בית הדין הארצי לעבודה דחה את טענות הדסה בנוגע למצבה הכלכלי הקשה, וחייב אותה בתשלום הפרשים לקרן הפנסיה של עובדיה בגין הפקדות שנעשו בחסר. נקבע כי על הדסה היה להעלות את שיעור ההפקדות שהפקידה באופן הדרגתי כך שהחל משנת 2007 עליהן לעמוד על 15.83% מהשכר המבוטח
עסקינן בערעור על פסק דין הצהרתי של בית הדין האזורי, שבו נקבע כי על הדסה להעלות את שיעור ההפקדות המבוצעות על ידה לקרן הפנסיה באופן הדרגתי החל משנת 2004, כך שמשנת 2007 ואילך יעמוד שיעור הפקדות עבור עובדיה המבוטחים בקרן על 15.83% מהשכר המבוטח. המחלוקת בין בעלי הדין סבה על פרשנות הוראת סעיף 78יא לחוק הפיקוח ויישומה. האם כעמדת הקרן והמדינה היה על הדסה להעלות את שיעור ההפקדות שהפקידה באופן הדרגתי כך שהחל משנת 2007 עליהן לעמוד על 15.83% מהשכר המבוטח (חלף 14.33% במועד הקובע), או שמא אין חובה להעלות את ההפקדה הכוללת של המעסיק והעובד מעבר לשיעור הנוהג בגין עמיתי הקרנות ההסתדרותיות של 20.5% מהשכר המבוטח, מהם 13.5% על חשבון המעסיק.
לעמדת הדסה בית הדין האזורי טעה באופן פרשנותו את פרק ז'1 לחוק הפיקוח. הפרק אינו מתייחס לתשלומי היתר, אשר יש לסווגם כתשלומים עודפים המשולמים באופן זמני כנגד זכויות עודפות שהתבטלו, ומשכך אין הוראות התיקון לחוק הפיקוח חלות עליהן. כתוצאה מכך הקביעה לפיה על הדסה להמשיך בהפקדתם גם לאחר המועד הקובע שגויה.
לעמדת הקרן כלל טענותיה של הדסה נדחו, בכלל זאת, היות תשלומי היתר תשלומים ייעודיים ומוגבלים בזמן, קיומה של מניעה רגולטורית להגדלת הפקדותיה של הדסה לקרן הפנסיה וה"מצגים" שהוצגו להדסה במסגרת הדיונים עם המדינה על החלת הרפורמה לפיהם לא תידרש להמשיך בהפקדות העודפות.
לטענת המדינה ההליך עוסק בסוגיה מתוחמת וברורה, אשר הדסה מנסה להפכה למסובכת ומורכבת ולהסיטה למחוזות אחרים שאינם רלוונטיים לעניין. לשון סעיף 78יא ברורה ונהירה, וכך גם תכליתו של התיקון לחוק – להגדיל את נכסי קופות הפנסיה.
כב' השופט ר' פוליאק פסק כי יש לדחות את הערעור. הניכוי ממשכורת עובדי הדסה לצורך ביצוע הפקדות קרן הפנסיה הוגדל כמתחייב מחוק הפיקוח מ – 5.5% מהשכר ל – 7% מהשכר. עניינה של ההכרעה בהליך דנן הוא בשיעור הפקדות המעסיק, המתבצעות על ידי הדסה ועל חשבונה, בגין עמיתי קרן הפנסיה, אשר הופחת על ידי הדסה בעקבות התיקון לחוק הפיקוח, בניגוד לעמדת קרן הפנסיה והמדינה, מ – 14.33% מהשכר ל – 13.5% מהשכר. לשונו של סעיף 78יא לחוק הפיקוח ברורה וחד משמעית. הסעיף מורה על הגדלת שיעורי הפקדות העובד ועל הגדלת שיעורי הפקדות המעסיק. הסעיף קובע את עיתוי ההגדלה -הגדלה מדורגת הנפרסת על פני ארבע שנים כאמור, והיקפה, מבחין בין הפקדות העובד לבין הפקדות המעסיק ואינו מבחין בין סוגי הפקדות המעסיק הנחלקות בין הפקדות למרכיב התגמולים לבין הפקדות למרכיב הפיצויים. יתר על כן, הסעיף אינו מתייחס כלל לשיעורים החדשים של ההפקדות בעקבות ההוראה על הגדלתן. סעיף 78א' הפותח את פרק ז1 שהוסף בתיקון לחוק, קובע כך: "מטרתו של פרק זה לטפל בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות, כדי להביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן, והכל בהתחשב ביכולתו של משק המדינה ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות". התיקון לחוק הפיקוח הינו תכנית הבראה סטטוטורית. ההסדר להבראת הקרנות כרוך בהגדלת הפקדות העובדים והמעסיקים גם יחד. תכלית התיקון לחוק הפיקוח, כעולה בין היתר מהוראת סעיף 78א לחוק, היתה הקטנת הגירעונות האקטואריים של קרנות הפנסיה בין היתר באמצעות הגדלת שיעורי הפקדות המעסיקים ושיעורי הפקדות העובדים. פרשנות הדסה לפיה בעקבות התיקון לחוק הפיקוח היא רשאית להפחית את שיעורם של דמי הגמולים שהיא משלמת עומדת בסתירה מובהקת ללשון החוק ולתכליתו. "מקורות המימון" של הפנסיה המשולמת על ידי קרן פנסיה לזכאים לכך כוללים את שלושת המרכיבים של דמי הגמולים המשולמים לקרן (תגמולי עובד; תגמולי מעסיק; תשלום מעסיק למרכיב פיצויי פיטורים) כך שהפחתה של "התקציב הפנסיוני" המועבר לקרן הפנסיה, ללא קשר למרכיב דמי הגמולים המופחת, תביא בהכרח לפגיעה ביכולתה של הקרן לעמוד בהתחייבויות כלפי עמיתיה.
