נדחה ערעור שהגישו משפחות שער פרנקל ויפרח על גובה הפיצוי העונשי בו חוייב החמאס. נקבע כי ההליך המשפטי אינו תרופה לכל מכאוב. "תרגום" עוצמת הכאב לפיצוי כספי הובילה לפסיקת פיצוי לא רק לעיזבונות אלא גם לבני משפחותיהם בשל חריגותו של המקרה, משאכזריות המחבלים כוונה ישירות גם אל בני המשפחה
שני ערעורים שעניינם תביעות נזיקין שהוגשו על ידי נפגעי פעולות טרור ובני משפחותיהם, כנגד ארגון החמאס ומעורבים נוספים בפיגועים. כל אחת מהתביעות נדונה בפני בית המשפט המחוזי וצומצמה לדרישה לתשלום פיצויים עונשיים בסכום כולל של 950 מליון ₪. התביעה מושא ע"א 7819/21 התקבלה בעיקרה, ואילו התביעה מושא ע"א 7822/21 התקבלה ביחס למקצת מהתובעים, ושתי התביעות התקבלו בהעדר הגנה מטעם הנתבעים. הערעורים דנן נסבים על גובה הפיצוי העונשי שנפסק וזהות הזכאים לפיצוי. עניינו של ע"א 7819/21 באירוע חטיפתם ורציחתם של הנערים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח ז"ל בשנת 2014. התביעה הוגשה על ידי 26 תובעים (עיזבונות המנוחים, הוריהם ואחיהם) כנגד ארגון החמאס והמחבלים שלקחו חלק באירוע הקשה או עיזבונותיהם של המחבלים. ע"א 7822/21 נסב על שלושה פיגועים שהתרחשו בשנים 2018-2015 פיגוע ירי בצומת עפרה, שבו נפצעו המערערים- בני זוג. האישה הייתה בשבוע ה-31 להריונה, והתינוק שנולד (המערער 3) נפטר בהיותו בן שלושה ימים. השני, פיגוע דריסה שהתרחש גם הוא בצומת עפרה ובו מצא את מותו סמל אלחי טהר לב ז"ל. השלישי, פיגוע שאירע בעיר העתיקה בירושלים, שבו נרצח הרב נחמיה לביא ז"ל. התביעה הוגשה ע"י 43 תובעים. בכל הנוגע לתובעים שהינם בני משפחה של הנפגעים הישירים, בית המשפט עמד על כך שבהתאם לפסק הדין בעניין בן שלום, אין לפסוק פיצוי עונשי לניזוק משני שלא הוגשה בעניינו חוות דעת רפואית בתחום הנפשי. זאת מכיוון שהתובע פיצויים עונשיים עקב היחשפותו לנזק שנגרם לניזוק ישיר נדרש להוכיח כי הוא עומד בכל ארבעת תנאי הלכת אלסוחה (רע"א 444/87), ובהעדר חוות דעת רפואית, לא ניתן לראות בתובעים ניזוקים משניים. אשר על כן, בית המשפט קבע כי משלא הוגשה חוות דעת רפואית בעניינם של בני משפחות הנפגעים בע"א 7822/21 – חרף ההזדמנות שניתנה להם – יש לדחות את תביעתם. בית המשפט מצא כי בנסיבות החריגות של חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים מושא ע"א 7819/21, כשבמשך 18 יום ידעו בני משפחתם על החטיפה אך נותרו בחוסר ודאות לגבי גורלם, ניתן ללמוד כי אכזריות המחבלים כוונה ישירות גם אל בני המשפחה, וניתן להכיר בהם כניזוקים גם ללא חוות דעת רפואית. אי לכך, בית המשפט פסק לכל אחד מהורי הנערים סך של 2,000,000 ₪ ולכל אחד מהתובעים האחרים (האחים) סך של 1,000,000 ₪.
לעמדת המערערים, בהתאם לשיקולים העומדים בבסיס מוסד הפיצויים העונשיים כגון גמול והרתעה, יש להעמיד את סך הפיצוי העונשי בכל מקרה של אירוע טרור על עשרות מליוני שקלים. לחלופין, המערערים טענו כי מקום שבו ניתן פסק דין המקבל תביעה בהעדר הגנה, יש לפסוק את כל הסכום שנתבע.
