בית המשפט המחוזי אישר הסכם פשרה לפיצוי חברת טבע בגין הונאה ברכישת חברת רימסה. נקבע כי הסכם הפשרה ישרת את טובת החברה בכך שתיחסך ממנה השקעת משאבים מרובים בניהול הליכים משפטיים שסופם אינו ברור. ניהול הליך מלא אף עלול לחבל בפעילותה המסחרית של טבע, וסודותיה המסחריים עלולים להיחשף.
לפנינו בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה נגזרת. בקשת האישור מכוונת לעסקה שהתרחשה בשנים 2016-2015 , מכוחה רכשה טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ באמצעות חברת בת, קבוצה של חברות תרופות מקסיקניות בשם "רימסה". הרכישה כללה גם את מכלול נכסיה של רימסה לרבות זכויות קניין רוחני ופטנטים. כנגד רכישת רימסה ונכסיה, שילמה טבע סך של 2.3 מיליארד דולר במזומן. זמן קצר לאחר השלמת הליך הרכישה התחוור לטבע כי עסקת הרכישה נגועה בהונאה. רימסה ביצעה הונאה מתוחכמת כלפי הרשויות במקסיקו והתוצאה הייתה שטבע רכשה תרופות וזכויות בלתי מוסדרות. כתוצאה מכך נגרם לטבע נזק משמעותי. הבקשה לאישור הסכם הפשרה הוגשה לאחר הליך מקיף וממושך של גישור שניהלו הצדדים לפני המגשרת, הנשיאה (בדימוס) הילה גרסטל. בחינת תוכנו של הסכם הפשרה מלמדת כי יהא בו כדי להביא לסילוק סופי ומוחלט של עילות התביעה של המבקשים כלפי טבע וכלפי נושאי המשרה והדירקטורים שכיהנו בחברה בזמנים הרלוונטיים. הסכם הפשרה כולל שני רכיבים עיקריים: פיצוי כספי לטבע בסך 26 מיליון דולר וכן גמול ושכר טרחה למבקשים בסך השווה 3.8 מיליון דולר (הצדדים הסכימו כי הסכום בשקלים יעמוד על סך 12,350,000 ₪).
לטענת המבקשים (התובעים הנגזרים), נושאי המשרה בטבע כשלו באופן בו ניהלו ואישרו את עסקת רימסה, במובן זה שהפרו את חובות הזהירות המוטלות עליהם והתרשלו בהתרשלות רבתי, שעולה כדי פזיזות. כתוצאה מכך נגרמו לטבע נזקים עצומים, שמגולמים בכישלונה של עסקת הרכישה. עסקת רימסה חייבה בדיקת נאותות מדוקדקת וזהירה, בהתחשב באופיו של השוק המקסיקני. הדירקטוריון כשל בכל אלה ולא פיקח על בדיקת הנאותות. הדיון בדירקטוריון היה שטחי ובלתי מותאם לנסיבות העסקה. עם זאת, התובעים הנגזרים מודעים לכך שהליך של תביעה נגזרת הוא מורכב וקשה. ניהול ההליך מחייב להתגבר על מכשולים עובדתיים ומשפטיים לא פשוטים.
לטענת טבע, החלטת הדירקטוריון להתקשר בהסכם הפשרה בהתאם למתווה שגובש במסגרת הליך גישור מקיף ויסודי חוסה תחת כלל שיקול הדעת העסקי. הודגש שהרכב הדירקטוריון שנדרש לאישור הסכם הפשרה הוא ניטרלי ואינו כולל מי מהצדדים בהליך דנן. עסקת רימסה היא תוצאה של תרמית שבוצעה כלפי טבע. טבע מיצתה את ההליכים כנגד האחראים למרמה ואף זכתה בפיצוי משמעותי. בנסיבות אלה אין מקום להגשת תביעה נוספת מצד טבע כנגד הדירקטורים ונושאי המשרה.
כב' השופט א' שוורץ פסק כי מטרותיה העיקריות של התביעה הנגזרת הן הרתעה ופיצוי. ההרתעה נועדה לאכוף נורמות משפטיות באשר לאחריותם של נושאי המשרה בחברה, אכיפה שמתבקשת ביתר שאת לנוכח בעיית הנציג . אכיפה פרטית אפקטיבית עשויה להפחית את הצורך בהתערבות רגולטורית שתכליתה פיקוח על נושאי המשרה. אף המטרה של קבלת פיצוי היא בעלת חשיבות רבה, שכן הפיצוי מתקן את הנזק שנגרם לחברה בגין פעולת נושאי המשרה והטבת נזקי החברה גוררת אחריה במידה מסויימת גם שיפוי של בעלי המניות בחברה. סעיף 202 לחוק החברות קובע כי הסדר פשרה בתביעה נגזרת תלוי באישור בית המשפט. בית המשפט יפעיל את סמכותו לבחינת הסדר הפשרה רק לאחר פרסום ההסדר ברבים ומתן אפשרות סבירה להגיש התנגדות להסדר. הטעם לכך הוא חשש מהטיות פוטנציאליות שונות שעיקרן נובע מבעיית הנציג, קרי – חשש שבמסגרת הסדר הפשרה יעדיף התובע הנגזר את טובתו האישית על פני טובת החברה. העדפת טובתו האישית של התובע הנגזר עומדת בניגוד מוחלט לתכליתו של מוסד התביעה הנגזרת שהוא מתן כוח לביצוע פעולה משפטית לטובת החברה. סעיף 202 לחוק החברות מחייב אפוא את בית המשפט לוודא שהסדר הפשרה אשר מובא לאישורו אכן משרת את טובת החברה. הלכה ולמעשה, בית המשפט בוחן אם סכום הפשרה משקף את סיכויי התביעה אל מול הסיכון שבניהולה. בעניין דנן, בקשת האישור התמקדה בטענה כי נושאי המשרה בטבע כשלו באופן בו ניהלו ואישרו את עסקת רימסה. נטען כי שעה שידוע כי מקסיקו היא מדינה מוכת שחיתות, מן הראוי היה לפעול במשנה זהירות. מאידך, טבע ונושאי המשרה הדגישו את תהליכי בדיקת הנאותות הקפדניים שביצעו עובר לחתימת הסכם הרכישה. לשיטתם, מדובר באחת מפרשות המרמה והזיוף המתוחכמות ביותר שנראו בעולם הפרמצבטיקה.
בהמשך לאמור נקבע כי בחינת טענות טבע והאסמכתאות שצורפו להן מלמדת שהתקיימה בדיקת נאותות רצינית ומקיפה אשר הובאה לדיון ענייני לפני דירקטוריון החברה. למרות זאת עסקת טבע- רימסה נחלה כישלון. חריג שיקול הדעת העסקי היכה את שורשיו במשפט הישראלי ועקרונותיו הפכו לחלק בלתי נפרד מדיני החברות לאחר פסיקת בית המשפט העליון בעניין ורדניקוב (ע"א 7735/14). כלל שיקול הדעת העסקי מקנה חסינות להחלטה של דירקטורים בתנאי שהתקבלה תחת קיום שלושת התנאים הבאים: החלטה מיודעת על בסיס מידע מלא, ללא ניגוד עניינים ובתום לב. גם אם בדיעבד מתברר כי במישור העסקי ההחלטה הייתה שגוייה, ימנע בית המשפט מלהטיל אחריות על נושא המשרה בשל הנזק שנגרם לחברה. הטעם לכך ברור – מניעת אפקט מצנן ויצירת סביבה נוחה לקבלת החלטות עסקיות שיש בצדן סיכון אך גם סיכוי. במובן זה, חריג שיקול הדעת העסקי מעניק הגנה מהותית לנושא המשרה בתנאי שעמד במבחן פרוצדוראלי. לא זו אף זאת: לצידם של נושאי המשרה והדירקטורים עומדים גם כתבי פטור מאחריות ושיפוי. כתבי פטור ושיפוי אלה מאיינים את כוח התביעה של טבע כנגד הדירקטורים ונושאי המשרה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בכמה גבוה היה ראוי להרים את רף הבדיקות והצגת המידע עובר לאישור העסקה. נקבע שהקושי בפתרון שאלה זו גובר בהינתן שעסקינן בתחום מורכב ביותר, שמתנייד בין מישור הקניין הרוחני לבין מישור הרגולציה הפרמצבטית בשווקים המתעוררים של אמריקה הלטינית. חוכמה בדיעבד וצדקנות אינן אמות מידה ראויות בפתרון שאלה שכזו. בנוסף לכך, ככל שיימצא כי כתבי הפטור תקינים, ברי שקיים סיכוי גבוה שעילת התביעה הפוטנציאלית של החברה תמצא אקדמית בלבד.
