א' ברק , י' זמיר , א' פרוקצ'יה
תק-על 2001(2), 1967
* נאמן בפשיטת רגל, ביקש למכור נכס מקרקעין שבבעלות פושט הרגל * לצורך כך, פרסם הנאמן הזמנה לציבור להציע הצעות לרכישת הנכס, עד למועד מסוים * בהצעה זו הודיע הנאמן, כי כל הסכם עמו מותנה באישור ביהמ"ש * הצעת המערערים היתה הגבוהה מבין ההצעות שהוגשו, אף שהיתה נמוכה מהערכת שמאי שהוגשה לנאמן * לאחר הליך התמחרות בין המציעים - שבסופו היתה הצעת המערערים הגבוהה ביותר ותאמה את הערכת השמאי - הכריז הנאמן על המערערים כזוכים * בין הצדדים נחתם הסכם מכר, לפיו התמורה עבור הנכס עמדה על 210,000 דולר * כשבוע לאחר חתימת ההסכם, שלח המשיב לנאמן הצעת רכש בסכום של 225,000 דולר * יצוין, כי המשיב לא היה שותף להליכים בפני הנאמן שקדמו לחתימת ההסכם * הנאמן, דחה את הצעת המשיב ופנה לביהמ"ש המחוזי על-מנת לאשר את הסכם המכר * במקביל, פנה המשיב לביהמ"ש וביקש כי ביהמ"ש יבחן הצעתו, לצד הצעת המערערים * ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' ו. אלשייך) ניהל הליך התמחרות, שבסופו הוכרז המשיב, בעל ההצעה הגבוהה ביותר בסך 230,000 דולר, כמי שזכאי לרכוש את הנכס * מכאן הערעור * לטענת המערערים, יש לבטל את החלטת ביהמ"ש, מאחר ולא היתה לו סמכות לפתוח מחדש את הליכי המכר * נקבע: בהליכי פשיטת רגל, הפקיד המחוקק את מלאכת הניהול והביצוע של ההליכים בידי בעלי תפקיד שמונו לכך על-ידי ביהמ"ש * תפקידו של ביהמ"ש מתמצה בבחינת תקינותן וסבירותן של פעולות נושא התפקיד * התערבות ביהמ"ש בהסכם מכר שנקשר עם זוכה, בהליך תקין והוגן ובתמורה סבירה, והמרתו בזוכה אחר שהצעתו גבוהה יותר, הינה נדירה וחריגה ביותר ותיעשה בנסיבות מיוחדות בלבד * במקרה דנן, לא היה מקום לניהול התמחרות בביהמ"ש * ההסכם עם המערערים שהוגש לאישור היה סביר מבחינת התמורה שנקבעה בו ומבחינת יתר תנאיו * ההליכים שקדמו להתקשרות בו היו תקינים והוגנים * מנגד - ההצעה המאוחרת של המשיב הוגשה תוך סטייה בולטת מלוח הזמנים שנקבע ותוך הקניית יתרון בלתי הוגן למציע שנתאחר בלא הסבר סביר לכך *
