בג"ץ קבע כי המצב הנוהג כיום, אשר כמעט שאינו מאפשר לבני זוג מאותו המין לאמץ ילדים, ובתוך כך מעביר מסר שלפיו הורות חד-מינית היא "הורות סוג ב'" – הוא מצב שאינו הולם עקרונות של שוויון וכבוד האדם. הדגש הוא על מערכת זוגית יציבה אליה יימסר הילד, ולנטייה המינית של ההורים אין השפעה על טובת הילד
עניינה של העתירה בשאלת כשירותם של בני זוג מאותו המין לאמץ ילדים, בהתאם להסדר הסטטוטורי שקבוע בחוק אימוץ ילדים. העותרים 4-1 בעתירה דנן הם שני זוגות מאותו המין אשר מבקשים לאמץ ילד בישראל במשך תקופה ממושכת. ההוראה שקבועה בסעיף 3 לחוק, קובעת: " אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד...". הפרשנות הנוהגת כיום על ידי המדינה היא שזוגות מאותו המין כשירים להגיש בקשה לאימוץ, ואולם, בקשתם לאימוץ נבחנת רק מקום שבו לא ניתן למסור את הילד לאימוץ על ידי בני זוג הטרוסקסואלים שהם "איש ואשתו יחד". השאלה הדורשת מענה היא האם יש לפרש את התיבה "איש ואשתו יחד" באופן שכולל גם בני זוג מאותו המין, ומבטל את העדיפות המוקנית לזוגות הטרוסקסואליים בהליך האימוץ. במצב דברים זה, הילדים אשר נמסרים לאימוץ לזוגות מאותו המין הם מבוגרים יחסית, וכן מרקע מורכב או בעלי צרכים מיוחדים. המדינה לא אפשרה גם לבני זוג הטרוסקסואלים שהם ידועים בציבור לאמץ, וזאת מאחר שהיא פירשה את תנאי הכשירות שקבוע בסעיף 3 ככולל רק זוגות הטרוסקסואלים נשואים. בשנת 2019, פורסם להערות הציבור תזכיר חוק אימוץ ילדים (כשירות לאמץ והתאמת מאמצים לילד), בו הוצע לבטל את תנאי הסף שדורש כי אימוץ ייעשה על ידי "איש ואשתו יחד", תוך עמידה על כך שככל שמדובר במבקשים שהם בני זוג, נדרש קשר זוגי יציב וממושך, ללא קשר לסוג הזוגיות.
לטענת העותרים, הפרשנות הנוהגת שאומצה על ידי המדינה, שלפיה התיבה "איש ואשתו יחד" כוללת אך זוגות הטרוסקסואליים, פוגעת בזכותם של בני זוג מאותו מין לשוויון ולהורות. אין כל בסיס לטענה כי לנטייה מינית יש השפעה על טיבה של ההורות של המאמצים.
המדינה הודיעה בחודש יולי 2023, כי להערכת שר המשפטים, בנסיבות הקיימות, אין היתכנות פוליטית לקידום חקיקה ממשלתית בנושא. עוד צוין כי עמדת היועצת המשפטית לממשלה היא כי על אף חלוף הזמן, דרך המלך להסדרת הסוגיה היא בתיקון חקיקה, וכן קיים עוגן משפטי אפשרי לפרשנות של סעיף 3 לחוק האימוץ ככולל גם זוגות מאותו המין. לעמדת שר הרווחה, אין לאפשר אימוץ לזוגות חד מיניים מטעמים של טובת הילד.
