מנהל תחום השקעות במניות לשעבר במבטחים עשה שימוש במידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו, וניצל את תפקידו ומעמדו להשאת רווחים אישיים. העובד גרם נזק למבטחים בהעדפת האינטרסים הפרטיים שלו על פני מילוי חובותיו כעובד בכיר של הקרן. רווחיו העצומים לא היו אפשריים ללא ניצול לרעה של תפקידו
עסקינן בתביעת מעסיקה -מבטחים, ותביעה שכנגד שהגיש העובד. התביעה העיקרית עניינה נזקים נטענים שנגרמו למבטחים בגין מעשי מרמה והפרת אמונים בהם הורשע הנתבע, שהיה מנהל תחום ההשקעות במניות של מבטחים. התביעה שכנגד היא לתשלום זכויות שונות להן טוען העובד עקב תקופת עבודתו ובעקבות סיומה, העיקרית שבהן תשלום פיצויי פיטורים. הנתבע עבד במבטחים החל משנת 2005, כמנהל תחום השקעות במניות, ובהמשך כמנהל תחום השקעות בניירות ערך. בשנת 2012, נעצר הנתבע על ידי רשויות האכיפה של הרשות לניירות ערך, בחשד לביצוע עבירות שונות תוך ניצול תפקידו במבטחים. לאחר שימוע הוא הושעה ובהמשך פוטר. לאחר הפיטורים שלחה מבטחים מכתבים לחברות כלל פנסיה וגמל, הפניקס חברה לביטוח, ומנורה מבטחים ביטוח בע"מ, וביקשה למנוע משיכה וניוד של הכספים שהופקדו על ידה לזכות הנתבע לתגמולים, פיצויים וקרן השתלמות. בשנת 2015 הוגש נגד הנתבע וגיסו, כתב אישום והנתבע הורשע בעבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ואיסור הלבנת הון. הוא נידון למאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים, וחוייב בפיצוי כספי למבטחים בסך 1,500,000 ₪.
מבטחים טענה כי הנתבע פוטר בשל מעשיו החמורים ואינו זכאי לפיצויי פיטורים. על הנתבע לשלם למבטחים את הרווחים שהפיק בחשבונות הפרטיים במהלך תקופת עבודתו מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. הנתבע הפר את הוראות ההסכם עמו ואת הוראות הדין, משהתחייב להימנע מניגוד עניינים, לשמור בסוד מידע הנוגע לחברה ולעסקיה ולהשתמש במידע אך ורק לטובת מילוי תפקידו, וידע כי אסור לו לרכוש ולהחזיק ניירות ערך עבור עצמו ועבור קרוביו. פעולות המסחר של הנתבע והרווחים שגרף היו על חשבון מבטחים, תוך ניצול לרעה של תפקידו והתעשרותו שלא כדין.
הנתבע טען מנגד כי עילתה של מבטחים מוצתה בפיצוי שנפסק לזכותה בגזר הדין. לא ניתן לשלול את פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת ממנו. לא חל איסור לסחור במניות עבור עצמו, ולא הוכח כי ההתעשרות באה על חשבונה של מבטחים.
כב' השופטת ח' גרשון-יזרעאלי פסקה כי יש לקבל ברובה את תביעת מבטחים ולדחות את התביעה שכנגד. לטענות הנתבע אין כל יסוד ובסיס, עובדתי או משפטי. מקצת הטענות אף שגויות מבחינה עובדתית באופן המעלה חשש לניסיון הטעייה. ברור למעלה מכל ספק כי עילת התביעה כאן לא מוצתה בהליך הפלילי. בגזר הדין הפלילי נקבע במפורש כי הסכום שנפסק הוא: "סכום שווה ערך לחלק קטן מהנזק שנגרם לעמיתים כתוצאה ממעשי הנאשם". המחלוקת בין הצדדים היא האם בכך שהנתבע סחר בניירות ערך באופן פרטי בתקופת עבודתו הוא הפר את חובת האמון כלפי מבטחים, פעל תוך ניגוד עניינים, והעדיף את טובתו האישית וטובת בני משפחתו על פני טובת המעסיקה. מבטחים טענה כי הנתבע פעל בסתר בחשבון של גיסו והוריו והודה כי כך פעל על מנת להסתיר את מעשיו. הנתבע גם החביא עם מעצרו את כרטיס האשראי של אחותו ששימש אותו למשיכת כספים מחשבון הגיס. רישיונו של הנתבע לא אפשרה לו לסחור בניירות ערך באופן פרטי. נקבע כי הנתבע הפר באופן חמור ובוטה את חובת האמון המוטלת עליו כעובד מבטחים, תוך שפעל משך שנים בניגוד עניינים מובהק. הנתבע אף הורשע בדין במספר עבירות, בהן מרמה והפרת אמונים בתאגיד. הנתבע התחייב לשמור בסוד מידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו ולהימנע מניגוד עניינים וממראית עין של ניגוד עניינים בין תפקידו ועבודתו לבין כל אינטרס אישי שלו ושל אחרים. כמו כן, להשתמש בכל מידע שהגיע אליו עקב עבודתו או במסגרת עבודתו רק לצרכי עבודתו. הוא הפר באופן בוטה התחייבויות אלה, כאשר עשה שימוש שוטף במידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו ועקב עבודתו, וניצל את תפקידו ומעמדו להשאת רווחים אישיים. הנתבע ידע אילו מניות מתכננת מבטחים לרכוש, וניצל את המידע על מנת להקדים את מבטחים ברכישתן ולממש רווחים בחשבונות האישיים כאשר הרכישות המאוחרות של מבטחים הביאו לעליות בשערי המנייה, מקום שכוחות השוק לא הביאו לתשואה מספקת. הודגש, כי האינטרס הראשון שעמד נגד עיניו לא היה המועד בו רכישת המניות אופטימלית עבור מבטחים, אלא המועד שיועיל לתשואות טובות יותר במכירת המניות שרכש באופן פרטי. הנתבע הפר משך שנים את האמון שניתן בו, ופעל תוך ניגוד עניינים מובנה ומתמשך. זאת, על מנת למקסם את התשואה הפרטית במניות שרכש באמצעות חשבונות גיסו והוריו. לא בכדי בחר לפעול במסווה, בחשבונות הרשומים על שם אחרים. מטרתו הייתה להשקיע באופן פרטי ולהרוויח ללא כל סיכון, והוא היה מודע היטב לכך שמעשיו פסולים ואסורים.
