נדחתה תביעת אשה בטענה שהייתה ידועה בציבור של בעל זכויות במשק חקלאי ומשכך הינה זכאית לרשת אותו במותו. נקבע כי למעשה מדובר ביחסי נוחות המבוססים, בין היתר, על ענייני עבודה ועל הקשור בבן המשותף, ובוודאי שאין כאן בסיס זוגי איתן המעיד על קשר זוגי עמוק של ידועים בציבור
המנוח קיבל במתנה זכויות במשק חקלאי מאביו וזמן קצר לאחר מכן נפטר בשל מחלה קשה כשהוא מותיר אחריו 2 בנות בגירות מאשה אחת, ובן קטין מאשה אחרת. אותה אשה אחרת התגוררה במשק וטיפלה באביו של אותו אדם והיא טוענת כי היא ידועה בציבור כאשתו. אם תוכח טענתה נכונה, הרי שמכוח הוראות ההסכם המסדיר העברת זכויות בפטירה במשק חקלאי במושב, הזכויות עוברות אליה במלואן. ככל שהיא לא ידועה בציבור, אמורות הזכויות במשק החקלאי להתחלק בחלקים שווים בין 3 ילדיו של המנוח. אין חולק כי הקטין ש' נולד לתובעת ולמנוח כתוצאה מקיום יחסים משותפים וכי התובעת והקטין נהגו להתגורר ועודם גרים בנחלה. ליבת המחלוקת בין הצדדים הינה הזכויות במשק שכן אין העיזבון כולל רכוש או נכסים משמעותיים זולת אותו משק חקלאי.
התובעת טוענת כי היא הייתה ידועה בציבור כאשתו/בת זוגו של המנוח מאז 2/2000 ועד יומו האחרון. כפועל יוצא היא מבקשת שיינתן צו ירושה אחר המנוח ולפיו ייקבע כי היא זכאית לרשת את מחצית עזבונו מכוח סעיף 55 לחוק הירושה. עוד כפועל יוצא ולאור הוראות הסכם המשבצת החל על המשק החקלאי טוענת התובעת, כי מכוח היותה בת הזוג של המנוח הזכויות במשק שאינן חלק מעיזבון המנוח אמורות לעבור אליה במלואן.
לטענת בנותיו של המנוח, מעולם לא קשרו המנוח והתובעת את גורלם האחד עם השנייה, לא קיימו משק בית משותף ומערכת היחסים ביניהם הייתה עסקית, מטעמי נוחות ומאוחר יותר מערכת יחסים הקשורה בהורות לילד משותף ובטיפול באביו הקשיש של המנוח כאשר התובעת הועסקה כמטפלת שלו. המנוח לא קיים מערכת יחסים זוגית עם התובעת ואף אם כן, הרי שבשלבים שונים קיים מערכות יחסים נוספות במקביל עם נשים אחרות ומכל מקום בשנתיים קודם למותו לא היה קשר זוגי כלשהו בינו לבין התובעת אלא שהיה קיים קשר זוגי עם אשה אחרת.
כב' השופט א' זגורי פסק כי יש לדחות את התביעה. הפרק השני של חוק הירושה, קובע את היורשים על פי דין ואת חלקו של כל אחד מהם בעיזבון המוריש. זכויות הירושה לפי פרק זה כפופות להוראות המוריש בצוואתו, אם עשה צוואה. הוראת סעיף 10 לחוק הירושה קובעת שבהעדר צוואה היורשים על פי דין הם: "(1) מי שהיה במות המוריש בן זוגו;..". לצד הסדר הירושה של בן זוג נשוי מכוח סעיף 10 נקבע בחוק הירושה הסדר מקביל ביחס לבני זוג שאינם נשואים בהוראת סעיף 55 לחוק. זכות ירושה של בן זוג שאינו נשוי מותנית בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים: חיי משפחה, משק בית משותף, אינם נשואים זה לזה או לאחר, והעדר צוואה. המונח "ידועים בציבור" מתאר בני זוג שהחליטו לקשור את גורלם אחד בשני ולקיים אורח חיים משותף כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין. זוהי ההגדרה כפשוטה ולתוכה יש ליצוק תוכן בהתאם למאפיינים שיפורטו ולנסיבות חייהם של בני זוג. בפסיקה נקבע כי לעניין היסוד הראשון, "חיי משפחה", הרי הוא מורכב מקיום חיי אישות כבעל ואישה, שהכוונה היא ליחסי חיבה ואהבה, אינטימיות, מסירות נאמנות וקשירת גורל זה בזו. בראי החיים המשותפים יש לבחון את הקשר הזוגי על "ציר זמן" שיהיה בו להעיד על תקופת חיים משותפים משמעותית, על המשתמע מכך, כאשר אותה תקופה תהווה אינדיקציה לרצונם של הצדדים לחיות יחד. לעניין "משק בית משותף", הכוונה לניהול כלכלי של יחידת מגורים משותפת. הודגש כי אין הכוונה למשק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא כפועל יוצא מטיבם של חיי המשפחה המשותפים. כך נקבע כי חיי משפחה במשק בית משותף אינם רק מגורים משותפים, ואינם רק טיפול פיזי או סיפוק מיני, אלא חיים של אחדות ושיתוף מתוך צורך אישי פנימי המאחד את בני הזוג ואת גורלם (ע"א 1751/90 בעניין לוינסון). עם השנים פרשנות בתי המשפט לקיומם של המבחנים התגמשה ונקבע ששאלת קיומם של תנאים אלה מן הראוי שתיבחן על פי קריטריונים סובייקטיביים, כלומר, כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם, ומבלי לחפש קריטריונים נוקשים. כל מקרה נבחן לגופו, לפי נסיבותיו המיוחדות לו, מתוך ראיה כוללת של מרכיבי הקשר ומאפייניו, ואף תוך התחשבות בעובדה שאין מערכת יחסים אחת שווה לרעותה שכן תתכנה גרסאות שונות ומגוונות של חיי משפחה ומשק בית משותף, עם זאת, מאפייני הליבה הכוללים יחסי אהבה וחיבה, מסירות ונאמנות, כאמור, נדרשים להתקיים במערכת יחסים של ידועים בציבור.
זאת ועוד, נקבע כי מקום שלא עיגנו בני זוג את רצונם והגדרת מערכת היחסים ביניהם על ההסדרים הרכושים שבה בהסכם מפורש תבחן השאלה על ידי התחקות אחר כוונותיהם ואומד דעתם מתוך ראיה כוללת של העובדות, ומתוך סקירת מערכת היחסים על פי המרכיבים השונים והמאפיינים המתקיימים בהם. קרי, יש לבחון כיצד ראו שני בני הזוג הקונקרטיים את מערכת היחסים שביניהם. סעיף 55 לחוק הירושה לא אומר מהו פרק הזמן הנדרש כדי שחייהם של בני הזוג יוכרו כחיי משפחה במשק בית משותף. נפסק כי הקובע הוא אופי הקשר הקיים בין בני הזוג בזמן זה, קשר עמוק של שיתוף גורל וקירבה הדדית, הנותנים מקום לחשוב שאילו היה מבקש בן הזוג האחד מבן הזוג השני, בעודו בחיים, לצוות לו חלק מתאים מנכסיו, היה נענה לכך ברצון, על מנת להבטיח לו מה שהיה מגיע לו אם היו נשואים כחוק. עוד נפסק כי נדרש שבני הזוג יקיימו את שני התנאים שנמנו לעיל בתקופה הסמוכה למות אחד מהם. בהעדר התקיימותם של תנאים אלו סמוך לפטירת המנוח, הגם שהתקיימו משך זמן רב קודם לכן, לא יוכר הנותר בחיים כידוע בציבור של המנוח. נטל הראיה להוכיח קיומו של קשר בין ידועים בציבור סמוך לפטירת בן הזוג שנפטר רובץ על הטוען למעמד של הידוע בציבור, בהיותו "המוציא מחברו עליו הראיה". במסגרתו עליו לשכנע את בית המשפט כי חיי המשפחה במשק בית משותף שהתקיימו בינו לבין בן זוגו לא התקיימו מתוך נוחות, או סידור ענייני אחר אלא כפועל יוצא וטבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. בנוסף, מקום שבן הזוג הנטען אינו בין החיים ולא ניתן לקבל גרסתו מפיו ולשמוע עדותו, הנטל הרובץ על הטוען למעמד של ידוע בציבור הוא נטל מוגבר (ראו בע"א 5997/92 בעניין מלק). עוד נקבע כי מאחר וההכרה בבני זוג כידועים בציבור היא משמעותית ויש בה כדי להשליך על זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים במגוון נושאים, הן במישור היחסים הפנימיים ביניהם והן במישור היחסים החיצוניים, נקבע שעל בית המשפט לנהוג בזהירות בטרם יוכרו בני זוג כידועים בציבור.