כב' השופט ע' פוגלמן פסק כי יש לקבל את העתירה, זאת משיישום עקרונות תורת הפרשנות התכליתית מעלה כי יש לבכר את הפרשנות שכוללת זוגות מאותו המין בגדרי הסעיף. על הפרשן לבחון תחילה את לשון החקיקה, וככל שבסופו של השלב הראשון נותרה יותר מאפשרות אחת, יש לבחור מבין החלופות הקיימות את האפשרות שמגשימה באופן מיטבי את תכלית החוק. תכלית החקיקה מורכבת מתכלית סובייקטיבית ומתכלית אובייקטיבית. התכלית הסובייקטיבית, מתייחסת למטרות, הערכים והמדיניות שביקש המחוקק להגשים באמצעות החקיקה. כפי שנקבע לא אחת, אין מדובר בכוונה משוערת, אלא במטרות שעמדו לנגד עיניו של המחוקק שעה שחוקק את הוראת החוק. התכלית האובייקטיבית כוללת את המטרות והמדיניות, את הערכים והעקרונות שאותם נועד להגשים כל דבר חקיקה בחברה דמוקרטית מודרנית. לשון הסעיף יוצרת הבחנה בין שתי קטגוריות כלליות: מי שמשתייך למסגרת משפחתית שכוללת זוג הורים, לעומת מי שמבקש לאמץ לתוך מסגרת משפחתית חד הורית. לפיכך, הגורם המכריע לשאלת ההשתייכות לאחת הקטגוריות הוא קיומו או היעדרו של בן זוג. הדגש הוא על מערכת זוגית יציבה אליה יימסר הילד, להבדיל מהסטטוס הפורמלי של בני הזוג והמאפיינים הצורניים של הזוגיות. נוכח האמור, נקבע כי פרשנות לשונית אפשרית היא כי בני זוג מאותו מין באים בגדרי הסעיף.
זאת ועוד, נקבע כי מהליך החקיקה משתקפת תפיסה מסורתית, שלפיה זוגיות והולדה הן שני רכיבים מרכזיים של מוסד המשפחה, והם שלובים זה בזה. השותפות בין בני הזוג והיחסים ביניהם הם חלק בלתי נפרד מהורותם. תפיסת המחוקק הינה שהקשר הזוגי בין ההורים המאמצים, ויציבות התא המשפחתי שהקימו, הם התנאים המיטביים שיש בהם כדי להיטיב עם הילד המאומץ. תפיסת המחוקק הינה שילדים הגדלים במשפחות בעלות שני הורים מתפתחים טוב יותר מילדים במשפחות חד-הוריות, ולפיכך דרך המלך במישור של טובת הילד היא אימוץ בידי זוג. כלומר, ההיסטוריה החקיקתית מלמדת שהתכלית הסובייקטיבית אותה ראה המחוקק לנגד עיניו הייתה טובת הילד, בראי התפיסה שנהגה באותה העת שלפיה משמעותו של מושג זה היא לגדול בתא משפחתי שכולל זוג הורים. זאת, מתוך תפיסה שהקשר הזוגי ביניהם מהווה תנאי ליצירת תא משפחתי שיש בו לספק לילד יציבות וביטחון, בהשוואה לתא משפחתי חד-הורי. השאלה בדבר כשירותם של בני זוג מאותו המין – כלל לא ניצבה לפתחו של המחוקק. לפיכך אין הפרשנות שלפיה בני זוג מאותו המין באים בגדרי הסעיף נסתרת על ידי ההיסטוריה החקיקתית. תכליתו האובייקטיבית העיקרית של סעיף 3 חופפת לתכליתו הכללית של חוק האימוץ, והיא קידום טובת הילד. זהו "לב לבו" של חוק האימוץ. הקשר בין אדם לבין הוריו הוא מהקשרים המגדירים והמעצבים את חייו, ולפיכך, החלטת הרשויות מי ישמשו הוריו המאמצים של ילד שנמסר לאימוץ מהווה "דיני נפשות" של ממש.