יתרה מזו, נקבע כי באשר לטענת עשיית עושר ולא במשפט, רווחיו העצומים של הנתבע לא היו אפשריים ללא ניצול לרעה של תפקידו במבטחים. הוא גרם נזק למבטחים בהעדפת האינטרסים הפרטיים שלו על פני מילוי חובותיו כעובד בכיר של הקרן. הנתבע תיזמן את רכישת המניות למבטחים למועד בו יכול היה למכור את מניותיו הפרטיות ברווח הרצוי. בפעולותיו הוא גרם לשינוי בשער ניירות הערך שרכש לאחר מכן עבור מבטחים במחיר יקר יותר מהמחיר בו רכש את המניות הפרטיות. הוכח כי הפסדיה של מבטחים היו לכל הפחות בשיעור רווחיו של הנתבע. עיתוי המכירות והרכישות מלמד על כך שלמעשה מבטחים רכשה מניות מידיו של הנתבע, באמצעות השוק, ושימשה מעין "רשת בטחון" להשקעותיו. בממוצע הרוויח הנתבע במסחר הפרטי 3.8% בכל אחת מן העסקאות, רווח שלפחות חלק הארי שלו יכול היה להגיע לכיסה של מבטחים. הנתבע הודה כי יכול היה לרכוש מניות למבטחים בשער טוב יותר, ולא עשה כך בהעדיפו את הרכישות הפרטיות. נקבע כי בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט על הנתבע לפצות את מבטחים בסך 7.89 מיליון ₪, תשואה אותה הרוויח ברכישת מניות באופן פרטי, תוך שהוא מבכר את טובתו הפרטית על פני חובותיו כעובד בכיר.
באשר לתשלום פיצויי פיטורים, נקבע כי הנתבע הפר את האמון שניתן בו באופן חמור, משך זמן ממושך, ולמעשה במהלך כל שנות עבודתו פעל בניגוד עניינים ממושך, בסתר. כתוצאה ממעשיו נגרם נזק עצום למבטחים, נזק כספי ישיר ונזקים כתוצאה מן הצורך לנהל הליכים משפטיים ממושכים ויקרים. הנתבע ניצל לרעה את תפקידו הבכיר מחודש עבודתו הראשון. במקרה כה בוטה וקיצוני של מעילה באמון, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולפיצוי חלף הודעה מוקדמת. מבטחים אף רשאית לקבל לידיה בחזרה את הסכומים שהופרשו עבור פיצויי פיטורים במהלך עבודתו. יתרה מכך, משהנתבע הפר באופן בוטה את חובת הנאמנות כלפי מבטחים, ופעל להשאת רווחים אישיים על חשבונה, מבטחים רשאית לשלול ממנו את הזכות החוזית של הפרשות לקרן השתלמות, ולקבל לידיה בחזרה את חלקה בהפקדות. עם זאת, הביטוח הפנסיוני מטרתו להבטיח קיום בכבוד של העובד ובני משפחתו בעת זקנה, ולפיכך, על אף חומרת מעשיו והנזקים שגרם, אין מקום להוסיף על הסנקציות כלפיו ולשלול ממנו גם את רכיב ההפקדות לתגמולים. התביעה להשבת מחצית משכרו של הנתבע נדחתה, אך נקבע שעל הנתבע להשיב את ה"בונוס" שקיבל בתקופת עבודתו, שכן, לו הייתה מבטחים יודעת על הפרת האמון החמורה במהלך תקופת העבודה לא הייתה משלמת לו תגמול נוסף, ששולם כביטוי לשביעות רצון מתפקודו. הנתבע ישיב למבטחים את הבונוס המצטבר ששולם לו בשנים 2008 עד 2012, בסך של 580,270 ₪. התביעה שכנגד נדחתה, נקבע כי העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים וכי לא נפל פגם בהליכי פיטוריו. מבטחים רשאית לקבל לידיה את כספי פיצויי הפיטורים שהצטברו לטובת הנתבע והרווחים שנשאו. כן רשאית מבטחים כי יושבו לידיה הכספים שהפקידה עבור הנתבע לקרן השתלמות (חלק המעסיק), והרווחים שנשאו במהלך שנות העבודה.
לסיכום, תביעת מבטחים מתקבלת ברובה, התביעה שכנגד נדחית. הנתבע יישא בשכ"ט עו"ד מבטחים בסך 100,000 ₪.
התובעת (נתבעת שכנגד) יוצגה ע"י: עו"ד אלישע שור; עו"ד רן פלדמן; עו"ד דורית המברג; עו"ד רוית קוטק
הנתבע (תובע שכנגד) יוצג ע"י: עו"ד איריס אלקוני; עו"ד אברהם קורן
