בית המשפט המחוזי ביטל מכירת 3 נכסים שבוצעה ע"י חדלת פירעון, בשל חוסר תום לב ותמורה שאינה סבירה. נקבע כי הקונה רכש מהחייבת שלושה נכסים בסכום כולל מוצהר של 6.6 מיליון ₪, כששווים רב הרבה יותר. הקונה ידע על הקשיים הכלכליים של החייבת ועל כך שללא נכסים אלו יקשו הנושים לגבות את חובם.
לפנינו בקשה למתן הוראות אשר הוגשה על ידי הנאמנים במסגרתה מבוקש כי בית המשפט יורה על ביטול הענקה שבוצעה בדרך של מכירת שלושה נכסים למשיב, וזאת בהתאם להוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. לחילופין, להורות למשיב להשלים את התמורה הראויה עבור שלושת הנכסים אותם רכש מהחייבת בהתאם לשוויים הריאלי במועד מכירתם. בנוסף, להורות על מינוי שמאי מטעם בית משפט שיעריך את שווי שלושת הנכסים נכון למועד המכירה ולחילופין, להורות כי ההסכמים שבין החייבת לבין המשיב, בטלים או ניתנים לביטול מחמת עושק וכי הסכומים הנקובים בהם נעשו למראית עין. החייבת הוכרזה כפושטת רגל והמנהלים המיוחדים הנ"ל מונו כנאמנים לנכסיה. החייבת הינה גרושה של מי שהיה קבלן מוכר בתחום הבניה בשנות ה-80-90. במרוצת השנים רכשו בני הזוג נכסים שונים, וחלקם נרשמו על שם החייבת. כנגד החייבת הוגשו תביעות חוב בסך כולל של 5,934,880 ₪.
לשיטת הנאמנים, עסקינן בעסקאות מכר מקרקעין שהינן למעשה עסקאות למראית עין ויש להורות על ביטולן, אם מכוח דיני החוזים אם מכוח היות עסקאות אלו בבחינת הענקה פסולה, הבטלה כלפי הנאמנים. הנאמנים טוענים כי המשיב רכש מהחייבת שלושה נכסי נדל"ן יקרי ערך (פנטהאוז ברמת גן, דירת 5 חדרים באשדוד, ובית צמוד קרקע בסביון) בתקופה קצרה של כ- 6 חודשים – בשים לב לכך שהעסקה הראשונה נחתמה בחודש דצמבר שנת 2014 והאחרונה נחתמה בחודש יוני 2015. לשיטתם, נדיר במחוזותינו למצוא, כי אדם מוכר לרעהו שלושה נכסים יקרי ערך, בתקופה כה קצרה וסמוכה. הדעת נותנת כי מדובר במכירת חיסול – באופן בו החייבת נפטרה באופן בזק מנכסים יקרי ערך, כדי לסלק חובות שרבצו לפתחה, ולימים התחוור, כי לא הייתה כל כדאיות כלכלית במכירת הנכסים במחירים אותם המשיב רכש, וגם לא היה די במכירת הנכסים כדי להביא לסילוק ההתחייבויות שנטלה על עצמה החייבת.
לשיטת המשיב דין הבקשה להידחות, בין השאר, שכן אין מדובר בהענקה, היעדר תמורה, היעדר תמורה מספקת, ביטול חוזים מחמת מצוקה, או חוזים למראית עין. המשיב טוען כי במקום להתחקות אחר מיליוני ₪ שקיבלה החייבת, בין השאר, עבור הנכסים, ומיליוני ₪ אחרים שקיבלה, באים הנאמנים חשבון עם המשיב בטענה כי שווי הנכסים היה גבוה מהנקוב, עת עסקינן בנכסים ללא רישום: קיום צדדי ג' הטוענים לזכות נוגדת; נכסים עמוסי מגבלות – שעבודים, עיקולים, הערות אזהרה, וכינוס נכסים; נכסים מוזנחים ונכסים תפוסים.
