרת בשוק הפשפשים שתי תמונות, עבורן שילמה 250 ש"ח. לאחר הקנייה גילתה העותרת כי מדובר בתמונות מקוריות של הצייר ראובן רובין ששוויין האמיתי הנו 115,000 דולר. התמונות בוטחו על ידי המשיבה, ממשלת ארה"ב, אשר לאחר תשלום דמי הביטוח הפכה לבעליהן. בעקבות גילויה של הקונה כי מדובר בתמונות יקרות ערך, הגישה ממשלת ארה"ב לביהמ"ש המחוזי תובענה למתן סעד הצהרתי, לפיו היא הבעלים של התמונות ועל כן יש להעבירן לידיה. ביהמ"ש המחוזי קיבל את התובענה. הקונה ערערה לביהמ"ש העליון על החלטה זו. ביהמ"ש העליון קבע, כי בין הקונה למוכרת בשוק נכרת אמנם הסכם מחייב, וזאת חרף טעותן המשותפת באשר למהות הממכר. עם זאת, דחה ביהמ"ש את הערעור, בקובעו בדעת רוב, כי היות ומבחינה אובייקטיבית לא ניתנה תמורה ממשית עבור התמונות, לא התקיימו תנאי תקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר, והקונה לא רכשה זכות בעלות בתמונות (פורסם בפקסדין, מס"ד 3571). מכאן בקשת הקונה לדיון נוסף * נקבע: תנאי בסיסי לתחולתה של תקנת השוק לפי ס' 34 לחוק הוא קיומו של חוזה מכר תקף. במקרה כאן, הסכם המכר בין הקונה למוכרת הנו הסכם בתוקף. עם זאת, לאור טעותן המשותפת של הקונה ושל המוכרת, אשר לא ידעו בעת ביצוע העסקה כי מדובר בתמונות מקוריות, יש לקבוע כי הסכם המכר ניתן לביטול בשיקול דעת ביהמ"ש לפי סעיף 14(ב) לחוק החוזים * במקרה כאן, חרף העובדה שממשלת ארה"ב אינה צד ישיר להסכם המכר בין הקונה למוכרת בשוק, זכאית היא להיכנס בנעלי המוכרת ולבקש מביהמ"ש סעד של ביטול ההסכם עקב טעותם המשותפת של הצדדים לו. זכות זו מוקנית לה מכוח דיני העקיבה, המהווים חלק מדיני עשיית עושר ולא במשפט * בנסיבות העניין, לאור הטעות היסודית באשר לערכן האומנותי של התמונות, זהות יוצרן ושוויין האמיתי, מן הצדק להורות על ביטול הסכם המכר ועל השבת התמונות לממשלת ארה"ב *

לא נצפה
עמודים: 48
פסק דין
עליון
20/02/2003
מאזכרים: 303

רע"א 1643/00 - פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה - ירושלים

א. פרוקצ'יה

תק-על 2001(2), 1856

המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה "לקבל על הסף" הודעת ערעור שהגישה על שומת מס הכנסה. זאת בטענה כי פקיד השומה לא הגיש נימוקי שומה במועד הקצוב לו על פי דין * בית המשפט דחה את בקשתה ומכאן הערעור * נקבע: על אף החשיבות בהקפדה על עמידה במועדים סטטוטורים שנקבעו בסדרי דין, יש לדחות את הבקשה * קבלת ערעור כזה, אשר במרכזו מחלוקת על הכנסה הנאמדת בעשרות מיליוני שקלים הינה בעלת השלכה כלכלית משמעותית * לא ראוי כי מחלוקת שכזו תיחתך ללא דיון * בנוסף, פקיד השומה הגיש נימוקיו באיחור קל של מספר ימים אשר לכל היותר הסב למבקשת נזק דיוני קל יחסית.

לא נצפה
עמודים: 5
החלטה
עליון
22/05/2001
מאזכרים: 303

ע"א 2989/95 - 1. מרים קורנץ נ' 1. מרכז רפואי ספיר - בית חולים "מאיר"

ט' שטרסברג-כהן , ד' דורנר , י' טירקל

תק-על 1997(3), 1579

נושאים:

