א' ברקי' טירקל , מ' אילן ,
תק-על 1999(1), 1732
בין בעלי הדין התנהלה התדיינות משפטית * בעלי הדין הגיעו להסכם פשרה, בו נקבע כי בית המשפט יכריע על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, בתביעה בעניין פיצוי בגין ביטול הסכם * בית המשפט קבע כי מאחר ושני הצדדים לא פעלו כדי לקיים את ההסכם, אין זה מוצדק שמי מהם יזכה בפיצוי בגין אי קיום חיוביו של האחר * מכאן הערעור * המערערות טוענות כי בית המשפט חרג מן המסגרת שהותוותה בהסכם הפשרה, מאחר והכריע על פי הדין המהותי. לטענתן, סעיף 79א', המסמיך את בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה, אינו מסמיכו לפסוק גם לפי הדין המהותי, אלא בכל מקרה התוצאה צריכה להיות פשרה כלשהי בין עמדות בעלי הדין * המערערות טוענות כי בעת שמסרו את הסכסוך להכרעה "על דרך הפשרה", היתה ציפיית כל בעלי הדין כי פיצוי כלשהו יפסק למערערות, ומה שנמסר להכרעה היה רק גובה הסכום * סעיף 79א' אינו מונע את בית המשפט מלהחליט לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה * פשרה מכנית המבוססת תמיד על חלוקת נשוא התביעה בין בעלי הדין הינה פסולה, משום שהיא שרירותית ובלתי סבירה, ואינה מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי הדין * בית משפט אשר בעלי הדין מסרו לו הכרעה בסכסוך "על דרך הפשרה", אינו חייב לפסול את הפסיקה הנראית לו צודקת בנסיבות הענין רק משום שהיא "נגועה" בחפיפה לדין המהותי * יחד עם זאת, בעלי הדין יכולים למקד את העניינים בהם מבקשים הם את הכרעת בית המשפט על דרך הפשרה, על ידי אמירה מפורשת בהסכם הפשרה, ובכך למנוע פסיקה על פי הדין המהותי * במקרה דנן, לא הייתה כל אמירה כזו בהסכם, ולכן רשאי היה בית המשפט לפסוק כפי שפסק *
