בית משפט השלום בירושלים פסק פיצוי של 15 אלף שקלים למפעיל קו מאבק שתכליתו הייתה שכנוע אנשי מפתח בחברות מסחריות הפונות למגזר החרדי לפרסם בעיתון "הפלס". זאת, לאחר שכונה ע"י מנהל משרד פרסום במגזר "עבריין" ברדיו "קול ברמה". ביהמ"ש: הצטברות האמירות נתפסות כקביעת עובדה שניתן לאמתה ולא כהבעת דעה
בשנת 2012 נוסד עיתון "הפלס" המזוהה עם פלגים מסוימים בתוך הקהילה החרדית-ליטאית. הקמת העיתון לוותה בקריאת תיגר על עיתון "יתד נאמן" המזוהה עם הזרם המרכזי של הקהילה החרדית-ליטאית. פילוג זה של אמצעי התקשורת בקהילה לה בעבר היה עיתון יומי מרכזי אחד אשר שיקף סדר יום מסוים, הוביל למשבר פנים קהילתי תוך הדגשת ההבדלים שבין המחנות.
פועל יוצא של אותו פילוג היה תחרות על ליבם של המפרסמים בכלי התקשורת הפונים למגזר החרדי, לאחר שרבים מהמפרסמים סירבו לפרסם בעיתון "הפלס". התובע, שמיאן להסכים עם סירוב המפרסמים לפרסם בעיתון "הפלס", הקים "קו מאבק" שתכליתו הייתה שכנוע, בדרכים שונות, מגוונות ויצירתיות, אנשי מפתח בחברות מסחריות הפונות למגזר החרדי לפרסם בעיתון.
הנתבע הוא מנהל משרד פרסום במגזר החרדי. בפברואר 2017 התראיין הנתבע לרדיו "קול ברמה" אודות הפרשה. במסגרת הראיון, ייחס הנתבע לתובע פעילות עבריינית במסגרת הפעלת קו המאבק, ובין היתר אמר "יש הרבה עבריינים מקבלים כתבי אישום ויושבים בכלא וחוזרים לכלא שוב ושוב ושוב. ברגע שאתה עבריין שהמהות שלך היא עבריינית, כן? ואתה נהיה פושע, אז אתה נכנס ל..., אתה נהיה קרימינל, אתה נהיה, זה נהיה חלק מהוויה שלך. חלק מהאישיות שלך. אז הוא בטוח בצדקתו והוא ימשיך להיות עבריין הלאה"
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בתביעה שהגיש באמצעות עו"ד אייל אבידן, טען התובע כי אמירותיו של הנתבע בראיון הנ"ל מהוות לשון הרע נגדו, שכן יש בהן כדי להשפילו ולבזותו בעיני הבריות והפרסום היה בתפוצה רחבה. בנוסף, טען התובע, כי אדם סביר היה מבין את הדברים שנאמרו בראיון, ובמיוחד את הביטוי "עבריין" על הטיותיו השונות, כאילו שהוא כבר הורשע בדין, בעוד שהגשת כתב אישום לא הופכת אותו לעבריין.
הנתבע טען מנגד, כי אין באמירותיו משום לשון הרע, ולחלופין עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק. לחלופי חילופין, טען הנתבע, כי יש לקבוע פיצוי מתון היות שמדובר באיש ציבור. כמו כן, לטענת הנתבע, יש לקחת בחשבון את משמעות הדברים שנאמרו בראיון בקרב אנשי הפלג הירושלמי וגם את עברו ומעשיו של התובע לצורך רלוונטיות שמו הטוב.
הרשם הבכיר ניר נחשון קבע כי הביטויים בהם השתמש הנתבע כלפי התובע בתכנית הרדיו הם לשון הרע שכן הם עשויים להשפיל ולבזות את התובע בעיני הבריות. לעניין הביטוי "עבריין", סבר הרשם כי אדם סביר היה מבין ביטוי זה כקביעת עובדה שהיא למעשה עובדת הרשעתו של התובע בדין, להבדיל מהבעת דעה. עם זאת, האדם הסביר שהאזין לראיון הספציפי במקרה הנוכחי עשוי היה להבין כי הנתבע לא מייחס לתובע הרשעה בייחוס העבריינות, אלא מביע את דעתו נגד התובע ש"קיבל כתב אישום", גם אם טרם הורשע בדין.
יחד עם זאת, לדעת הרשם, מכלול המינוחים המייחסים לתובע עצמו מעשים עברייניים חמורים בפועל, תוך השוואתו לעבריינים אחרים והכנסתו לקהל זה - משווה לדברים נופך עובדתי המוציא את מושא האמירה מההקשר הנוגע לכתב האישום שהוגש נגד התובע, אל עבר הרשעה בפועל בגין אותם מעשים. לאור האמור, נקבע כי הצטברותן של האמירות הנ"ל ובהקשרן הכולל אכן נתפסת על ידי "האדם הסביר" כקביעת עובדה שניתן לאמתה. בהתאם לכך, לנוכח מכלול הדברים שנאמרו על ידי הנתבע בראיון, סיווג הרשם את הביטוי "עבריין" על הטיותיו השונות כקביעת עובדה שניתן לסווגה כאמת או כשקר ולא כהבעת דעה.
אשר להגנות החוק, סבר הרשם כי הנתבע לא הוכיח, ברף הראייתי האמור, כי אכן ההיבטים העובדתיים אשר יוחסו לפעילות קו המאבק הם אמת. בהקשר זה צוין כי הנתבע אמנם צירף בתיק המוצגים חומר רב הרלוונטי לפרשת קו המאבק, אך המסמכים שצורפו לתיק המוצגים אינם עשויים לבסס את מעשיו של התובע שכן מסמכים אלה אינם מצביעים על כך שהתובע אכן הורשע. זאת ועוד, בהיעדר פסק דין כנגד התובע, הנתבע יכול היה ללכת בדרך חלופית ולהוכיח את אמיתות האמור במסמכים שבתיק המוצגים, אך הצדדים ויתרו על זכותם לקיים מועד הוכחות. אשר על כן, לא מתקיימת הגנת "אמת בפרסום".
עוד נקבע כי דברי הנתבע חרגו מהעברת ביקורת לגיטימית על מעשי התובע כאשר הרבה בשימוש במילה "עבריין" על הטיותיו וכן, "קרימינל" באופן שיש בו כדי לייחס לתובע תכונות שליליות ברף הגבוה ביותר, המטילות עליו סטיגמה. כך, הבעת דעה על מעשי התובע שיש בהם הלך התנהגות אנטי חברתי של התובע והבעת סלידה ושאת נפש מהמעשים המיוחסים לתובע כשלעצמה - היא לגיטימית. אולם, השוואתו לעבריינים אחרים החוזרים על התנהגותם העבריינית, הכנסתו לקבוצת ייחוס מסויימת (קהילת העבריינים הרצידיביסטים) והקביעה כי הוא כעבריין ישוב על מעשיו מבלי שיסייג תחילה את דבריו לכך שזו דעתו הפרטית בלבד - חורגת מביטוי לגיטימי. לפיכך, לא מתקיימת הגנת תום הלב בנסיבות העניין.
בפסיקת סכום הפיצוי שקל הרשם את היקף הפגיעה בתובע בשים לב למעמדו כפי שעלה מטענות הצדדים, מעמדו של הנתבע, הקשר הדברים ומהות הפרסום וכן, את עמדתו של הנתבע. בנוסף לקח בחשבון את משך הראיון ובהתאם לכך את ההיקף המאזינים שנחשפו לדברים בזמן אמת. בהקשר זה הוזכר גם כי הראיון ניתן במסגרת סכסוך מתוקשר בין הפלגים שיש בה כדי למתן את התקבלות הדברים שנאמרו כנגד התובע בקרב המאזין הסביר של תכנית הרדיו.
לאור האמור, יפצה הנתבע את התובע בסך של 15 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט בגובה 5,500 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד אייל אבידן.
