בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורה של עורכת דין שהורשעה בהליך משמעתי בעבירות של פגיעה בכבוד המקצוע והתנהגות בלתי הולמת, לאחר שהתבטאה בצורה לא הולמת כלפי בית הדין המשמעתי וב"כ וועדת האתיקה במהלך דיון משמעתי בעניינה. השופט: "יש להקפיד הקפדה יתירה על שיח מכבד בין עורכי הדין המייצגים את הצדדים משני צדי המתרס ובמיוחד בין כותלי בית המשפט"
נגד המערערת, עורכת דין במקצועה, הוגשה קובלנה משמעתית ללשכת עורכי הדין. בהכרעת הדין שניתנה ע"י בית הדין המשמעתי המחוזי זוכתה המערערת מכל המיוחס לה, אולם בית הדין הורה להעביר את פרוטוקול הדיון לוועדת האתיקה בכדי שתביע דעתה על התנהגות המערערת בדיון.
בסמוך לדיון, הגיש ב"כ וועדת האתיקה (הקובלת), תלונה לוועדת האתיקה על התנהלותה ואמירותיה של המערערת בדיון. בד בבד, הגישה המערערת תלונה נגד ב"כ הוועדה על אופן ניהול ההליך נגדה. וועדת האתיקה בחנה את התלונות והחליטה להגיש קובלנה נגד המערערת על התבטאות בלתי הולמת כלפי ב"כ הוועדה ומנגד לגנוז את תלונתה כלפיו.
האמירות שיוחסו למערערת כלפי ב"כ וועדת האתיקה היו בין היתר "שקרן", "קיבל כסף במעטפה", "מושחת", "שם עינו על הבת שלי", ועוד. בית הדין המחוזי, לאחר שפירט את אמירותיה והתבטאויותיה של המערערת בדיון ולאחר שבחן את תוכן האמירות על רקע נסיבות אמירתן, לרבות תחושותיה הקשות בדיון, קבע כי לא ניתן להכשיר אמירות מסוג זה בנסיבות וכי התבטאויותיה של המערערת ללא ספק חוצות את גבול חופש הביטוי ועולות כדי פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת. בית הדין הביע את צערו כי גם בעת הדיון לפניו עשתה המערערת שימוש בלשון שאיננה מקובלת ומשתמעת כמאיימת.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בהתאם לאמור, הורשעה המערערת בעבירות של פגיעה בכבוד המקצוע והתנהגות שאיננה הולמת את המקצוע, ונידונה לעונש של השעיה לתקופה של שנה וחצי, מתוכה חצי שנה בפועל ושנה וחצי בחופף לעונש אותו היא מרצה במסגרת תיק אחר. בנוסף נידונה המערערת להשעיה על תנאי, קנס בסך 3,000 שקל והוצאות משפט.
על פסק-דינו של בית הדין המחוזי הוגש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי, אך זה לא מצא בטענותיה של המערערת כל טעם שיש בו כדי להוות הגנה או פטור מאחריותה לביצוע העבירה, או להוות צידוק או כורח לאמירת הדברים: "התבטאויותיה של המערערת הינן בוטות, פוגעניות ומקוממות עד כי מקומן לא יכירן בקרב ציבור כלשהו, לא כל שכן ציבור עורכי הדין", כתב בית הדין. "הדעת אינה סובלת כי עורך דין יעשה שימוש בהתבטאויות כה חריפות ומשפילות כלפי אדם כלשהוא, ובפרט כלפי עמיתו למקצוע וכל שכן כאשר הוא משמש בתפקיד רשמי במסגרת ההליך המשמעתי".
עוד קבע בית הדין הארצי, כי אופן התבטאות של עורכי הדין בכלל, ובמהלך דיונים משפטיים בפרט, צריך להיות ראוי ומכובד, וייחס חומרה יתרה לאמירת הדברים במסגרת הליך משמעתי כלפי בעל תפקיד רשמי וללא שהמערערת הביעה חרטה או התנצלות על אמירותיה. עם זאת, בית הדין סבר כי יש בנסיבות אמירת הדברים, במסגרת טענה לחפות של נאשמת בהליך משמעתי, כדי להקהות מעוקצם ולרכך את הדין. במכלול הדברים, בית הדין מצא את העונש אשר הוטל על המערערת הולם וראוי בנסיבות העניין ודחה את הערעור.
בעקבות האמור, הגישה עורכת הדין ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור הציגה המערערת את הרקע ונסיבותיו של ההליך המשמעתי שהתנהל נגדה, תוך תחושותיה הקשות להלך הרוח נגדה, במהלכו נשמעו מפיה האמירות המיוחסות לה. בתמצית, נטען, כי לא ניתן לנתק את תוכן האמירות מהקשרן ואין בהן כדי לגבש את יסודות עבירות המשמעת בהן הורשעה המערערת. לעניין העונש, נטען כי אינו תואם את מדיניות הענישה ויש להקל עמה את הדין.
השופט משה בר-עם הזכיר כי כערכאת ערעור על בתי הדין המשמעתיים של הלשכה, על בית המשפט המחוזי לנהוג במידת ריסון רבה בהתערבותו בשיקול הדעת הרחב הנתון לבתי הדין. לכך, יש להוסיף את ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בממצאי עובדה וקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נתגלתה טעות מהותית היורדת לשורש העניין או כאשר המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידה אינה מתקבלת על הדעת. כך, בית המשפט יטה שלא להתערב בגזר-דין אלא במקרים של סטייה מהותית מתכלית הדין המשמעתי ומרף הענישה הראוי להגשמתן.
במקרה הנוכחי, נקבע, לא עלב בידי המערערת לבסס עילה ממשית להתערב בפסק הדין וממילא לא הוכחה סטייה מהותית מתכליותיו של הדין המשמעתי, אשר נועד בעיקרו להגן על כבודו ומעמדו של מקצוע עריכת הדין, על דמותה של המערכת המקצועית של עורכי הדין ועל האמינות שהיא אמורה להקרין כלפי הציבור הרחב וכלפי קהל הלקוחות הנזקק לה במיוחד.
בנסיבות אלו, סבר השופט בר-עם יש להקפיד הקפדה יתירה על שיח מכבד בין עורכי הדין המייצגים את הצדדים משני צדי המתרס ובמיוחד בין כותלי בית המשפט, לרבות כל ערכה שיפוטית או מעין-שיפוטית, ובוודאי כלפי המותב היושב בדין. כפועל יוצא, אין בתחושותיה הסובייקטיביות של המערערת כדי להצדיק התנהגות בלתי ראויה. אשר על כן, הערעור נדחה בהיעדר עילת להתערבות.
