ת' אור , מ' חשין , י' גולדברג
תק-על 1998(4), 873
בעלי הדין הם בעלים במשותף של בניין ישן, הזקוק לשיפוץ ניכר. המשיבים תבעו פירוק השיתוף בבניין על דרך מכירתו למרבה במחיר. המבקשים מסכימים לפירוק השיתוף, אך לדעתם פירוק זה חייב להיות ע"י חלוקה בעין, על דרך הפיכת הנכס לבית משותף. ביהמ"ש המחוזי קבע כי חלוקת הבניין בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים, מאחר ונדרשת השקעה כספית רבה לשיפוץ הבניין. לאור זאת, קבע ביהמ"ש כי יש למכור את הבניין. מכאן הערעור. יש לעשות ככל הניתן לפירוק על דרך של חלוקה בעין. ע"פ סעיף 40 (א) לחוק המקרקעין, ביהמ"ש לא יורה על חלוקה בעין אם נוכח כי ייגרם הפסד ניכר לשותפים. מכך נלמד המעמד הנעלה שהמחוקק מעניק לעקרון החלוקה בעין: לא כל הפסד, אלא רק הפסד ניכר, יביא לפירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין. סעיף 42 לחוק המקרקעין קובע כי לגבי בית הראוי להירשם כבית משותף, רשאי ביהמ"ש לצוות על פירוק השיתוף בדרך רישום בית משותף. בפירוק שיתוף במקרקעין "סתם", חייב ביהמ"ש להורות על חלוקה בעין , אלא אם ייווכח כי חלוקה בעין תגרום "הפסד ניכר" לשותפים. מה מקום העיקרון בדבר "הפסד ניכר" לעניין בית משותף? עקב חשיבות עקרון החלוקה בעין, יש להרחיב הטריטוריה של החלוקה בעין ולהצר הטריטוריה של המכירה. כך יהא בקרקע או בבית סתם. קל וחומר בבית שאנשים דרים בו. השאלה אינה מה הדרך הכדאית ביותר למימוש הפוטנציאל הממוני הטמון במקרקעין, אלא האם החלוקה בעין היא שתגרום במישרין להפסד ניכר. במקרה דנן, המשיבים לא הצליחו לשכנע כי יש למכור את הבית. הוכח כי המבקשים נכונים לשתף עמם פעולה בעניין תכניות למימוש פוטנציאל הרווח בנכס, אולם המשיבים אינם מעוניינים במבקשים כשותפים בתכניות אלה. לאור זאת, לא ניתן כלל לדבר על הפסד – בוודאי לא על "הפסד ניכר" – שייגרם למשיבים אם תיעשה חלוקה בעין. הקשיים הכלכליים בשיפוץ הבניין אינם נובעים מן החלוקה בעין, אלא מהזנחת הטיפול בבניין. לאור זאת, יש להורות על רישום הבניין כבית משותף.