הלכות

המערערת היתה צריכה לעבור ניתוח אולם היתה בעלת סיכון מוגבר להווצרות קרישי דם. לפיכך החליטו הרופאים על עריכת הניתוח תוך מתן טיפול תרופתי לאחריו. לאחר שהופסק מתן התרופה, התמוטטה המערערת כתוצאה מתסחיף קריש דם בריאותיה, וטענתה היא כי יש להניח קיום חזקה לפיה בית החולים התרשל בטיפול וכי עליו הנטל להוכיח כי לא התרשל * העברת הנטל במקרים של רשלנות רפואית מבטאת מדיניות משפטית שתכליתה לרדת לחקר העובדות המצויות בד"כ בידי הרופא או המוסד הרפואי * יש ומתקיימים תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, ואז מועבר הנטל מכוח אותו סעיף, ויש והוא מועבר מכוח הפעלת מבחן ההסתברות של רשלנות גם משלא נתמלאו אותם תנאים * נראה שיש להוסיף טעם נוסף להעברת הנטל במקרים המתאימים והוא היותם של כל הידע והמידע בידי המוסד או הרופא המטפל, כשנגישות החולה אל כל אלה מועטה ומצומצמת * כנגד זה עומדת תקנת הציבור המחייבת זהירות מהכבדת יתר על הרופאים ודאגה לבל תרפינה ידיהם בטיפול בחולים ולבל יפעילו רפואה מתגוננת, שכן יש לזכור שלכל טיפול קיימים סיכונים * כאשר קיים סיכון ידוע בתחום מסוים לבעלי קבוצת סיכון גם אם הטיפול הוא ללא דופי, לא ניתן ואין זה ראוי להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הרופאים רק משום שאירע מה שבאחוז מסוים לא ניתן כלל למנוע * נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם הסברה שהטיפול נכשל מאשר עם הסברה שניתן טיפול לא נאות

לא נצפה
עמודים: 15
פסק דין
עליון
10/09/1997
מאזכרים: 303

בג"צ 5016/96 - ליאור חורב נ' 1. שר התחבורה

א. ברק , ש. לוין , ת. אור , א. מצא , מ. חשין , צ. א. טל , ד. דורנר

תק-על 1997(2), 3583

נושאים:

הלכות

ביהמ"ש דן בעתירות הנוגעות לסגירת רחוב בר אילן שבירושלים, בשבתות. רחוב בר אילן הינו רחוב החוצה שכונות בעלות צביון חרדי, השוכנות משני צידיו. בנוסף הוא משרת את הנכנסים לעיר ומבקשים להגיע לשכונותיה הצפוניות ולהפך. ביהמ"ש החליט ברוב של שישה שופטים נגד אחד (השופט טל), לדחות את הבקשה להורות לשר התחבורה לסגור את רחוב בר אילן בכל השעות בשבתות ומועדי ישראל ולהפוך את הצו על תנאי שניתן לצו מוחלט במובן זה שהחלטתו של שר התחבורה לסגור את רחוב בר אילן באורח חלקי מתבטלת. ביהמ"ש קובע ברוב של ארבעה כנגד שלושה (השופטים אור, חשין ודורנר) כי אילו לא התעוררה כל בעיה באשר לתושבים החילוניים המתגוררים בשכונות החרדיות הסובבות את רחוב בר אילן היתה העתירה נדחית, והצו על תנאי היה מתבטל. הסיבה לכך היא קיומו של ציר תנועה חלופי לרחוב בר אילן ולכן סגירתו החלקית של רחוב בר אילן בשעות התפילה, כפי שנקבע בהחלטת השר, מאזנת כראוי בין חופש התנועה לרגשות הדת ואורח החיים של התושבים החרדיים, הגרים בסביבה. זאת, בכפוף לכך שיקוימו שלושת התנאים הבאים: א) הצירים החלופיים יהיו פתוחים לתנועה בשבת. ב) רחוב בר אילן פתוח לתנועה בשבת בשעות שבהן לא חל איסור הנסיעה בו, והכל בלא שיופרע על ידי שימוש באלימות. ג) רחוב בר אילן פתוח לתנועה בשבת, גם בשעות האיסור, לרכב ביטחון ולרכב חירום. אולם לא נלקח בחשבון עניינם של התושבים החילוניים המתגוררים בשכונות החרדיות וכן עניינם של אורחיהם של הגרים בשכונות החרדיות ולכן ההחלטה התקבלה מתוך פגיעה בסדרים הראויים של ההליך המנהלי. ביהמ"ש קבע כי יש להשיב את העניין לידי שר התחבורה אשר יביא בחשבון גם את עניינם של התושבים החילוניים הגרים בשכונות העוטפות את רחוב בר אילן ומבקריהם.

לא נצפה
עמודים: 179
פסק דין
עליון
13/04/1997
מאזכרים: 303

חיפוש משולב

מאגר: