המחוזי קבע כי תביעתה של אתי כרייף בעניין הגנת הפרטיות בפרשת נווה התיישנה, והיא מנועה מלטעון לנזקי שכר שנגרמו לה. פרישתה מכס השיפוט נעשתה מרצונה ובתמורה לכך שייגנז נגדה התיק הפלילי בעבירת השמדת ראיות. משצמחה לתובעת טובת הנאה, התביעה לפיצוי בגין הפסדי שכר נעשתה בחוסר תום לב
עסקינן בבקשת הנתבעים לסילוק על הסף של התביעה בטענות סף שונות, ובפרט מחמת התיישנות העילה על פי חוק הגנת הפרטיות, ומחמת השתק ומניעות. התובעת, שופטת בדימוס, נחשדה במתן טובות הנאה לעו"ד אפי נווה, אז ראש לשכת עורכי הדין, כדי לקדם את עניינה בוועדה למינוי שופטים. בין עו"ד נווה ובין אישתו לשעבר, התנהלו הליכי גירושין. בביתם המשותף נותרו מכשירי טלפון סלולאריים ישנים בהם השתמש בעבר עו"ד נווה. גב' נווה העבירה את המכשירים להדס שטייף, עיתונאית בגלי צה"ל בשל רצונה למצוא בהם חומרים שיסייעו בסכסוך הגירושין. שטייף נעזרה ברוזנברג, מומחה אבטחה, לצורך פתיחת המכשירים וחשיפת החומרים שבהם. אז התגלה שבמכשירים קיימות בין היתר תכתובות בין התובעת ובין עו"ד נווה, מהן עולה לכאורה שהתקיימה ביניהם מערכת יחסים אינטימית, בין היתר בתקופה בה התובעת ביקשה להתמנות לתפקיד שיפוטי. שטייף העבירה את החומרים למשטרת ישראל כיוון שעלה מהם חשד למעשים פלילים ועבירות בהליך מינוי שופטים בישראל. התובעת נעצרה ונחקרה, ובמהלך חקירתה מחקה תכתובות מהטלפון הנייד שלה, ועל כך נחשדה גם בהשמדת ראיה. בהמשך, הוחלט על גניזת התיק הפלילי בעבירת השוחד בהעדר סיכוי סביר להרשעה, וזאת על אף ממצאים עובדתיים קשים שעלו מהחקירה העולים לכאורה כדי מעשים פליליים. בין היתר נקבע כי הראיות היחידות שגיבשו את החשדות נגד נווה וכרייף, הופקו לכאורה תוך ביצוע עבירות פליליות של חדירה לחומר מחשב ופגיעה בפרטיות, ולא יהיה זה הוגן לעשות שימוש בראיות שמקורן בפגיעה קשה בפרטיות ובזכויות של עו"ד נווה. החלטת הגניזה התייחסה גם לטענות התובעת לעניין הפגמים המנהליים שנפלו בהתנהלות רשויות החקירה.
לטענת שטייף, יש לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות, משסעיף 26 לחוק הגנת הפרטיות קובע התיישנות של שנתיים. התובעת מנועה ומושתקת מלטעון נגד הסכם הפרישה שלה, משום שהיא ביצעה בחירה מושכלת לפיה העדיפה לפרוש מעבודתה ולא להתמודד עם השלכות כתב האישום. המדינה הוסיפה כי אין לתובעת זכות משפטית לקבל פיצויים מהמדינה בהתאם לדוקטרינה לפיה "מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה".
לטענת התובעת, עניינה של התביעה אינו רק בחוק הגנת הפרטיות, אלא הינה מבוססת על עוולות נוספות הקבועות בחוק המחשבים, ובפקודת הנזיקין , לגביהן ברור שהתביעה לא התיישנה.
כב' השופט א' בכר פסק כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות ומניעות. התביעה לפי חוק הגנת הפרטיות התיישנה משום שהוגשה לאחר יותר משנתיים מיום התגבשות העילה. עילת התביעה שעניינה פגיעה בפרטיות - הפריצה לטלפונים, העיון בחומרים וחשיפתם בפני עובדי תחנת גלי צה"ל ובפני גורמי האכיפה - נולדה בסוף שנת 2018 תחילת 2019 - וזאת על פי הטענות העולות מכתב התביעה. משהתביעה הוגשה רק בחודש יולי 2022 - כעבור למעלה משנתיים מהיום בו נולדה עילת התביעה - היא התיישנה. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את כלל הגילוי המאוחר. הניסוח בכתב התשובה מתחמק ולמעשה אין בפיה טענה קונקרטית הנוגעת למועד ידיעתה. ישנם מסמכים חיצוניים ברורים ומפורשים שאינם במחלוקת מהם עולה כי התובעת ידעה, או למצער הייתה צריכה לדעת ולו ברמה של "חשד סביר", על העובדות המקימות עילת תביעה של פגיעה בפרטיות. בהמשך לאמור, נקבע כי מדובר במעשה חד פעמי ולא בעוולה מתמשכת, הפריצה לטלפונים, העיון בתכתובות וחשיפת החומר לעובדי גלי צה"ל ולרשויות החקירה - כולם מעשים שהתרחשו לכל המאוחר בינואר 2019, ולא נמשכים עד היום. לא נטען שעל הנתבעים חובה להסיר את הפרסומים ושהדבר מצוי בשליטתם. כפועל יוצא לא ניתן לומר שקיים מחדל מתמשך באי הסרת הפרסום המשפיע על מועד תחילת תקופת ההתיישנות.
בנוסף לאמור, נקבע כי עילות הרשלנות והפרת חובה חקוקה העוסקות באותה מסכת עובדות בהן עוסקת העילה לפי חוק הגנת הפרטיות התיישנו אף הן, כיוון שאין מקום "לעקוף" באמצעות עוולות מסגרת את הוראות ההתיישנות שבחוק הגנת הפרטיות העוסק בעילה ספציפית על מכלול ההסדרים הקבועים בו. מקום בו יש זהות מלאה בין הטענות הקשורות לעוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה שהתובעת מייחסת לשטייף, רוזנברג, ולגל"צ, לבין הטענות הקשורות לעילה מכוח חוק הגנת הפרטיות - אין לאפשר "לעקוף" את הוראות ההתיישנות שבחוק הגנת הפרטיות. מדובר באותה מסכת עובדתית בגינה נתבעת הפגיעה בפרטיות ועולות הטענות לרשלנות - נטילת הטלפונים, פריצתם, עיון בחומרים בהם והעברתם לצדדים שלישיים. כך גם אשר לטענה של הפרת חובה חקוקה. גם בעניין הפרות הוראות חוק המחשבים מדובר באותן טענות עליהן מבוססת העילה של הפרת חוק הגנת הפרטיות - הפריצה לטלפונים והעיון בחומרים. עילה שכאמור התיישנה. בנוסף, פרט להפסדי השכר הנטענים, מדובר בסעדים שעניינם פגיעה בפרטיות ובכלל זה בקשה לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק הגנת הפרטיות, פגיעה באוטונומיה על כך שנשללה מהתובעת הזכות "לבחור באיזה אופן לשתף במידע פרטי" ובקשה להחזר הוצאות על טיפולים. סעדים אלו לא כומתו, על אף החובה לעשות כן, וגם קושי זה מצדיק סילוק על הסף. בניגוד לחובתה, התובעת לא כימתה את נזקיה בגין הפיצויים ללא הוכחת נזק, החזר ההוצאות לטיפולים והפגיעה באוטונומיה. ראש הנזק היחיד שכומת הוא הפסדי השכר - שנדון לדחייה מחמת השתק ומניעות. נקבע כי לא ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הגנת הפרטיות, באמצעות שימוש בעוולות המסגרת של רשלנות והפרת חובה חקוקה. בנסיבות אלו, מקום בו העילה של הפגיעה בפרטיות התיישנה ומקום בו התובעת מנועה מלטעון להפסדי שכר, ומקום בו פרט להפסדי השכר ראשי הנזק הנוספים אינם מפורטים, ובפרט לא מפורטות הטענות להחזר עבור טיפולים בניגוד לס' 76(2) לפקודת הנזיקין - למעשה אין נזקים שניתן לדון בהם ודין התביעה כולה דחייה.
יתרה מזו, נקבע כי התובעת מנועה ומושתקת לטעון לנזקי שכר שנגרמו לה - משום שפרישתה מכס השיפוט נעשתה מרצונה ובהסכמתה, זאת בתמורה לכך שייגנז נגדה התיק הפלילי בעבירה עצמאית - השמדת ראיות, שאינה קשורה למעשיהם הנטענים של הנתבעים בתביעה דנן. בנסיבות בהן צמחה לתובעת טובת הנאה - גניזת ההליך הפלילי-כתוצאה ממצג שהציגה לרשויות התביעה ולמדינה, הסכמתה לפרישה מכס השיפוט, היא אינה יכולה לטעון כיום שיש לפצות אותה על כך. בנסיבות אלו התובעת מנועה מהגשת תביעה על הפסדי שכר בגין הפרישה. לאור האמור, נקבע כי הגשת התביעה לפיצוי בגין הפסדי שכר נעשתה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. התובעת הציגה בפני המדינה מצג לפיו היא מוותרת על כס השיפוט בתמורה לסגירת התיק הפלילי נגדה. המדינה הסתמכה על הצהרה זו ושינתה את מצבה לרעה ואכן סגרה את התיק הפלילי - פעולה ממנה צמחה לתובעת טובת הנאה. משאלו פני הדברים, התובעת מנועה מלפנות לבית המשפט ולטעון כי על המדינה לפצות אותה על נזקי השכר שנגרמו לה עקב הפרישה מכס השיפוט.
לסיכום, התביעה נדחית מחמת התיישנות, השתק ומניעות.
התובעת יוצגה ע"י: עו"ד עמית חדד; עו"ד נועה מילשטיין; ; עו"ד סוזאנה יעקבי
הנתבעים יוצגו ע"י: עו"ד דוד זילברבוים; עו"ד יוחאי שפירא; עו"ד נעם טל; ; עו"ד משה שפירא; עו"ד רוני אלוני סדובניק; עו"ד אבי קרוצברכג; עו"ד דפנה פלר; עו"ד חנה לנדאו; עו"ד קובי דוידוביץ; עו"ד מאיה חדד