לנוכח האמור, נקבע כי התיקון לחוק הפיקוח חייב את המעסיקים שעובדיהם בוטחו בקרנות הגרעוניות להגדיל את הפקדותיהם לקרן הגרעונית באופן הדרגתי עד להגדלה מצטברת בשיעור של 1.5 נקודות האחוז החל משנת 2007 ואילך. הוראת סעיף 78יא לחוק המחייבת את ביצוע ההגדלה חלה הן על מעסיק שביטח את עובדיו ושילם בגינם טרם כניסת התיקון לתוקף דמי גמולים לקרן פנסיה מקיפה בשיעור המקובל - החל מצו הרחבה 1988 - של 12% מהשכר (מהם 6% למרכיב התגמולים ו – 6% למרכיב פיצויי הפיטורים), בין אם במקביל שילם תשלומי השלמה (2.33%) לקופת פיצויים ובין אם לאו, והן על מעסיקים כהדסה וכאגד ששילמו דמי גמולים בשיעור גבוה יותר. טענתה המשפטית עקרונית של הדסה, לפיה חוק הפיקוח מחייב תשלום דמי גמולים בשיעור אחיד של 20.5% מהשכר (כולל חלק העובד בשיעור 7% מהשכר), ללא קשר לשיעורי התשלום שקדמו למועד כניסת התיקון לחוק הפיקוח לתוקף - נדחתה. לא ניתן אף לקבל את טענתה החלופית של הדסה לפיה אין מניעה לפי חוק הפיקוח להפחית תשלומים שהועברו טרם המועד הקובע למרכיב הפיצויים, כך ששיעור ההפקדות למרכיב הפיצויים יועמד על השיעור המקובל של 6%. טענת הדסה, העומדת בניגוד גמור ללשון חוק הפיקוח ולתכליתו, תביא להעמקת הגירעון האקטוארי בקרן הפנסיה חלף הבראתה. תכלית העלאת שיעור דמי הגמולים בצו הרחבה 1988 היתה שמירה על האיזון האקטוארי של הקרנות, מבלי שההעלאה הביאה בעקבותיה למתן זכויות תקנוניות נוספות. אילו היתה מתקבלת טענת הדסה כי ניתן לבטל תשלומים ששולמו לחיזוק האקטוארי של הקרן, בנסיבות בהן נדחתה טענתה כי תשלומים אלה שבוצעו במשך עשרות בשנים היו תשלומים זמניים, הרי שאף כל הקרנות היו רשאיות לאפשר למעסיקים להגדיל רק באופן חלקי את הפקדותיהם לקרן.
זאת ועוד, נקבע כי הדסה הוסיפה וטענה כי לאור מצבה הכלכלי הקשה והיותה נתונה בתכנית הבראה, משמעות קבלת התביעה היא קריסתה הפיננסית. משכך עומדת לה טענת הגנת התקציב לפיה ניתן לפטור גוף ציבורי מחובת ההשבה מכוח סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. נקבע שאין לקבל את הטענה. אף אם יונח כי הוראות חוק עשיית עושר חלות בנסיבות בהן פלוני נתבע לשלם תשלום שלא שילם כלל ולראות בו "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס", קובע סעיף 2 לחוק עשיית עושר כי ניתן לפטור את הזוכה מחובת ההשבה כולה או מקצתה "אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת". בנסיבות העניין ההימנעות מאכיפת הוראות התיקון לחוק הפיקוח על הדסה תגרום לפגיעה של ממש בקרן הפנסיה ותחייבה להפחית את שווי ההפקדות הנוספות, הנאמד ב – 140,000,000 ש"ח במונחי שנת 2014 – מזכויות הפנסיה העתידית של עובדי הדסה הנמנים עם עמיתי הקרן. בית הדין העיר לקראת סיום כי בדיונים נערך ניסיון להעלות את בעלי הדין לדרך של הידברות, ולו מהטעם שאין מחלוקת של ממש כי לנוכח מצבה הכלכלי לא יעלה בידי הדסה בעת ובעונה אחת לפרוע את החוב ולהמשיך לתת שירותים רפואיים בהיקף ובאיכות הניתנים כיום, וכי ניתן לקוות כי עתה, לאחר שניתן פסק הדין, ישכילו הצדדים לנהל הידברות במגמה להגיע לפתרון משותף. לאור כל האמור, הערעור נדחה. בהתאם לפסק הדין ההצהרתי של בית הדין האזורי על הדסה היה להעלות את השיעור הכולל של הפקדותיה לקרן הפנסיה באופן מדורג משנת 2004 ואילך משיעור של 14.33% מהשכר לשיעור של 14.66% בשנת 2004, 15% בשנת 2005, 15.33% בשנת 2006 ו - 15.83% מהשכר משנת 2007 ואילך. משנדחה הערעור, תישא הדסה בהוצאות המשיבות ובשכר טרחת עורכי דינן בערעור בסכומים של 40,000 ש"ח (קרן הפנסיה) ו – 15,000 ש"ח (המדינה).
לסיכום, הערעור נדחה.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד שושנה גביש; עו"ד רונן ברומר; עו"ד ניקולס גיפס; עו"ד שירה פליגלמן
המשיבות יוצגו ע"י: עו"ד עמי שחר; עו"ד קרן שליט; עו"ד עידן דדוש; - עו"ד יעל ברלב
