בית המשפט המחוזי פסק פיצויים להורים שתינוקם סבל מפגיעה מוחית בשל רשלנות בהדרכה שניתנה ליולדת בביה"ח בנוגע להזנתו. עם זאת נקבע כי להורים אשם תורם בגובה 50% באשר לא נדלקו אצלם נורות אזהרה כאשר התינוק לא התעורר כשחלפו שעות רבות מאז ינק לאחרונה, ומשכך תרמו תרומה משמעותית לאירוע הנזק
תביעה שעילתה רשלנות רפואית בטיפול ביילוד ובהדרכת האם בכל הנוגע להנקתו ולהזנתו. התובע 1 נולד בשנת 2009 בבית חולים סורוקה. התובעים 2 ו - 3 הם הורי הקטין. הנתבעת, שירותי בריאות כללית היא המחזיקה והמנהלת של ביה"ח. האם והתינוק שוחררו לביתם כ - 36 שעות לאחר הלידה, וכ - 30 שעות לאחר השחרור מביה"ח, ההורים הבהילו את התינוק לחדר המיון כשהוא סובל מהיפוגליקמיה חריפה שגרמה לנזק מוחי נרחב כתוצאה מצום ממושך.
לטענת ההורים, הנתבעת התרשלה בכך שהתינוק לא הוזן במשך כ - 13 שעות לאחר הלידה ובכך שבמהלך האשפוז שלאחר הלידה לא ניתנה לאם הדרכה נאותה בנוגע להנקה ולהזנת התינוק, מה שעל פי הנטען הוביל לכך שהתינוק לא הוזן כנדרש הן בביה"ח הן סמוך לאחר השחרור מביה"ח.
הנתבעת טענה מנגד, כי האם והתינוק קיבלו טיפול נאות בביה"ח וכי מצבו של הקטין נובע מאי הזנתו במשך 12 שעות בעת שהיה בביתו ובאחריות הוריו. מדובר בהתנהלות חריגה של ההורים שהיא לבדה גרמה למצבו של הקטין, כך שדין התביעה להידחות בהיעדר אחריות ובהיעדר קשר סיבתי.
כב' השופטת ב' טולקובסקי פסקה כי ביה"ח התרשל בהזנת התינוק ובהדרכה שניתנה לאם בנוגע להנקת התינוק ולהזנתו. מהרשומה הרפואית עולה כי משעת הלידה (בשעה 22:45), ועד למחרת היום בשעה 12:08, התינוק לא אכל. מדובר בפרק זמן של למעלה מ - 13 שעות לאחר הלידה שבהן התינוק לא ינק ולא הוזן בדרך אחרת. האחות האחראית במחלקת היולדות, אישרה בעדותה כי בדרך כלל מעודדים את היולדות להניק את התינוק מיד לאחר הלידה. עם זאת, כשמדובר בלידה מכשירנית או ביולדת שקיבלה פטידין, לא רצוי להניק. במקרה שהתינוק נמצא בהשגחת האחיות, האחות מביאה את התינוק לאם להנקה כאשר הוא מראה סימנים שהוא רוצה לינוק. האחות אישרה כי התינוק היה בהשגחת האחות ולא אכל במהלך כל הלילה, ובבוקר כאשר הובא לאם, נאמר לאם לחכות עד שיסבירו לה איך להניק, והדבר אינו תקין. המומחית מטעם הנתבעת, פרופ' דולפין העידה כי כאשר התינוק לא נמצא עם האם לאחר הלידה, צריך להביא אותו להנקה לאחר כארבע שעות ולאחר מכן "כל שלוש - ארבע שעות לפי המשקל.". בחוזר מנהל רפואה 60/2003 נקבע כי "בכל מקרה של התוויה למתן תמ"ל או נוזלים לילוד, תירשם ההתוויה בגליון היולדת והילוד, תוך ציון מפורש כי ניתן על כך הסבר ליולדת. ההנחיות התזונתיות יירשמו במדויק ויכללו: הרכב וכמות ההזנה בכל ארוחה". הרישום הלקוני "ניסיון הנקה + סימילאק" - אינו עומד בדרישות התיעוד שנקבעו בחוזר. לא ניתן ללמוד אם ניתן לאם הסבר כיצד לזהות שהתינוק לא הוזן מספיק באמצעות הנקה כך שיש צורך לתת לו תוספת תמ"ל. זאת ועוד, בהיעדר תיעוד של כמות התמ"ל שהתינוק אכל בכל פעם לא ניתן לדעת אם התינוק ינק באופן אפקטיבי, אם חל שיפור באיכות ההנקה בין הנקה להנקה ובאיזו מידה הזנתו של התינוק הייתה תלויה בתוספת תמ"ל. נקבע כי מהתיעוד הרפואי עולה שבמשך היום הראשון לחייו, האם לא הצליחה להניק את התינוק די הצורך, והתינוק קיבל תוספת תמ"ל בכמויות שלא תועדו, ובהיעדר תיעוד, ומשהאחיות שטיפלו באם ובתינוק לא הובאו לעדות, אף לא הוכח שניתן לאם הסבר נאות בדבר הנסיבות או הסימנים שמצביעים על כך שהתינוק לא ינק די הצורך כך שיש לתת לו תוספת תמ"ל.
