העותר, אסיר שהורשע בהעלבת עובד ציבור ופגיעה בפרטיות, טען לקיומו של נוהל סודי הקובע כי שופטים לא יזומנו להעיד בהליך שנפתח עקב תלונה שהגישו. ביהמ"ש קבע כי הדין החל על התייצבות שופט כעד הוא גלוי ומפורסם, וכי ככל שהעותר סבור שבעניינו לא יושמו הכללים שנקבעו בפסק הדין המנחה – המקום לדון בכך הוא בערעור
עתירה של אסיר להורות לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור לבטל נוהל "סודי", לפיו שופט המגיש תלונה במשטרה פטור מהתייצבות לחקירה כעד, נדחתה על הסף בבג"ץ. השופט נועם סולברג קבע כי העותר לא הציג תשתית ראייתית כלשהי לקיומו של אותו נוהל, והבהיר כי הדין החל על התייצבות שופט כעד בהליך פלילי אינו סודי כלל והוא גלוי ומפורסם בפסק הדין בעניין רע"א 3202/03 מדינת ישראל נ' יוסף. מלבד האמור הוסיף השופט כי ככל שהעותר סבור שבעניינו לא יישם בית המשפט שדן בהרשעתו את הכללים שנקבעו בעניין יוסף כיאות, האכסניה הנאותה לטעון טענה זו היא במסגרת ערעור על פסק הדין.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
העותר, אסיר שהורשע בעבירה של העלבת עובד ציבור ופגיעה בפרטיות, טען כי התלונה נגדו הוגשה על ידי השופט לשעבר נתן נחמני באמצעות משמר בתי המשפט. במהלך המשפט סירב השופט הדן בתיק לזמן את השופט נחמני לעדות, ולעותר לא ניתנה הזכות הבסיסית לחקור אותו.
לטענת העותר, נשיאת בית המשפט העליון קבעה נוהל סודי הקובע כי שופטים לא יזומנו לחקירה כעדים במשפט פלילי שנפתח עקב תלונה שהגישו ולא יחקרו בחקירה נגדית בהליך זה. העותר טען כי מדובר בנוהל בלתי סביר, שאינו הגיוני ושפגיעתו רבה, שכן הוא מעיב על חירויות בסיסיות, ועל כן דינו בטלות. בעתירתו ביקש העותר צו אשר יורה לנשיאה נאור לתת טעם ולהסביר מדוע לא יבוטל הנוהל הסודי שקבעה וכן מדו עלא ייחקרו שופטים בחקירה נגדית, כשהם מגישים תלונות נגד אזרחים באמצעות צדדים שלישיים כמו משמר בתי המשפט או הנהלת בתי המשפט.
בתגובה המקדמית לעתירה טענה פרקליטות המדינה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה. לעמדת המדינה, אין יסוד לטענה בדבר קיומו של נוהל סודי כלשהו, וכי הדין הנוגע להליכי התייצבותו של שופט כעד במשפט פלילי נקבעו בהלכה הפסוקה, ופסק הדין המנחה בעניין זה הוא רע"א 3202/03 מדינת ישראל נ' יוסף (4.3.2004). עוד ציינה המדינה כי העותר אכן ערער לבית המשפט המחוזי על הרשעתו וערעורו נדחה תוך התייחסות מפורשת לשאלת חקירתו של השופט נחמני וליישום הלכת יוסף בעניינו.
השופט נועם סולברג קיבל את עמדת המדינה ודחה את העתירה על הסף בשל היעדר עילה. השופט ציין כי העותר לא הציג תשתית ראייתית כלשהי לקיומו של נוהל כנטען, וכי הדין החל על התייצבות שופט כעד בהליך פלילי אינו סודי כלל אלא גלוי ומפורסם בפסק הדין בעניין יוסף. בפסק דין זה נדונו השיקולים הרלוונטיים לשאלת זימונו של שופט לעדות – חשיפת האמת, עשיית משפט צדק והגינות ההליך השיפוטי, ומולם ההגנה על מעמדם של בתי המשפט, אי תלותם והבטחת אמון הציבור בהם. בעניין זה קבע בית המשפט כללים ברורים, בהם הכלל כי שופט לא ייחקר כעד על דוכן העדים על דבר הקשור בתפקידו השיפוטי, והכלל כי בית המשפט יחליט לפי החומר שלפניו אם להעיד את השופט על דבר שאינו קשור בתפקידו לרבות האופן שבו ניתן יהיה לחקור אותו אם יעיד.
"לאור קיומם של כללים פסוקים אלו, אין עוד צורך בקביעת נוהל מינהלי על ידי נשיאת בית המשפט העליון בעניין זה, וממילא נוהל כזה אינו קיים", הדגיש השופט. "משכך, אין כל עילה להיעתר לסעד המבוקש על ידי העותר, המפורט בראש פסק הדין".
עוד הוסיף השופט כי ככל שהעותר סבור שבעניינו לא יישם בית המשפט שדן בהרשעתו את הכללים שנקבעו בעניין יוסף כיאות, האכסניה הנאותה לטעון טענה זו היא במסגרת ערעור על פסק הדין. "ואכן, מפסק הדין בערעור שהגיש העותר עולה כי טענה זו נטענה על ידי המערער ונדחתה... משכך, תמהני כיצד יכול העותר לטעון לקיומו של נוהל סודי בעניין זה כאשר הוא בעצמו העלה טענות הנוגעות ליישום הלכת יוסף בעניינו, ומכאן שהוא מודע לכאורה לבסיס הנורמטיבי שבמסגרתו החליט בית המשפט שלא לזמן את השופט נחמני לעדות".