מן הכלל אל הפרט, נקבע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומם של כלל התנאים המצטברים הנדרשים לביסוס היותה "בת זוגו" הידועה בציבור של המנוח בעת פטירתו או בסמוך לה. בין התובעת לבין המנוח התקיימו יחסים זוגיים כידועים בציבור, אך זאת לסירוגין בלבד ומכל מקום אופיו של הקשר "כידועים בציבור" פסק לפחות שנתיים קודם הפטירה של המנוח. נקודת השבר המשמעותית שיש בה להעיד על סיום יחסי התובעת והמנוח כידועים בציבור, היא אותה מערכת יחסים אותה ניהל המנוח כשנתיים עובר לפטירתו. מערכת יחסים זו הינה "כמסמר האחרון" בארון הקשר הזוגי של התובעת והמנוח כידועים בציבור ולכך מתווספות ראיות נוספות המעידות על סיום היחסים אף קודם לכן. נקבע כי עלה בידי התובעת להוכיח קיומם של חיי משפחה אלא הצטיירה תמונה כי בין הצדדים סמוך למועד הפטירה התקיימו יחסים קורקטיים ויחסיהם הסתכמו בהיותם הורים לבנם ש' וביחסי עבודה וטיפול באביו של המנוח. היחסים היו "יחסי נוחות" לשני הצדדים ; המנוח רצה בקשר עם בנו ש', רצה שיגדל במשק שקיבל במתנה מאביו והסדרת קורת גג לבנו במקום מוכר לו התיישבה עם האינטרסים שלו. בנוסף, התובעת הייתה מטפלת של אביו של המנוח. מנגד, מצב הדברים היה נוח מאוד עבור התובעת. היא גרה בבית פרטי במשק חקלאי ללא תשלום דמי שכירות או משכנתא, מקבלת שכר עבור הטיפול באביו של המנוח וחיה חיי נוחות ללא מחויבות של ממש למנוח, ולראיה, גם כאשר היה מגיע בסופי שבוע היא לא נכחה שם. ככל שהיה קשר זוגי של ממש בין המנוח לבין התובעת, הוא התקיים לפני שנים לא מעטות ובוודאי שלא בשנים האחרונות לחייו של המנוח. לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי התובעת לא נטלה חלק פעיל בטיפול במנוח עת חלה אלא להיפך היא הדירה את רגליה מכל קשר עימו בטענה שלא רצתה להטריד אדם חולה סופני. החל ממועד גילוי המחלה המנוח לא שהה במחיצת התובעת אשר לא עשתה מצידה שום מאמץ ליצור קשר או ליטול חלק בטיפול בו והתובעת העידה והודתה בכך במספר הזדמנויות. נקבע כי מעבר לעדותה חסרת האמינות של התובעת בעניין הקשר בין הצדדים, הרי יש בוודאי בכל הדברים שהיא מודה בהם ואין חולק עליהם כדי לשמוט את הקרקע תחת הטיעון בדבר להיותה ידועה בציבור של המנוח סמוך למועד פטירתו.
