א' ברק , ת' אור , מ' חשין
תק-על 2001(3), 2830
* המערער, אמיליו פלוס, הינו איש עסקים * בין עסקיו פרוייקטים לייזום, לפיתוח ולבנייה * אחד מאותם פרוייקטים - הקמה ומכירה של בתים באריאל - הוליד תביעה אזרחית אשר הוגשה בידי רוכשי הדירות נגד המערער ואחרים * היתה זו תביעה לפיצויי ממון שעניינה הפרת הסכמים ופגמים שנפלו בדירות שנמכרו לרוכשים * על רקע תביעה זו פרסם שבועון בשם "שתי ערים" כתבה שכותרתה "משרד השיכון בודק חשדות שאמיליו פלוס גנב מיליוני שקלים מכספי המדינה" * הכותרת הופיע באותיות גדולות ובולטות במיוחד, ותפסה שטח משמעותי מן הכתבה * המערער תבע את כותבת הכותרת ואת רשת שוקן בע"מ (להלן: המשיבות), בעילה של פרסום לשון הרע * התביעה נגעה אך לכותרתה של הכתבה * ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' ה. גרסטל) קבע, כי אמנם הכותרת היא בבחינת לשון הרע אולם למשיבות עומדת הגנת אמת בפרסום והגנת תום לב * מכאן הערעור * נקבע: הגנת אמת שבפרסום: קיימים שני תנאים מצטברים לתחולת ההגנה של אמת בפרסום: (1) הפרסום היה אמת; (2) בפרסום היה עניין ציבורי * המשיבות ביססו את הכותרת על כתב התביעה שהגישו רוכשי הדירות באריאל נגד המערער ועל חלופת מכתבים של ב"כ הרוכשים לגורמים שונים * מראיות אלו עולה, כי משרד השיכון לא בדק כל חשד לגניבת כספי המדינה בידי המערער * מכאן, שלא הוכח יסוד האמת בהגנת האמת שבפרסום, ועל כן הגנה זו אינה חלה * הגנת תום הלב: הגנת תום הלב תקום בהתקיים שני תנאים מצטברים: (1) התקיימות אחת מחלופות סעיף 15 לחוק - במקרה דנן סעיף 15(2); (2) הפרסום לא חרג מתחום הסביר * סעיף 15(2) אינו מתקיים במקרה דנן, מאחר והמשיבות לא הוכיחו כי פעלו בתום לב * גם התנאי השני - יסוד הסבירות - אינו מתקיים, מאחר ובמקרה דנן המשיבות - בפרסמן כותרת בלתי אובייקטיבית, לא הוגנת, לא נכונה ומטעה - חרגו ממתחם הסבירות *
