השופט אביטל חן קבע כי אף שהעונש של 6 חודשי מאסר בפועל הוא סביר, עצם חפיפתו המלאה עם עונש המאסר שנקבע בפרשת הולילנד, כפי שנקבע בהסדר הטיעון, אינו מתיישב עם עיקרון ההלימה, ומשמעותו היא למעשה כי לא ייגזר על אולמרט כל עונש בגין שתי עבירות חמורות של שיבוש מהלכי משפט
בית משפט השלום בירושלים דחה את הסדר הטיעון שגובש בין ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לבין הפרקליטות, וקבע כי אף שהעונש שעליו הסכימו הצדדים – שישה חודשי מאסר בפועל – הוא סביר, חפיפתו המלאה עם עונש המאסר שנקבע בפרשת הולילנד אינה סבירה, שכן משמעותה האמיתית היא כי אולמרט לא ירצה ולו יום מאסר אחד בגין העבירות של שיבוש מהלכי משפט שבהן הורשע.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כתב האישום ייחס לאולמרט שתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט – הן במשפט הירושלמי (פרשות ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות) והן במשפט הולילנד. כתב האישום מתאר את מערכת היחסים ההדוקה בין אולמרט לבין מנהלת לשכתו שולה זקן, במסגרתה גם תמך אולמרט בזקן וסייע לה כלכלית. על פי הנטען, במהלך ניהול שני המשפטים נגד אולמרט וזקן בבית המשפט המחוזי בירושלים ובבית המשפט המחוזי בתל אביב, המשיך אולמרט לתמוך כלכלית בזקן והעביר אליה סכומי כסף נכבדים, בין היתר על מנת לסייע לה במימון שכר טרחת עורך דין. עוד נטען כי בפגישותיו עם זקן ניסה אולמרט להניא אותה מלהעיד במשפטו ומלחתום על הסדר טיעון בתיק הולילנד, ואמר לה כי גורלם המשפטי כרוך זה בזו, וכי אם הוא יורשע, היא בוודאי תורשע גם כן: "תזכרי דבר אחד: אם אני לא אצא זכאי, אף אחד לא ייצא זכאי", וזאת על מנת שתפעל בעיקר לטובת האינטרסים שלו.
כתב האישום הוגש במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים, לפיו אולמרט יודה ויורשה בשתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט, ויושתו עליו שישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו בפרשת הולילנד, מאסר על תנאי וקנס בסך של 50 אלף שקל.
בשלב הטיעונים לעונש התייחסה התביעה לחומרה את הפגיעה בטוהר ההליך המשפטי, ואת פערי הכוחות בין אולמרט וזקן ומעמדו של אולמרט כנבחר ציבור. מנגד, צוין לקולה כי אולמרט עתיד לרצות שני עונשי מאסר שנגזרו עליו במצטבר לאחר הליכים שנוהלו נגדו במשך כשבע שנים. עוד צוין כי חשיפת העבירות במועד מוקדם יותר היתה מביאה להכללתן במסגרת ההליכים המשפטיים בשתי הפרשות האחרות והן היו ככל הנראה "נבלעות" בתיקים העיקריים.
סנגורו של אולמרט טען כי ההסדר המוצע מאוזן, נמצא בגבולות מתחם הענישה הראוי ואף בחלקו העליון של המתחם. לטענתו, יש להעניק משקל רב לעובדה כי הסדר הטיעון נעשה מול פרקליט המדינה, ולמעשה שיקולי התביעה נשקלו על ידי גורם כה בכיר, עד שאי כיבוד ההסדר יפגע פגיעה ממשית במעמדה של התביעה.
השופט אביטל חן הבהיר כי הגשת הסדר טיעון שלם ובו הסכמה על כל רכיבי הענישה אינה פוטרת את בית המשפט מהתייחסות לכללי הבניית ענישה בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין.
השופט התייחס לנסיבות המקרה, ובפרט למערכת היחסים בין אולמרט לבין זקן ולהפעלת הלחצים עליה, תוך הבטחת טובות הנאה בהיקפים גבוהים, "והכל בדרך של איום מרומז וזריעת חשש, תוך ניצול כוחו והשפעתו על הגב' זקן, שהיתה אותה עת תלויה בו כלכלית, לרבות במימון שכר טרחת עורך דינה בהליכים המשפטיים שהתנהלו נגדה, כשהנאשם מבין את משמעות מעשיו, אך לנגד עיניו עומד אינטרס צר ויחיד המתמצה ברצונו להציל את עורו מההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו", כתב השופט בפסק הדין.
