השופטת טובה סיון ביטלה הסכם גירושין שעניינו בזכויות האישה ברכוש המשותף. נקבע כי ויתורי האישה על חלק מזכויותיה הרכושיות נעשו בהסתמך על מצגי הבעל לידידות ואמון בבסיס יחסיהם וכי מדובר במצגי שווא נוכח הגילוי שהבעל ניהל מערכת יחסים זוגית מקבילה בהיחבא, במסגרתה אף נולדו לו שלושה ילדים ותוך שקריו ב"סיפור כיסוי" להיעדרויות ממושכות בשל עבודתו ב"מוסד". האישה תפוצה על סבלה ב-200 אלף שקל
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, טובה סיון, ביטלה את חלקו הממוני של הסכם גירושין במסגרתו נקבע כי האישה תקבל 15% בלבד מחלקו של הבעל בחברה שבבעלותו, מכוחן של העילות טעות והטעייה.
העדיפה "לטמון ראשה בחול"
לטענת האישה, ויתוריה בהסכם הגירושין ובראשם ויתורה על החלק המגיע לה על פי חוק בחברה, נעשו נוכח תשתית עובדתית שגויה של יחסי אמון בין הצדדים. לשיטתה, הבעל הטעה אותה הן בהטעיה מכוונת על ידי יצירת מצג שווא והן באי-גילוי עובדות אשר היה עליו לגלותן לפיהן במהלך חיי הנישואין ניהל חיים כפולים במסגרתם נולדו לו שלושה ילדים מאישה אחרת, וזאת באמתלה של היעדרות מן הבית כחלק מהעבודה בשירות המדינה. כן עתרה האישה לפיצוי נזיקי ביחס לרכוש הבעל ולפיצוי על נזקים נפשיים.
הבעל הכחיש מנגד את טענות האישה בדבר "סיפור הכיסוי" שעניינו העלמת קיומה של משפחתו האחרת, וטען בפרט כי האישה הייתה מודעת לקשר הזוגי האחר ולילדיו אך העדיפה "לטמון ראשה בחול". כן טען הבעל כי לא עלה בידי האישה להראות כל קשר בין מצג השווא כטענתה לבין ויתורה על זכויותיה הרכושיות בהסכם הגירושין.
כן הוסיף הבעל והגיש תביעה כספית נגד האישה להשבת כספים שלשיטתו ניתנו כהלוואה לאחר אישור הסכם הגירושין. יצוין כי האישה הכחישה מנגד את הטענות האמורות וטענה כי המדובר בכספים הנובעים מהמשך השיתוף הכלכלי כמו גם מכספי מזונות.
גרם לאשתו להאמין שהוא מתנדב ביחידה חשאית
השופטת טובה סיוון קיבלה את התביעה לביטול הסכם הגירושין ודחתה את התביעה שכנגד של הבעל להשבת הכספים. בית המשפט נדרש למדיניות המשפטית הנהוגה, לפיה ככלל לא תתקבלנה טענות כנגד פסק דין המעניק תוקף של פשרה להסכמים, וכי לא בנקל ניתן לטעון לבטלותם ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בהסכם ממון בין בני זוג, הנערך לאחר הליך גישור והכולל אישור של בית המשפט. אולם, נפסק כי נסיבות המקרה דנן חמורות וקיצוניות דיין בגינן יש להורות על בטלות ההסכם האמור מחמת הפגם המהותי באופן כריתתו.
נקבע כי ממסכת הראיות עולה כי הבעל היתל באשתו בכך שהסתיר את קיומה של המערכת הזוגית והמשפחתית המקבילה לזו המשותפת לשניהם. כך צוין כי הבעל גרם לאשתו להאמין שהוא מתנדב ביחידה חשאית, ככל הנראה כהסבר להיעדרויותיו, ילדיו ממערכת היחסים המקבילה לא נרשמו במשרד הפנים כילדיו, וכן כי שכר שתי דירות במקביל – האחת עם האישה והשנייה עם בת הזוג.
השופטת סיון קבעה כי הוכח בבית המשפט שאמונת האישה במהלך השנים כי בעלה הוא איש משפחה, אדם ערכי המשרת את מדינתו, היא שהטוותה את דרכה לנהל את המשא ומתן לגירושין באופן פשרני, לרבות ויתורים . כן נקבע כי אף הוכח שאילו האישה הייתה מודעת לשקריו של בעלה, היא הייתה נוהגת אחרת ותובעת את זכויותיה במלואן. בשים לב לכך, ביטל בית המשפט את חלקיו הממוניים של הסכם הגירושין, ובפרט את פרק ההסכם העוסק בחברה שבבעלות האיש.
מתנות אינן הלוואות
אשר לפיצויים שתבעה האישה, פסקה השופטת סיון כי מדובר בעוולת התרמית נוכח מצגו הכוזב של הבעל בדבר עבודתו בשירות המדינה ומטרתו היא הטעייה והסתרת החיים הכפולים.
צוין כי על בסיס מצגי השווא של הבעל, רכשה האישה אמון רב והערכה כלפי הבעל ואף פעלה על פיהם, הן במהלך הנישואין והן במהלך החתימה על ההסכם שבו כאמור ויתרה על מלוא זכויותיה בחברה בשיעור של 50% והסתפקה ב- 15% בלבד.
באשר לנזקים הממונים נקבע כי יש לאומדם בתביעה חלוקת רכוש (איזון משאבים) נפרדת. באשר לנזקים הלא ממונים, קבע בית המשפט סך פיצוי של 200 אלף שקל בגין כאב וסבל.
עוד קבע בית המשפט כי יש לדחות את תביעת הבעל להשבת כספים, בהעדר הוכחה כי מדובר בכספי הלוואה.
צוין כי בנסיבות המקרה ונוכח יחסי הידידות שהתקיימו בין הצדדים בסמוך למועד ההסכם, מתקיימת החזקה לפיה הכספים הניתנים במסגרת יחסי המשפחה הינם בגדר מתנה ולא הלוואה.