כב' השופט י' עמית פסק כי יש לדחות את הערעור בע"א 7819/21 ולקבל חלקית את הערעור בע"א 7822/21. אין זו הפעם הראשונה שבית המשפט נדרש לתביעותיהם של נפגעי פעולות טרור ובני משפחותיהם, מי שנפגעו בגופם ובנפשם ואיבדו את היקר מכל לידי רוצחים נתעבים. הפיגועים עליהם נסבים הערעורים דנן זכורים היטב בקרב הציבור הישראלי, אם בשל האכזריות שבחטיפת נערים צעירים שאך ביקשו לשוב לביתם, אם בשל הכאב שבאובדן תינוק שנולד בטרם עת, אם בשל מוות כואב של חייל צעיר בזמן מילוי משימתו או אב ובעל שמצא את מותו בעת שביקש לסייע לאחרים. כל ילד וילדה, נער ונערה, איש ואישה שנלקחים מן העולם בנסיבות כה כואבות פוערים פצע עמוק ומדמם בלב יקיריהם. ליבנו עם המערערים, אך עם זאת, ההליך המשפטי אינו תרופה לכל מכאוב, ו"תרגום" עוצמת הכאב לפיצוי כספי נעשה על פי שיטתנו המשפטית ולא על פי שיטות משפט זרות. דומה כי עתירתם של המערערים לפסוק לזכותם סך של כחצי מליארד שקל (בכל אחת מהתביעות), מבוססת על סכומים הנהוגים בארצות הברית, אך סכום הפיצוי הכולל שנפסק לזכות המערערים (51 מליון ₪) הוא גבוה ביותר באמות מידה של תיקי נזיקין בישראל.
בהמשך לאמור, נקבע כי המסגרת הנורמטיבית לפסיקת פיצויים עונשיים בכלל ובהקשר של נפגעי טרור בפרט, פורטה בפסקי הדין בעניין מנטין (ע"א 2144/13) ובעניין בן שלום, (ע"א 71/18). במקרים אלה, בית המשפט העליון מצא לפסוק לעיזבונות קורבנות טרור סך של 3 מליון ₪, ובעניין בן שלום נפסק בנוסף סך של מליון ₪ לכל אחת מבנותיהן של הנרצחים אשר נפצעו בעצמן בפיגוע. הסך של 3 מליון ₪ לעיזבון נפסק גם במקרים נוספים שהובאו לאחר מכן בפני בית המשפט (ע"א 7036/19 בעניין פלונים, ע"א 8828/20 בעניין פלונית). המערערים הרחיבו ופירטו מדוע לשיטתם שיקולים הקשורים בגמול, הרתעה, גינוי מוסרי, פסיקת בתי המשפט במדינות אחרות ועוד – מצדיקים להעמיד את סך הפיצוי העונשי "הסטנדרטי" בגין אירוע טרור על סכום גבוה יותר, שלא יפחת מ-10 מליון ₪ לעיזבון ולכל אחד מבני משפחת הנפגעים. עם זאת, היבטים אלה נדונו ברובם בפסק הדין בעניין מנטין ועמדו בבסיס הכרעת בית המשפט באותו מקרה, כך שאין מקום לשוב ולהידרש להם. כטענה חלופית טענו המערערים בע"א 7819/21, בני משפחות הנערים, כי בניגוד למקרים שנדונו בעניין מנטין ובעניין בן שלום, תרומתם של המשיבים 2-1 לתוצאה הקשה ומידת מעורבותם בחטיפת הנערים גבוהות מאוד. לכן, יישום אמות המידה שנקבעו בעניין מנטין ובן שלום מוביל לשיטתם למסקנה כי יש להשית פיצוי עונשי גבוה יותר מ-3 מליון ₪ לעיזבון. נקבע כי אכן, אחריותם הברורה והישירה של המשיבים 2-1 אינה מוטלת בספק, וככלל, יש להתחשב במידת האשם של הנתבע בקביעת שיעור הפיצוי העונשי, ואולם, בסופו של יום לא נמצא לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי בנושא זה. זאת בהתחשב בכך שעל שיעור הפיצוי להתיישב עם מדיניות הפיצוי הנוהגת בפסיקה. בתביעות נזיקין על רקע מעשי טרור שהובאו לפתחו של בית המשפט העליון נפסק סכום זהה לעיזבונות, גם כאשר המפגעים הישירים נתבעו לצד הרשות הפלסטינית, והם חויבו לפי הכלל של "ביחד ולחוד".