עוד צוין כי קיים קושי לאתר מקרים דומים בפסיקה, שכן במרבית המקרים נלווית עבירת השיבוש לעבירות אחרות, ומתחמי הענישה שנקבעו בערכאות השונות אינם מופרדים מהעונשים בעבירות העיקריות.
לאחר שנשקלה מידת הפגיעה בערך המוגן של טוהר ההליך השיפוטי, מדיניות הענישה הנוהגת והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, סבר השופט חן כי מתחם הענישה בגין שתי עבירות השיבוש בתיק זה נע בין 3 ל-9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס.
השופט קבע כי בנסיבותיו האישיות של אולמרט, מסגרת ענישה בת שישה חודשי מאסר כפי שהוסכמה בין הצדדים היא ראויה, גם על פי המתחמים שנקבעו בפסיקה לאורך השנים. עם זאת, דחה השופט את ההסכמות על חפיפת מלוא תקופת המאסר שתושת על אולמרט על תקופת המאסר של שנה וחצי שגזר עליו בית המשפט העליון. "עיקר הבעיה לטעמי בתיק שבפניי נעוצה בשאלת סבירות הבקשה לחפוף את מלוא תקופת המאסר באופן שהנאשם לא ירצה ולו יום מאסר אחד בגין העבירות שבפניי", הבהיר השופט חן.
השופט דחה את טענת הסנגור כי ברירת המחדל במקרה של מספר תקופות מאסר היא ריצויין בחופף, וקבע כי החוק אינו קובע עיקרון מנחה של חפיפת עונשים, אלא כלל פרשני במקרה של חסר. עוד צוין כי על פי הפסיקה, חפיפת עונשים אינה מתיישבת עם עיקרון ההלימה, זאת במיוחד כאשר מדובר בחפיפה מלאה של עונשים, שם מחויבים אנו ב"הנמקה משכנעת".
במקרה זה, קבע השופט, העונש שהוסכם בין הצדדים הוא אמנם סביר, אך עצם חפיפתו המלאה עם עונש המאסר בע"פ 4456/04 הופכת את העונש שאותו מבקשים הצדדים מבית המשפט לגזור לעונש המצוי עמוק מתחת לרף הענישה הראוי, ואינו מתיישב עם עיקרון ההלימה. "מוכן אני לקבל את טיעוני הצדדים ולפיהם ראוי משלל סיבות להקל הקלת מה בעונשו של הנאשם, ואף האינטרס הציבורי מאשר זאת בשלב הנוכחי", כתב השופט בגזר הדין. "עדיין, מתקשה אני לקבל את הסדר הטיעון ולפיו אדם אשר חטא בשתי עבירות שיבוש חמורות מאוד לא ירצה ולא תקופת מאסר קצרה, במצטבר, בגין עבירותיו אלה, שעה שהצדדים עצמם מסכימים כי העונש הראוי בעניינו הוא 6 חודשי מאסר בפועל. משמעותו האמיתית של ההסדר היא שהנאשם לא ירצה עונש מאסר כלל בגין עבירות השיבוש ולזאת אין בידי להסכים".
השופט הוסיף כי הואיל והתיקים שאת עונשיהם מבקשים הצדדים לחפוף את תיקים נפרדים אך קשורים, אין מניעה לחפוף חלק מעונש המאסר. אף שלגישתו של השופט, ראוי היה לגזור כי מחצית מהעונש תרוצה בחופף והיתרה במצטבר, "חזקה עלי הוראת הפסיקה שלא להתרחק מהמוסכם בהסדר הטיעון יתר על המידה". על כן, נקבע כי מתוך ששת חודשי המאסר שנקבעו בהסדר הטיעון, 30 ימים ירוצו במצטבר לעונש שנקבע בפרשת הולילנד, ואילו היתרה תרוצה בחופף לאותו עונש. בנוסף, ייגזר על אולמרט כפי שהוסכם ארבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך של 50 אלף שקל.
לקריאה נוספת, ראו:
הסדר הטיעון: אהוד אולמרט הודה לראשונה בעבירות של שיבוש מהלכי משפט
העליון הקל בעונשו של אולמרט בפרשת הולילנד – מ-6 שנות מאסר לשנה וחצי בלבד
