בית משפט השלום קיבל את תביעתו של עו"ד נגד דודו, וחייב את האחרון לשלם לו שכ"ט בגובה מאות אלפי שקלים בגין טיפול משפטי שנעשה ללא הסכם כתוב בין השניים. השופטת התרשמה כי עוה"ד היה צעיר ולא מנוסה מול הנתבע, שעשה רושם של אדם כוחני ומניפולטיבי הסבור שעורכי דין אמורים לשרתו להבדיל מלתת לו שירות
התובע הוא עו"ד במקצועו, והנתבע הוא איש עסקים הנשוי לדודתו של התובע. משנת 2005 לערך ייצג התובע את הנתבע בעניינים שונים, ובעיקר בגביית חובות בהוצאה לפועל. אין מחלוקת כי בין הצדדים מעולם לא נחתם הסכם שכר טרחה ביחס לשום הליך.
בשלב מסוים פנה הנתבע לתובע בכדי שייצגו יחד עם עו"ד אחר בתביעה רבת היקף בבית המשפט המחוזי. התובע ועוה"ד השני טיפלו עבור הנתבע בתביעה זו ובסופו של יום ניתן פסק דין במסגרתו התקבלה התביעה, תוך חיוב הצד שכנגד בתשלום של כ-12 מיליון שקלים. לאחר שהסתיים ההליך, סירב הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עבור הייצוג.
במקביל, במהלך שנת 2010 הגיש התובע בשם הנתבע המחאה בסכום של 1.9 מיליון שקל לביצוע בהוצאה לפועל. בתגובה לכך, הגישו החייבים לפי ההמחאה התנגדות לביצוע וזו הועברה לבית משפט השלום. בהמשך, ניתן פס"ד שדחה את רוב טענותיהם וחייב אותם לשלם לנתבע סך של 934,000 שקלים, בצירוף ריבית והצמדה, אגרה ושכ"ט עו"ד.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לימים, הגיש התובע, באמצעות עורך דינו טל אבריאל, תביעה כספית נגד הנתבע לתשלום שכר טרחה הנובע מטיפולו בעניינים המשפטיים הנ"ל. השופטת רויטל באום הזכירה כי ההלכה הפסוקה קובעת שהחובה להחתים לקוח על הסכם שכ"ט מוטלת על עורך הדין, ומשלא עשה כן הדבר יפעל לחובתו.
במקרה זה, על מנת להסביר את היעדר ההסכם טען התובע כי היה עו"ד צעיר והודה שלא התנהל בחוכמה מול הנתבע. עוד הוסיף שהנתבע היה איש עסקים מנוסה והוסיף כי האחרון "ניצל את הקרבה המשפחתית" בין השניים. לאחר שמיעת טענות הצדדים הגיעה השופטת למסקנה כי התובע אכן היה צעיר ולא מנוסה ביחס לנתבע וכי הנתבע מעלה רושם של אדם כוחני המשיג את רצונו בלא כל התחשבות בזולתו. "הנתבע הינו איש עסקים מנוסה וותיק, אשר סבור – עפ"י עדותו לפניי – כי עורכי דין אמורים לשרתו (להבדיל מ"לתת לו שירות") ואינם זכאים לתמורה אם אינם משיגים לו תשואה ברת קיימא", כתבה השופטת. "התרשמותי מהנתבע לא הייתה חיובית; התרשמתי כי מדובר באדם כוחני ומניפולטיבי, המטיל שררה, שלא לומר – אימה – על עורכי הדין מולם הוא התנהל".
"הסכם שכ"ט שמזכיר הסכם הלוואה בשוק האפור"
עוד הוסיפה השופטת כי עיון בהסכם שכר הטרחה שהגיש עוה"ד השני שטיפל בנתבע יחד עם התובע, מלמד על כך שמדובר במסמך כמעט חד צדדי במסגרתו, בין היתר, מתחייב עוה"ד לשלם ללקוחו, הנתבע, ריבית נשך בשיעור של 5% בתוספת מע"מ לכל חודש בו לא יעביר עוה"ד לנתבע סכומים שיגבה בהוצאה לפועל. לדעת השופטת מדובר בהסכם הדומה יותר להסכם הלוואה בשוק האפור שנוטל עוה"ד מהלקוח, ולא להסכם שכ"ט בין עו"ד ללקוחו, בו מתחייב עוה"ד לתת ללקוחו שירות משפטי והלקוח מתחייב לשלם תמורתו.
בנוסף ציינה השופטת כי עדותו של הנתבע לימדה כי לא נהג לתת דיווח מלא על פעולות כספיות בינו לבין התובע או לנהל כרטסת הנהלת חשבונות מסודרת וחוקית. מכך למדה השופטת כי הנתבע סבור שעל תשלומי מזומן אין צורך לדווח, על כל המשתמע מכך. נוכח פערי הכוחות שבין התובע לנתבע, קבעה השופטת שאין בעובדה שלא נחתם הסכם שכ"ט בין הצדדים כדי לפעול לחובתו של התובע והוסיפה כי ממילא לפי הפסיקה העובדה שלא נחתם הסכם שכ"ט אינה מלמדת על כך שהוסכם שלא ישולם שכ"ט כלל או שהשירות המשפטי ניתן חינם.
ביחס לקיומה של הסכמה בין הצדדים בנוגע לשכה"ט בהליך בבית המשפט המחוזי, סברה השופטת שהוכח שלא הייתה כל הסכמה כאמור. בעניין זה, התרשמה השופטת כי לתובע לא היה "אומץ" לדרוש ולסכם שיעור שכ"ט מסוים מהנתבע והסתפק בהרגעתו הכללית של הנתבע ש"יהיה בסדר" ושהוא לא "יקפח אותו" בגלל שהשניים קרובי משפחה, ובגלל שמלכתחילה הנתבע עירב אותו בתיק "כדי שיקבל משהו". ביחס לתיק ההוצל"פ וההליך בבית משפט השלום, שוכנעה השופטת שהיה סיכום ברור ומפורש בין הצדדים לפיו הנתבע ישלם לתובע את שכה"ט שנפסק.
לאור כל האמור, חייבה השופטת את הנתבע לשלם לתובע סך של 841,800 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט בגובה 150 אלף שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד טל אבריאל. הנתבע יוצג ע"י עו"ד דוד קצוטי.