לא זו אף זו, נקבע כי בהיות התביעה תביעה כנגד עזבון, היא מצריכה עמידה בנטל ראיה מוגבר. מטבע הדברים מלאכתו של בית המשפט בנסיבות אלו אינה פשוטה ועל מנת להגיע לחקר האמת ובפרט שהמנוח אינו בין החיים, ישנה חשיבות לא מבוטלת לעדויות מצולמות או ראיות מתועדות אחרות שיכולות לבסס טענותיה כי היא הייתה ידועה בציבור של המנוח עד יום מותו. התובעת לא ידעה לספר על חופשות משפחתיות שלה עם המנוח ונקטה בגישה מתגוננת והתחמקה מלהשיב כשנשאלה על כך, מה גם שהתמונות שצורפו אינן עדכניות. אינדיקציה נוספת לכך שיחסי בני הזוג נפסקו לפחות בשנת הפטירה היא העובדה כי באפריל 2018 המנוח חגג את ליל הסדר עם גב' מ' ג'-בת זוגו. התובעת ניסתה לטעון כי המנוח הסתיר את הקשר עם הגב' מ' ג' ולמעשה בגד בה. נקבע כי טיעון זה אינו מתקבל על הדעת נוכח עדותה חסרת המהימנות של התובעת. הגב' מ' ג' אמנם הייתה מודעת לכך שהמנוח מסתיר את הקשר עמה מידיעת התובעת אך נתנה הסברים להתנהלות זו של המנוח. מכל מקום היא תיארה חיים מלאי חוויות יחד עם המנוח ותיאורה את החיים המשותפים בפרק זמן של שנתיים היה עשיר, חי ומלא הרבה יותר מהתיאור הדל של התובעת את היחסים המשותפים שהשתרעו לשיטתה על פני כמעט שני עשורים. יתרה מכך, לא מדובר בקשר "מהצד" שניהל המנוח. מדובר בקשר הזוגי היחידי שניהל באותה עת. לא היה למנוח קשר זוגי עם התובעת, הוא סלד ממנה ובאופן ברור לא רצה שתקבל הנחלה ו/או תיחשב לבת זוג, אחרת יש להניח כי היה פועל להסדיר זאת באופן ברור. נפסק כי לא הונחו ראיות להתקיימותם של יחסים זוגיים בכלל ובמישור הזוגי בפרט. לאורך השנים יחסי בני הזוג התאפיינו ביחסי המבוססים על ענייני עבודה ועל הקשור בבן ש', ובוודאי שאין כאן בסיס זוגי איתן המעיד על קשר זוגי עמוק של ידועים בציבור. לא הוצגה תמונה זוגית משמעותית ובמכלול כל השיקולים שהוצגו, לא עלה בידי התובעת להוכיח את התנאי של חיי משפחה בינה לבין המנוח. יותר מכך, מעבר להעדרו של ההיבט הזוגי לא נמצא גם היבט חברי ביניהם בשנים האחרונות לחייו של המנוח. היכרות ארוכה ככל שתהיה, הגעה לאירועים משפחתיים, מגורים באותה נחלה, אין בהם לכשעצמם לבסס יסוד איתן דיו להוכחת קיומם של חיי משפחה וזוגיות. אף התנאי של קיומו של משק בית משותף לא הוכח שכן לתובעת ולמנוח לא היה חשבון בנק משותף מעולם וכל אחד נהג בהפרדה רכושית מוחלטת ביחס להכנסותיו. ההתרשמות הפרונטלית מדבריה של התובעת, הותירה רושם שלילי באשר ליחסה למנוח ורגשותיה אליו. בלטו בהעדרם, באופן מופגן, רגשות של חיבה למנוח ובלטו רגשות של סלידה וחוסר אכפתיות של התובעת כלפי המנוח. הדיבור היה טכני ומנותק באופן שבוודאי משקף את הקשר המרוחק בין התובעת למנוח, ריחוק שהגיעה לשיאו בתקופת חייו האחרונה. לא נמצא בעדותה של התובעת כל רגש ואף לא חמלה על מותו של מי שהיה לטענתה בן זוגה משך שנים רבות. זרים הביעו צער רב יותר ממנה. נקבע די בכל אלה כדי לקבוע כי בשנתיים האחרונות לחייו של המנוח, לכל הפחות, לא היה קשר זוגי ולא משק בית משותף בין התובעת לבין המנוח. למנוח היה קשר זוגי ומשק בית משותף עם מ' ג', והתובעת פשוט לא הייתה ואינה ידועה בציבור של המנוח.
לסיכום, התביעה נדחית. התובעת תשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ₪.
לא צוינו מייצגי הצדדים