כב' השופטת ח' פלינר פסקה כי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל קובע באילו מקרים תבוטל הענקה בהליך פשיטת הרגל. תכליתה של הוראה זו היא להגן על נושי החייב באמצעות ביטול הענקות שנעשו על ידי החייב טרם כניסתו להליך פשיטת רגל. המטרה היא למנוע הקטנה פסולה של מאסת נכסי החייב, דבר הפוגע בכושר הפירעון שלו. סעיף 96 לפקודה מבחין בין שני מצבים: במצב הראשון, בו דן סעיף 96(א) לפקודה, הענקה של נכס תהיה בטלה כלפי הנאמן אם המעניק נעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה. משמע, הבטלות אינה מותנית בשאלת כושר הפירעון של החייב באותה עת; במצב השני, בו דן סעיף 96(ב) לפקודה, הענקה תהיה בטלה כלפי הנאמן אם המעניק נעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, אלא אם בעת ההענקה היה המעניק בעל כושר-פירעון גם בלעדי הנכס המועבר. כאן כבר נדרשת בחינה של כושר הפירעון בעת ביצוע ההענקה. בענייננו, חלפו למעלה משנתיים מאז כריתתם של הסכמי המכר ועד לתחילת הליכי פשיטת הרגל של החייב, ומשכך יש לבחון את טיבם של ההסכמים באספקלריה של סעיף 96(ב) לפקודה. כיוון שעסקינן בסעיף 96(ב) לפקודה, ראשית יש לבחון האם עלה בידי המשיב להוכיח כי החייבת הייתה בעלת כושר-פירעון בעת ביצוע ההענקה גם בלעדי הנכסים המועברים. לאחר מכן, יש לבחון האם חל אחד משלושת החריגים הקבועים בסעיף 96(ג) לפקודה, ולענייננו, האם חל החריג של סעיף 96(ג)(2) לפקודה – "לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת – ערך". הנטל להוכיח את כושר הפירעון במועד ביצוע ההענקה מוטל על מי שקיבל את אותה הענקה, קרי, על המשיב, ולא על הנאמן בפשיטת הרגל-באשר הנאמן נמצא בנחיתות ביחס לידיעת עובדות המקרה הרלוונטיות. לעניין תום הלב, נקבע כי לצורך קיום יסוד זה נדרש לברר האם מקבל הנכס ידע בעת ההענקה שהחייב מצוי בקשיים כלכליים, ולכן יכול היה לצפות כי ויתורו על הנכס הנטען יפחית מהרכוש העשוי לעמוד לחלוקה בין נושיו של החייב. לעניין התמורה נקבע פש"ר ת"א 45125-03-15 בעניין ורדי כי לא נדרש שהמחיר ששולם עבור נכסו של החייב יהיה בדיוק לפי השווי שנקבע על-ידי שמאי אלא שדי בכך שבמובן המסחרי ניתנה תמורה סבירה.
מן הכלל אל הפרט נקבע כי אין לקבל את טענת הנאמנים לבטלות ההסכמים מכוח דיני החוזים, בטענות עושק וכפייה. הנאמנים אינם יכולים "להיכנס בנעלי החייבת" בכל הקשור לטענות החוזיות, ובוודאי שאינם יכולים לעשות כן מבלי שישמע קולה של החייבת וניתן יהא לחקור אותה על גרסתה. עוד צויין כי בית המשפט התרשם מהראיות כי החייבת רחוקה מלהיות תמימה או נוחה לניצול. לא יהא זה נכון להציג את החייבת כעשוקה ומנוצלת; מאידך, גם אין כל מקום להציג את המשיב כמי שנוצל על ידי החייבת, נעשק על ידה, נטמן לו פח וכו'. דומה כי המפגש בין השניים שירת כל אחד את האינטרסים האישיים שלו – החייבת מממשת נכסים ומקבלת לידיה תמורה לה היא זקוקה נואשות; המשיב "קונה בזול" את נכסי החייבת, נכון לקחת על עצמו סיכונים בתקווה שביום מן הימים נכסים אלו יניבו רווחים נאים. יהא נכון לומר שכל אחד מהשניים ניצל את השני למטרותיו הוא ואין מקום להורות על ביטול ההסכמים מחמת ניצול או עושק של החייבת. נקבע כי