זאת ועוד, נקבע כי אין לקבל את טענת המערערים כי משניתן פסק דין בהעדר הגנה, על בית המשפט לקבל את התביעה במלואה. הדברים יפים הן לעניין הצורך בהגשת חוות דעת בתחום הנפשי מטעם המערערים-התובעים והן לעניין גובה הפיצוי, ובית המשפט צריך לשים לנגד עיניו את העקרונות והשיקולים שנקבעו בפסיקה בבואו לקבוע את גובה הפיצוי. ייסורי הנפש והסבל שהיו מנת חלקם של משפחות הנערים החטופים גדולים מכפי שניתן לתאר. אך כאמור, וכפי שנאמר בעניין בן שלום: "כל שמבוקש, אפוא, בקביעת הפיצויים העונשיים הוא לתת ביטוי, ולו במידה כלשהי, לחומרת מעשיהם הנפשעים של הנתבעים – אף אם מובן כי אין סכום אשר יבטא זאת". חריגותו של המקרה דנן הביאה את בית המשפט המחוזי לפסוק פיצוי לא רק לעיזבונות המנוחים אלא גם ליתר התובעים-בני משפחותיהם, בסכומים שהועמדו על 2 מליון ₪ לכל אחד מהורי הנערים ומליון ₪ לכל אחד מהתובעים האחרים. בשל כל האמור, לא נמצא להתערב בגובה הפיצוי העונשי שנפסק לזכות המערערים בע"א 7819/21, ודין ערעור זה להידחות.
עם זאת, נקבע כי ע"א 7822/21, מתקבל באופן חלקי. המערערים מבקשים לקבוע כי בני משפחות נפגעי טרור התובעים פיצויים עונשיים אינם צריכים לעמוד בתנאי הלכת אלסוחה, ולמצער כי הם אינם מחויבים להגיש חוות דעת ביחס לנכות נפשית. אין לשוב ולהידרש לטענות אלה, שנדונו והוכרעו לפני זמן לא רב בפסק הדין בעניין בן שלום. כאמור שם, ארבעת תנאי הלכת אלסוחה הם מעין פרוזדור המוביל את התובע אל "טרקלין הניזוקים". בחינת התקיימותם של תנאי הלכת אלסוחה נעשית כשלב ראשוני וכאמצעי להגדרת ה"ניזוקים" ממעשה העוולה. לכן, תובע נדרש להוכיח את עמידתו בתנאי הלכת אלסוחה על מנת שניתן יהיה להכיר בזכאותו לפיצויים, אם לפיצויי נזיקין, אם לפיצויים עונשיים. גם מי שניזוק בגופו ופגיעתו הרפואית ברורה, כגון קטוע יד או רגל – נדרש לתמוך תביעתו בחוות דעת מתאימה. מבלי להקל ראש בקושי הכרוך בהמצאת חוות דעת בתחום הנפשי, אין להחריג את המערערים מהכלל האמור. משלא נמצא לשנות את קביעותיו הנכוחות של בית המשפט העליון בעניין בן שלום, יש להיעתר לבקשתם החלופית של המערערים בע"א 7822/21 ולהחזיר את הדיון בעניינם לבית המשפט המחוזי. במסגרת זו, יתאפשר לכל אחד מהתובעים שתביעתו נדחתה להגיש חוות דעת בתחום הנפשי ולהוכיח את עמידתו בתנאי הלכת אלסוחה. בתוך כך, בית המשפט המחוזי יבחן את טענות המערערים הרלוונטיים כי אופן חשיפתם לפיגועים הקשים מביא להגדרתם כניזוקים ישירים (להבדיל מניזוקים משניים).
לסיכום, ע"א 7819/21 נדחה, ע"א 7822/21 מתקבל חלקית.
המערערים יוצגו ע"י: עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר; עו"ד אברהם משה סגל; עו"ד אברהם גז
אין התייצבות מטעם המשיבים