לאור האמור, נקבע כי עמדתו של שר הרווחה לפיה מסירת ילד לאימוץ על ידי בני זוג מאותו המין תוסיף מטען של חריגות לחייו של הילד המאומץ, נטענה ללא תימוכין, והיא אף אינה מביאה בחשבון את השינויים החברתיים המשמעותיים שהחברה הישראלית ידעה לאורך השנים ביחסה למשפחות מעין אלה. העמדות המבוססות והמקצועיות מעידות כי להבדיל מעמדת השר, לנטייה המינית של ההורים אין השפעה על טובת הילד. העמדה המקצועית של השירות למען הילד והמחקרים העדכניים בנושא מלמדים כי הטענה שנטייה מינית משפיעה על רווחתו של הילד המאומץ או על טיבה של ההורות היא נטולת אחיזה. תכלית נוספת התומכת בפרשנות זו היא הגשמתה של הזכות החוקתית לשוויון. משאין בנטייתם המינית של ההורים כדי להשפיע על טובתו ועל רווחתו של הילד המאומץ, אין טעם ענייני להבחנה בין זוגות הטרוסקסואליים לבין זוגות מאותו מין בשאלת כשירותם לאמץ. משכך, פרשנות המקנה עדיפות לזוגות הטרוסקסואליים על פני זוגות מאותו מין היא מפלה. ההפליה קשורה בקשר ענייני הדוק בכבוד האדם, וזאת בשני מישורים. זוגות מאותו מין הם קבוצה "חשודה" שסובלת מהפליה על רקע נטייתם המינית באופן מובהק ושיטתי לאורך ההיסטוריה, לא אחת באצטלה של נימוקים אשר ניסו להסוות את ההפליה כהבחנה רלבנטית. הפליה זו מנציחה דעות קדומות וסטריאוטיפיים פוגעניים - שנטייתו המינית של אדם משליכה על יכולתו לספק בית מיטיב ואוהב לילד, וכי הורותם של זוגות מאותו מין היא נחותה בהשוואה להורות במסגרת תא משפחתי מסורתי, קרי משפחה המורכבת מאם ואב.
יתרה מזו, נקבע כי שאלת השוויון באימוץ היא בעלת היבט הנוגע במישרין לכבוד האדם, שכן ההפליה בתחום זה נוגעת לכמיהה העמוקה והשורשית של אדם להפוך להורה. הדרתם של זוגות מאותו מין מ"הדלת הראשית" של חוק האימוץ, פוגעת אפוא פגיעה קשה בכבודם ומוליכה לפגיעה קשה בזכות החוקתית לשוויון. הפרשנות הכוללת זוגות מאותו מין בגדרי הסעיף מקדמת את התכלית של טובת הילד, שמהווה העיקרון המרכזי בפרשנותו של חוק האימוץ, היא מגשימה את הזכות החוקתית לשוויון, שקידומה, כמו קידום כלל זכויות האדם, ומהווה תכלית אובייקטיבית של כל דבר חקיקה. קביעה שלפיה התיבה "איש ואשתו יחד" תחול גם על בני זוג מאותו המין היא החלופה הפרשנית שמיטיבה להגשים את תכליות הסעיף. משטובת הילד, אשר ניצבת במרכזו של חוק האימוץ, לא מושפעת מנטייתם המינית של הוריו – יהיו הם בני זוג הטרוסקסואליים או בני זוג מאותו המין – אין מקום לפרש את חוק האימוץ באופן שמציב מחסום קטגורי וגורף שמונע מהשירות למען הילד לבחון, בכל מקרה לגופו, את יכולתם של ההורים המיועדים לספק בית מיטיב לילד. כב' השופט השופט א' שטיין הצטרף והוסיף כי לעניין אימוץ ילדים, זוגות מאותו מין וזוגות הטרוסקסואליים – חד הם. כל הזוגות הללו רשאים לאמץ ילד או ילדה בכפוף לכלל הגדול של טובת המאומץ. כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ, הוסיפה כי השימוש בביטוי "איש ואשתו" דווקא, לא נועדה לשלול אימוץ על-ידי "אישה ואישה" או "איש ואיש", אלא לבכר אימוץ זוגי כפי שהיה מוכר בעת החקיקה. תכליתו לוודא כי טובתו של הילד נשמרת, על-ידי מסירתו לאימוץ להורים מאמצים שהם בני זוג. תכלית זו תוגשם אם ביטוי זה יתפרש כחל גם על בני זוג מאותו המין. המצב הנוהג כיום, אשר בפועל כמעט שאינו מאפשר לבני זוג מאותו המין לאמץ ילדים, ובתוך כך מעביר מסר שלפיו הורות חד-מינית היא "הורות סוג ב'" – הוא מצב שאינו הולם עקרונות של שוויון וכבוד האדם. פרשנות זו מתחייבת משינויי העיתים, מעקרון טובת הילד, מכבוד האדם ומעקרון השוויון.
לסיכום, העתירה מתקבלת.
העותרים יוצגו ע"י: עו"ד ריקי שפירא רוזנברג; עו"ד אורי נרוב; המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד רן רוזנברג