זאת ועוד, נקבע כי בתיקה של האם לא נמצא טופס "אומדן הנקה במחלקה"- טופס ייעודי שמטרתו להעריך את ההנקה בשלוש נקודות זמן שונות בחיי הילוד. משהוכח כי ביה"ח קבע נוהל עבודה לעידוד הנקה שכולל ביצוע "אומדן הנקה" על פי טופס ייעודי שמשמש את הצוות הסיעודי לצורך בחינת הטמעת ההנקה וקביעת ההנחיות בנוגע להזנת התינוק בשחרור, הרי שזהו סטנדרט הזהירות המצופה מביה"ח גם במקרה שבנדון. לא זו בלבד ש"טופס אומדן הנקה" לא נמצא בתיקה של האם אלא שביה"ח לא עמד בנטל להוכיח כי נערך אומדן הנקה וכי ההמלצה שנקבעה בשחרור להנקה בלבד, נקבעה על בסיס המדדים המקובלים לבחינת ההטמעה והאפקטיביות של ההנקה. נקבע כי ביה"ח התרשל בכך שלא פעל על פי סטנדרט הזהירות שנקבע על-ידו ועוגן בנהלי העבודה שלו עצמו. יתרה מכך, בטופס "אומדן הנקה במחלקה" קיימות 3 המלצות אפשריות בשחרור: הנקה, הנקה + תחליף, ותחליף בלבד. אין כל רישום או תיעוד לכך שהאם הודרכה כיצד לזהות מתי התינוק נזקק לתוספת תמ"ל. במועד השחרור לא ניתנה המלצה לתת לתינוק תוספת תמ"ל ככל שהאם מתרשמת שההנקה אינה מספקת, והאחות שהתרשמה "שהכול בסדר בשחרור", לא הובאה לעדות. ד"ר קהלת, מומחה ברפואת ילדים העיד כי: ".... גברת כזאת שמתקשה בהנקה, או תינוק כזה שמתקשה לינוק, אי אפשר לשחרר אותו אחרי 36 שעות מבלי להקנות לה את הידע הדרוש, את המיומנות הדרושה, ולאפשר לה להתנסות בנוכחות אחיות. אי אפשר לשלוח אותה הביתה בערב ראש השנה כשיש יומיים חג והקהילה או השירותים בקהילה לא מתפקדים...". אף פרופ' דולפין אישרה שבנסיבות העניין סביר היה להמליץ לאם לדאוג שיהיה בבית תמ"ל, למקרה הצורך. משכך נקבע כי הוכח שעל-פי נוהל העבודה שנקבע בביה"ח, הצוות הסיעודי היה צריך להעריך את הטמעת ההנקה ואיכותה על-פי הפרמטרים המפורטים בטופס "אומדן הנקה במחלקה" - והדבר לא נעשה. בהיעדר תיעוד, לא הוכח שהטמעת ההנקה נבחנה כנדרש לפני שחרור האם והתינוק לביתם בהמלצה להנקה בלבד. נוכח העובדה שהתינוק נזקק לתוספת תמ"ל ברוב ההנקות במהלך האשפוז, נראה שצריך היה להסביר לאם איך לבדוק אם התינוק ינק די הצורך, באלו נסיבות יש לתת לו תוספת תמ"ל ובאיזו כמות. שחרור האם והתינוק בהמלצה להנקה בלבד, מבלי להתייחס לקשיים שהיו בהנקה במהלך האשפוז ולאפשרות שהתינוק יזקק להשלמת התזונה באמצעות תמ"ל גם בבית, אינה מתיישבת עם סטנדרט הזהירות הסביר.
