קנסות נמוכים הושתו על בעל עסק בתחום המזון, שהעסיק מסתנן, מתוך התחשבות במצב העסקים בעת מלחמה. עסקים שונים מתמודדים עם קשיים כלכליים הולכים וגדלים בשל קיטון משמעותי בהכנסות. מדינת ישראל מצויה במציאות חריגה ומן הראוי שהתייחסותו של בית הדין תחרוג אף היא מהמקובל
עסקינן בגזר דינם של נאשמים אשר הורשעו בעבירות לפי חוק עובדים זרים. הנאשמת- חברה הורשעה בהעסקה ללא ביטוח רפואי והעסקת עובד זר שהוא מסתנן ללא הפקדת פיקדון. והנאשם הורשע בהפרת אחריות נושא משרה.
המדינה טענה כי החברה העסיקה עובד זר מסתנן מבלי שהפקידה עבורו פיקדון כדין למשך 10 חודשים, ומבלי שהיה לו ביטוח רפואי תקף במשך שנה.
הנאשם טען כי מדובר בעסק הראשון בחייו שהקים, ומפאת חוסר ניסיונו, הוא לא היה ער לאיסורים הקבועים בסעיפי החוק עליהם עבר, אך חשוב מכך, הליקויים תוקנו סמוך לאחר הביקורת.
כב' השופט א' שגב פסק כי הנאשמים עברו על חוק שנועד לשמור על מדיניות ההגירה של מדינת ישראל, כמו גם לשמור על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים הזרים המועסקים ע"י מעסיקים ישראלים. אשר לחובת הפקדת פיקדון, המחוקק ראה לנגד עיניו לא רק את עקרון השמירה על זכויותיהם של העובדים הזרים שהסתננו ארצה, אלא גם רצה לעודדם, בבוא היום, לעזוב את גבולות המדינה. העסקת עובדים זרים בניגוד להוראות החוק, אכן חותרת תחת מטרת החוק ותכליתו, ויש לזכור כי מדובר בעבירות שהוגדרו כעבירות כלכליות שהעונש בצדן צריך להיות מרתיע מבחינה כלכלית. יתרה מכך, בהתאם להלכה הפסוקה, מדובר בנתון שיש לקחת בחשבון לעניין קביעת מתחם הענישה. העבירה של אי הפקדת פיקדון היא עבירה מתחדשת מידי חודש, וככזו יש להתייחס אליה, שכן בכל חודש שלא מופקד הסכום הנדרש לפיקדון, גדלה בהתאמה הפגיעה בערך החברתי עליו המחוקק ביקש לשמור.
למרות האמור, נקבע כי יש לחרוג לקולא ממתחם הענישה במקרה דנא. הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה ובכך חסכו זמן שיפוטי ותשומות ניהול משפט יקרות מהמדינה. החלטתם זו מהווה גם הפנמה של העבירות שבביצוען הודו. בנוסף, הנאשמים פעלו להסרת המחדל, ומדובר בעובדה שראוי לקחתה בחשבון במסגרת ההקלה בענישה. זאת ועוד, מן הראוי לקחת בחשבון את מצבם הכלכלי של הנאשמים, שנתמך בראיות, וכן את הנסיבות המשפחתיות של הנאשם. הכבדת יד על הנאשמים מבחינה כלכלית, עלולה להובילם למצב של חדלות פירעון, באופן שייפלו כאבן ריחיים על הקופה הציבורית, ויש להעדיף את השיקול הנוגע לשיקומם הכלכלי הן של החברה והן של הנאשם על מנת שיוכלו להמשיך ולהתפרנס ולהחזיר את חובותיהם.
יתרה מזו, נקבע כי שיקול נוסף ומרכזי שנלקח בחשבון הינו שבמועד כתיבת גזר הדין, ישראל מצויה במצב של מלחמה מהקשות שידעה, ושסופה עדיין לא נראה באופק. ביום ה- 14 למלחמה, כבר עולה שעסקים שונים מתמודדים עם קשיים כלכליים הולכים וגדלים בשל קיטון משמעותי בהכנסותיהם. מטבע הדברים, קשיים אלה אינם פוסחים על תחום ההסעדה ובכלל זה על הנאשמים. לאור האמור נקבע שהעונש הראוי יהיה שילוב של קנסות כספיים על הרף הנמוך, תוך החמרה משמעותית בקנס המותנה. דווקא משום שהנאשמת היא עסק חי ופועל, ומתוך דאגה לכך שימשיך לפעול ולספק פרנסה לנאשם ולמשפחתו, יש לקנס המותנה מימד הרתעתי ממשי לפרק זמן הארוך ביותר שהחוק מאפשר. כך, האינטרס הציבורי בא על סיפוקו בהטלת קנסות כספיים מצד אחד, הגם שהם נמוכים משמעותית מהרגיל, ובהרתעה אפקטיבית ל-3 השנים הקרובות ע"י קביעת קנס מותנה גבוה. בית הדין הדגיש כי מדינת ישראל מצויה בימים אלה במציאות חריגה ומן הראוי שהתייחסותו של בית הדין תחרוג אף היא מהמקובל בנסיבות העניין, תוך שמירה על עקרונות של הרתעה אפקטיבית. נפסק כי בהתחשב בנסיבותיהם המיוחדות של הנאשמים מחד ובנסיבות החריגות השוררות בישראל במועד מתן גזר הדין, לרבות מההיבט הכלכלי, מאידך, על הנאשמים יושתו העונשים הבאים: על הנאשמת - בגין העבירה של העסקה בהעדר פיקדון לעובדים זרים, קנס בסך 8,000 ₪, וביחס לעבירה של היעדר ביטוח רפואי – קנס בסך 5,000 ₪. על הנאשם – ביחס לעבירה של הפרת אחריות נושא משרה בגין העדר פיקדון לעובדים זרים – 2,000 ₪ ובגין העבירה של הפרת אחריות נושא משרה בגין אי עריכת ביטוח רפואי – 1,000 ₪. בנוסף, הקנס המותנה ביחס לנאשמת יעמוד על 116,800 ₪, וביחס לנאשם – 58,400 ₪, וזאת למשך התקופה המקסימלית הקבועה בחוק – 3 שנים.
לסיכום, החברה תישא בקנס בסך 13,000 ₪ וקנס מותנה בסך 116,800 ₪, והנאשם ישא בקנס בסך 3,000 ₪ וקנס מותנה בסך 58,400 ₪.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד שירן נעים; הנאשמים יוצגו ע"י: עו"ד טל הלר; עו"ד יאיר הלר