יתרה מזו נקבע כי לצד המורכבות בסיכויי התביעה, יש להביא בחשבון את הנזק שנגרם לטבע כתוצאה מעסקת רימסה. כעולה מבקשת האישור, לטבע נגרם נזק בהיקף שדומה לסכום ששולם במסגרת העסקה. עם זאת, בחלוף הזמן השקיעה טבע משאבים וידע והקטינה את נזקיה בגין עסקת רימסה. זאת ועוד, טבע ניהלה הליכים משפטיים נמרצים בבתי המשפט במדינת ניו יורק כנגד בעלי השליטה ברימסה. הליכים משפטיים אלה הסתיימו בעקבות פשרה שתוכנה חסוי, אך צויין כי קבוצת טבע קיבלה פיצוי משמעותי. משכך נקבע כי מכלול השיקולים, הן מבחינת סיכויי התובענה והן מבחינת שיעור הנזק, מלמד כי סכום הפשרה בסך 26 מיליון דולר משקף באופן ריאלי את הסיכונים והסיכויים בהליך לאור אומדן הנזק בגין הכשל בעסקת רימסה. הערכה זו, באשר להוגנות וסבירות סכום הפשרה, באה לידי ביטוי גם בחוות דעתה של המגשרת אשר בסופו של יום מצאה לנכון להציע לצדדים ליישב את המחלוקת על בסיס פיצוי בסך השווה ל – 26 מיליון דולר. כפי שציינה המגשרת, הצעה זו היא הוגנת ומשקפת בצורה ראויה את כלל הסיכונים והחשיפות של הצדדים. לכך מתווספים גם שיקולים נוספים, שתומכים באישור הסדר הפשרה. ראש וראשון מבין השיקולים הנוספים הוא היעדר התנגדות מצד היועץ המשפטי לממשלה ומצד רשות ניירות ערך. הגורמים המקצועיים לא הביעו התנגדות עקרונית להסדר הפשרה, הגם שביקשו להבהיר מספר סוגיות. אישור דירקטוריון החברה להסדר הפשרה מהווה אף הוא שיקול חשוב. הרכב הדירקטוריון שאישר את הסכם הפשרה הינו הרכב עצמאי ובלתי נגוע. אף לא אחד מהדירקטורים שאישרו את הסכם הפשרה אינו בגדר משיב או נתבע פוטנציאלי. בנסיבות אלה, מהווה החלטת הדירקטוריון שיקול בעל משקל מיוחד לכך שהסדר הפשרה הוא ראוי והוגן. יתרה מכך, הסכם הפשרה ישרת את טובת החברה גם בכך שתיחסך ממנה השקעת משאבים מרובים בניהול הליכים משפטיים שסופם אינו ברור. לו נוהלו ההליכים עד תומם היה בכך לגרור את טבע להוצאות מרובות שמקורן בניהול ההליך המורכב לגופו אך גם מתשומות נוספות, כגון: אגרת בית משפט והטסת מומחים ארצה. ניהול הליך מלא אף עלול לחבל בפעילותה המסחרית של טבע, שעה שדרך התנהלותה וסודותיה המסחריים עלולים להיחשף. גם שיקולים אלה הם תומכים באישור הסכם הפשרה. סכום הפשרה משקף את הסיכונים והסיכויים בתביעה לאור הנזק שנגרם לטבע בגין העסקה, בניכוי סכום הפשרה שהתקבל כבר לידיה בהליכים בארצות הברית.
בנוסף לאמור נקבע כי חלק בלתי נפרד מהסדר הפשרה הוא רכיב הגמול ושכר הטרחה. ההסדר הסטטוטורי באשר לקביעת שכר הטרחה והגמול לתובע הנגזר נקבע בסעיפים 200 א ו201 לחוק החברות. חוק החברות מעניק את הסמכות לקביעת הגמול ושכר הטרחה לתובע הנגזר ולבאי כוחו, אולם אינו קובע את אמות המידה לכך. בהקשר זה נהוג להקיש מההסדר שקיים בתחום התביעות הייצוגיות. הרציונל ביצירת ההיקש נובע מהמטרות הדומות של שני ההליכים: יצירת תגמול ראוי לגורם שיצר ערך עבור החברה בתביעה נגזרת או עבור חברי הקבוצה בתביעה ייצוגית. בדרך זו נוצר תמריץ חיובי שנועד לעודד ניהול הליכים ראויים שבמקרים רבים מהווים "אכיפה פרטית" של נורמות נדרשות. פסק הדין המנחה בסוגיה של תשלום גמול ושכר טרחה בהליך של תובענות ייצוגיות הוא ע"א 2046/10 בעניין רייכרט, שם קבע בית המשפט העליון כי בתובענות ייצוגיות בהן הסעד הסופי הוא כספי, יקבע שכר הטרחה כאחוזים משווי ההטבה שהושגה עבור חברת הקבוצה. ההליך דנן הסתיים בהסדר פשרה עוד לפני בירור בקשת האישור לגופה, יחד עם זאת לא ניתן לחלוק על המאמץ הרב שהושקע מצד התובעים הנגזרים. הגם שעיקר ההליכים התנהלו בערכאה אחת הם היו אינטנסיביים ביותר ומגוונים. לכך יש להוסיף את התרומה של ההליך לזיכוך הנורמות הראויות בתחום העסקאות בשוק הפרמצבטיקה הגלובאלי. ומעל לכל מרחפת תרומתם המשמעותית של התובעים הנגזרים לקופתה של טבע בסך כ – 81.6 מיליון ₪. אלמלא פועלם ותעוזתם לא היו מגיעים כספים אלה לקופת החברה. עם זאת נקבע כי הגם ששכר הטרחה והגמול שנקבעו בהסדר הפשרה אינם מופרזים ואף באים שלא על חשבון כספי הפיצוי שישולם לחברה, יהא נכון להפחיתם לסך 11,000,000 ₪, באשר סכום זה הוא הוגן וסביר יותר בהתחשב במכלול מאפייני ההליך ובתרומה של התובעים הנגזרים לחברה ולקביעת נורמות ראויות בשוק הפרמצבטי. שכר הטרחה, הגמול והחזר ההוצאות ישולמו באופן הבא: לתובעים הנגזרים ישולם סך 1,500,000 ₪ כגמול והחזר הוצאות. שכר הטרחה לבאי כוח התובעים הנגזרים יעמוד על סך 8,500,000 ₪.
לסיכום, הסדר הפשרה אושר.