יתרה מזו, נקבע כי באשר לקשר הסיבתי, לאחר שהתינוק לא אכל במשך כ-12 שעות, הופיעו תנועות פרכוס וההורים הבהילו את התינוק לביה"ח. אין מחלוקת בין המומחים שהקטין סובל מפגיעה מוחית שנגרמה כתוצאה מהיפוגליקמיה חריפה על רקע של צום ממושך. ד"ר קהלת העיד נוכח הצום הממושך שלאחר הלידה, צריך היה לבדוק את רמת הסוכר בדמו של התינוק. משהדבר לא נעשה, לא ניתן לאשר או לשלול שהתינוק סבל מהיפוגליקמיה כבר בסמוך לאחר הלידה. לטענת ההורים מדובר בנזק ראייתי שמעביר את נטל הראיה לשלילת הקשר הסיבתי בין הצום שלאחר הלידה לבין מצבו של התינוק לפתחה של הנתבעת. פרופ' דולפין ציינה בחוות דעתה שלא הייתה שום התוויה לבצע לתינוק בדיקת סוכר בדם, גם בהתחשב בכך שהניסיון הראשון להניקו, התבצע שעות רבות לאחר לידתו שכן התינוק לא השתייך לשום קבוצת סיכון. נקבע שיש לקבל בעניין זה את עמדתה של פרופ' דולפין. לא היתה התוויה לבצע לתינוק בדיקת סוכר שכן לא היו סימנים קליניים שמחשידים שהתינוק סובל מהיפוגליקמיה וכי מעת שהתינוק אכל והיה חיוני, לא היה צורך בבדיקה שכן גם בהנחה שהתינוק סבל מהיפוגליקמיה בשל צום של כ-13 שעות לאחר הלידה, הרי שבהעדר סימנים קליניים להיפוגליקמיה סביר יותר שמדובר היה בהיפוגליקמיה אסימפטומטית שלא גרמה לנזק מוחי. עמדתה זו של פרופ' דולפין מתיישבת עם העובדה שעל פי התיעוד בגיליון "מעקב יומי אחר הילוד", כל המדדים החיוניים של התינוק, היו תקינים. גם בדיקת רופא הילדים נמצאה תקינה, ולכך יש להוסיף שעל פי עדות ההורים, בשעות הסמוכות שלאחר השחרור מביה"ח, התינוק ינק ולא היה שום דבר חריג בהתנהגותו. בנסיבות אלה, נקבע שלא הוכח קשר סיבתי בין אי הזנתו של התינוק משך 13 שעות לאחר הלידה, לבין הנזק המוחי שממנו הוא סובל.
