ד' דורנר , ד' ביניש , א' א' לוי
תק-על 2001(3), 2983
* המבקשת, בית הפסנתר, השאילה לרשות השידור פסנתר כנף, לשם הסרטת סדרת טלוויזיה * הוסכם, כי בתמורה יוקרן שמה של המבקשת במסגרת פרקי הסדרה * משנפסלה הסדרה לשידור, הגישה המבקשת תביעה לבימ"ש השלום, בה ביקשה לחייב את רשות השידור להציג את הפסנתר הנושא את שמה, במשך מספר תוכניות * במהלך הדיון הודיעה המבקשת, כי תסתפק בפיצוי כספי מינימלי, ובלבד שרשות השידור תצהיר כי בכוונתה לחדול מהפליית המבקשת - ביחס למתחרתה חברת "כלי זמר" - בכל הנוגע לפרסום במשדריה * לאור זאת, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו רשות השידור מתחייבת להשתמש בכלים של המבקשת באותם תנאים הניתנים ל"כלי זמר" - המתחרה במשיבה - ובתכיפות זהה * מספר חודשים לאחר מכן, הגישה רשות השידור תובענה כנגד המבקשת, בגדרה תבעה את ביטול הסכם הפשרה * זאת בטענה, כי ההתחייבות ניתנה עקב כפייה של ביהמ"ש ושלא מתוך גמירת דעת של רשות השידור * בימ"ש השלום (כב' הש' י. שמעוני) דחה את התובענה * ערעורה של רשות השידור על פסק הדין, התקבל * ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' ד. חשין, י. עדיאל וי. צבן) ביטל את הסכם הפשרה, בקבעו, כי ההתחייבות שנכללה בהסכם הפשרה, החסרה גבולות של מקום וזמן, הינה גורפת ומעידה על היעדר מסוימות והיעדר גמירות דעת להגיע להסכם הפשרה * מכאן בקשת רשות הערעור, שנדונה כערעור * נקבע: גמירת דעת: המבחן לקיומה של גמירת דעת הוא, אם בנסיבות המקרה היה אדם סביר לומד מן ההצעה שהופנתה אליו על כוונה ליצור יחסים משפטיים * נסיבות המקרה דנן, ובמרכזן הבקשה לתת להתחייבותה של רשות השידור גושפנקה של בימ"ש ולאשרה כפסק דין, מובילות למסקנה ברורה, כי רשות השידור גמרה בדעתה ליטול על עצמה את ההתחייבות, בתמורה לוויתורי המבקשת * מסוימות: במשפט המודרני דרישת המסוימות איבדה מחשיבותה * כפועל יוצא, היעדר מסוימות, ככלל, לא ישמש עילה לצד לחוזה להשתחרר מחיוב שנטל על עצמו מתוך גמירת דעת, אם ניתן לתת לחיוב פירוש המאפשר לקיימו או אם ניתן להשלימו, במקרה של חסר * במקרה זה, ההתחייבות שנטלה על עצמה רשות השידור אינה "חסרת גבולות", שכן לאור תכליתה - מניעת הפליית המבקשת, לעומת "כלי זמר" - ההתחייבות מוגבלת לנסיבות בהן מעניקה רשות השידור פרסומת ל"כלי זמר" * הערעור התקבל *