הנאמנים עמדו בנטל הראשוני להוכיח את מהות הענקה (מכירת שלושת נכסים מזוהים); מועד הענקה (מועדי ההסכמים); זיהוי הנכס (הדירות); פרק הזמן שחלף עד הפיכת החייבת לפושטת רגל (כארבע-חמש שנים ממועד ביצוע העסקאות). משכך, עובר הנטל לכתפי המשיב להוכיח בראיות אובייקטיביות, ולא בסברה או התרשמות, כי החייבת הייתה כשרת פירעון במועד חתימת ההסכמים. לאחר בחינת הראיות נקבע כי המשיב לא עמד בנטל זה. גרסת המשיב לגבי מצבה הכלכלי של החייבת הייתה גרסה מתפתחת ומתגלגלת, והגרסה האחרונה הינה גרסה כבושה ש"נתפרה" לצורך הליך זה. ודוק, המשיב נתפס לכלל טעות שכן אין עליו להוכיח כי לא ידע שהחייבת חדלת פירעון, אלא עליו להוכיח כי הייתה כשרת פירעון גם ללא הנכסים שנמכרו. למעשה המשיב מבקש להבנות מתדמית כלשהי של החייבת כמרובת נכסים, נוהגת ברכב יוקרה, עונדת תכשיטים, בעלת כרטיסי אשראי המיודדת עם אנשים רבי השפעה. נקבע כי מדובר בסברה בלבד, בטענות בעלמא, בהתרשמות אישית כביכול של המשיב בדבר מצבה הכלכלי של החייבת ולא בראיות אובייקטיביות המלמדות על כושר פירעון. לא הובא פירוט של נכסי החייבת נכון לאותו מועד; אמנם תיקי הוצל"פ לא היו תלויים ועומדים ככל הנראה במועד זה, אולם על הנכסים עצמם רבצו עיקולים ושעבודים. המשיב עצמו היה מודע לנושים שונים המבקשים את כספם, ובכלל זה נושים לשוק האפור. יש לזכור את עסקו של המשיב, אשר מאתר הזדמנויות עסקיות על מנת לרכוש ב"זול", ואת ידיעתו כי החייבת נמצאת בקשיים. אם נקבץ את כל הנ"ל, אזי המשיב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שבעת כריתת העסקאות החייבת יכולה הייתה לפרוע את כל חובותיה מבלי להיזקק לשלושת הנכסים נשוא העסקאות.
יחד עם זאת נקבע, כי המסקנה שלעיל עדיין לא מובילה בהכרח למסקנה כי יש להורות על ביטול העסקאות, ויש לבחון האם למשיב עומדת אחת ההגנות הקבועות בסעיף 96ג לפקודה, ובמקרה הנדון 96(ג)(2) לפקודה. בע"א 8760/14 בעניין סלור נקבע כי סעיף 96(ג)(2) לפקודה קובע כי לא יראו העברת נכס בגדר הענקה פסולה אם מתקיימים שני תנאים מצטברים: העברת הנכס לקונה הינה בתום-לב ובתמורה בת-ערך. נקבע כי בעניין דנן, הנאמנים עמדו ברף ההוכחה הנדרש מהם לאי קיומו של החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2). כפי שנקבע לעיל, כממצא שבעובדה, המשיב ידע גם ידע שהחייבת נתונה בקשיים כלכליים וכי העברת הנכסים תרחיק אותם מידי נושים, שעל קיומם ידע. די בכך כדי לשלול את תום ליבו של המשיב. משלא מתקיים יסוד תום הלב, אין צורך לבדוק את רכיב התמורה. יתרה מכך, יש ראיות רבות נוספות המחזקות את המסקנה כי המשיב אינו קונה תמים, והנכסים לא נרכשו במסגרת עסקאות שוק "רגילות". כך בראש ובראשונה, המשיב רכש מהחייבת שלושה נכסים בסכום כולל מוצהר של 6.6 מיליון ₪, כששווים רב הרבה יותר, בתקופה של חצי שנה בלבד. שניים מהנכסים רכש המשיב מבלי לבקר כלל בנכס. זאת למרות שבהסכמי המכר מצהיר המשיב כי בקר ובדק את הנכס. אמור מעתה – הסכמי מכר רמת גן ואשדוד כוללים הצהרות מפי המשיב שאינן אמת. זאת ועוד, לשיטת המשיב, העביר הוא כספים רבים יותר מעבר לאלו הנקובים בהסכמי המכר. האם קונה תמים מסכים לשלם יותר מהתמורה החוזית עבור נכס