עם זאת, נקבע כי הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות של הצוות הסיעודי בבדיקת הטמעת ההנקה ושחרור האם והתינוק לביתם בהמלצה להנקה בלבד, לבין הנזק נושא התביעה שכן בנסיבות העניין, שיקול הדעת הלקוי של ההורים נובע, בין היתר, גם מתובנות שגויות שהאם קלטה במהלך האשפוז בנוגע להנקה ובנוגע לצרכיו התזונתיים של התינוק. עצם העובדה שהתינוק לא הוזן משך כ - 13 שעות לאחר הלידה, תרמה לכך שהאם לא הפנימה את צרכיו התזונתיים של התינוק ואת ההתנהלות הנדרשת בנוגע להנקתו. האם התנסתה בהנקה במשך פחות מ-24 שעות לפני השחרור מביה"ח, והעדר התייחסות של הצוות הסיעודי לכך שהתינוק לא הוזן משך 13 שעות לאחר הלידה שידרה להורים מסר שגוי שלפיו האכלת התינוק נעשית לפי דרישתו וככל שהוא ישן ורגוע, אין חובה להעירו ולהאכילו. העובדה שהצוות הסיעודי לא התייחס לאי הזנת התינוק משך כ- 13 שעות לאחר הלידה, כדבר חריג, היוותה נדבך נוסף בכך שהאם לא הטמיעה כראוי את צרכיו התזונתיים של התינוק ואת ההתנהלות הנדרשת בנוגע להזנתו לרבות הצורך להעיר אותו ולתת לו לאכול גם אם הוא אינו דורש זאת בעצמו. מדובר בלידה הראשונה של האם כך שהיא היתה חסרת ניסיון קודם בכל הקשור להנקה ולהזנת התינוק. התנהלותה של האם לאחר השחרור מביה"ח התבססה על הידע וההדרכה שהיא קיבלה מהצוות הסיעודי בביה"ח, על מקורות מידע נוספים לרבות קורס הכנה ללידה, קריאה וידע כללי, ועל האינסטינקטים הטבעיים ומעט "הניסיון" שהיא רכשה בטיפול בתינוק במהלך האשפוז. חרף הקשיים בהנקה, שבגינם ניתנה לתינוק תוספת תמ"ל, לא הוכח שהאם קיבלה הסבר כיצד לזהות את הסימנים שמעידים על כך שהתינוק לא ינק די הצורך ובדבר האפשרות שהתינוק יזקק להשלמת התזונה באמצעות תוספת תמ"ל, גם לאחר השחרור. שחרור האם והתינוק בהמלצה להנקה בלבד, חרף העובדה שבמהלך אשפוז של 36 שעות התינוק נזקק לתוספת תמ"ל ברוב ההנקות, נטעה בלב האם תחושת בטחון מוטעית כי ההנקה התבססה וכי ניתן להסתמך על הנקה בלבד למילוי צרכיו התזונתיים של התינוק. בנסיבות אלה נקבע כי מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות של ביה"ח לבין העובדה שהתינוק לא הוזן די הצורך בשל הבנתה המוטעית של האם כי ההנקה התבססה ואם התינוק רגוע וישן, אין צורך להעירו ולהאכילו.
יתר על כן, נקבע כי השתלשלות האירועים לאחר השחרור מביה"ח היא אכן חריגה ויוצאת דופן. אי הזנת התינוק משך כ-12 שעות והעובדה שלא נדלקו להורים נורות אדומות כשהתינוק ישן שעות כה רבות, וגם כאשר האם ניסתה להעירו ולהאכילו בצהריים, הוא לא התעורר ולא ינק, אינה סבירה. אין ספק שההורים התכוונו רק לטוב וסברו באמת ובתמים שהכל כשורה. עם זאת, העובדה שלא נדלקו אצלם נורות אזהרה כאשר התינוק לא היה רגוע כל הלילה ולא נרגע בין הנקה להנקה ויותר מכך, העובדה שהם לא נקטו בפעולה כלשהי לברר אם מצבו של התינוק תקין כאשר התינוק לא התעורר משעות הבוקר וגם כאשר ניסו להאכילו בצהריים הוא היה ישנוני, לא בכה, לא ינק, ואף לא התעורר כשחלפו שעות רבות נוספות מאז שהוא ינק לאחרונה, אינה מתיישבת עם ההיגיון ועם זהירות סבירה של הורים כלפי ילדם. בנסיבות אלה, נפסק שההורים תרמו תרומה משמעותית לאירוע הנזק וכי יש לחלק את האחריות בין ביה"ח לבין ההורים, בחלקים שווים, כך שכל אחד מהם יישא ב- 50% מהנזק. נפסק כי, נוכח הקביעה שההורים אחראים לנזק בשיעור של 50%, על הנתבעת לפצות את ההורים בסכום של 4,330,162 ₪.
לסיכום, התביעה התקבלה בחלקה.
התובעים יוצגו ע"י: עו"ד ד"ר ש' פויירינג; עו"ד נ' הלוי ; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד י' אבימור; עו"ד ה' אדרי