שרכש, ואם כן, האם לא יעגן זאת במסמך בכתב. הדבר תומך בטענות הנאמנים כי בין החייבת לבין המשיב נכרתו עסקאות נוספות המעידות על טיב היחסים ביניהם. המשיב לא פעל על פי האמור בהסכמי המכר; אלו אינם משקפים את המציאות, בוודאי בכל הנוגע ללוחות הזמנים והמנגנונים הקבועים בהם, וככל הנראה גם לעניין התמורה. עוד יש לזכור שעד היום לא נמסרה החזקה בנכס ברמת גן לידי המשיב. משכך נפסק כי בכל הנוגע לחריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2), הנאמנים עמדו בנטל המוטל עליהם וניתן לקבוע כי המשיב ידע בעת רכישת הנכסים על הקשיים הכלכליים של החייבת ועל כך שללא נכסים אלו יקשו הנושים לגבות את חובם. משכך אין מדובר ברוכש תם לב ולמעשה, מדובר באיש עסקים מתוחכם, אשר מנצל הזדמנויות עסקיות שנקרות בדרכו עת אנשים נקלעים למצוקה ומבקשים לממש את רכושם, לעיתים בנזיד עדשים. המשיב הודה כי רוכש הוא נכסים "בעייתים" ולוקח את הסיכון על עצמו. גם אם לא לקח בחשבון את האפשרות שהחייבת תקלע להליך חדלות פירעון ותוגש בקשה לביטול הענקה, אזי "סיכון" זה הינו חלק אינהרנטי מעיסוקו של המשיב ואין לכנותו רוכש ב"תום לב".
משכך נקבע כי על פי ההלכה, די בכך כדי לקבוע שדין שלושת העסקאות להתבטל, אף ללא צורך לבחון את רכיב התמורה. למעלה מן הצורך נקבע כי גם לעניין התמורה הוכח שהתמורה בגין כל אחד ואחד מהנכסים נופלת באופן ניכר משווי השוק. אין לתלות זאת במצב הנכסים "הבעייתי", שכן בחקירת המשיב בפני הנאמנים טען כי העסקה לא הייתה כל כך מורכבת אלא יותר בירוקרטית, באשר נדרשו "כמה שקלים" להסדיר את הרישום. האם ה"כמה שקלים" הנדרשים על מנת להסדיר עניין רישומי, גם לשיטת המשיב עצמו, מצדיקים הפחתת שווי בשיעור ניכר של כ – 40-50%. נפסק כי הנאמנים הוכיחו כי עומדים הם בתנאי סעיף 96 לפקודה, המאפשרים את ביטול הענקות של שלושת הנכסים. המשיב לא הוכיח כי החייבת הייתה כשרת פירעון במועד כריתת ההסכמים; לא הוכח כי המשיב זכאי להגנת תום הלב והתמורה. בית המשפט דחה את הסעד החלופי המבוקש ע"י הנאמנים, לפיהם יש להורות למשיב להשלים את התמורה ההולמת עבור הנכסים. כפי שנקבע בפש"ר 26420-08-16 בעניין מדליס: " עסקה המהווה הענקה אסורה היא עסקה בטלה לכל דבר וענין. בנסיבות המקרה דנן לא יהיה זה ראוי לאפשר למשיבים להחיותה ולהצילה מבטלות, שהרי משמעות הדבר היא מתן תמריץ לצדדים שלישיים להתקשר בעסקאות המהוות הענקה אסורה עם חייבים".
לאור האמור לעיל בית המשפט הורה על ביטול שלושת ההסכמים. בנוסף, נקבע כי על הנאמנים להשיב למשיב את הסכומים בהם הכירו ככאלו ששולמו עבור הנכסים עצמם. ואם וככל שהמשיב טוען כי שילם סכומים נוספים מעבר לכך, מעמדו כנושה רגיל ורשאי הוא להגיש תביעת חוב. עוד צויין כי המשיב מעיד על עצמו כאיש עסקים המזהה הזדמנויות עסקיות; רוכש נכסים "בעייתים" ומפחית את התמורה בהתאם לסיכון. אחד מסיכונים האינהרנטיים ברכישות שכאלו הינו הקלעות לחדלות פירעון של המוכר המסובך כלכלית והאפשרות כי העסקה תיבחן על ידי בעל תפקיד שימונה ותהא ניתנת לביטול, בהתאם להוראות הדין. סיכון זה התממש במקרה הנדון.
המבקשים יוצגו ע"י עו"ד אוריאל זעירא; עו"ד חיות גרינברג; המשיב יוצג ע"י עו"ד יונה מושקוביץ'
