חדשות

עובר אורח שהבחין במשאית חונה עם אורות דולקים, עלה למשאית, כיבה את האורות ובעת הירידה נפל ונחבל. בית המשפט קבע כי לא מדובר בשימוש שנעשה "למטרות תחבורה", ולכן האירוע אינו עונה להגדרה "תאונת דרכים" לפי חוק הפלת"ד

התובע הוא נהג טרקטור. בנובמבר 2010, הגיע התובע לתחנת מעבר בעיריית חולון, שם הבחין לטענתו במשאית שמנועה דומם אך אורותיה עדיין דולקים. מאחר שדלת המשאית והחלונות היו פתוחים, ומאחר שלא ראה באזור את הנהג, טיפס התובע למשאית וכיבה את הפנסים. בשלב זה, כאשר ביקש לרדת מהמשאית, נפל התובע אחורה לקרקע ונחבל בכל גופו.

בעקבות האירוע, הגיש התובע תביעת פיצויים מכוח חוק הפלת"ד, בגדרה התעוררה השאלה האם האירוע בו נפגע עולה בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתו בחוק. על פי ההגדרה, תאונת דרכים היא "מאורע שנגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", והיא כוללת שישה יסודות. המחלוקת במקרה זה, נסבה סביב שני מרכיבים בהגדרה הבסיסית: האם היה שימוש ברכב, והאם השימוש נעשה "למטרות תחבורה".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופט עידו רוזין מבית משפט השלום בת"א קבע כי הואיל והתובע נפל במהלך הירידה מהמשאית, עת עשה שימוש במדרגת המשאית, נראה שלא צריכה להיות מחלוקת שהתובע עשה בנסיבות המקרה "שימוש" ברכב מנועי. משכך, נותר להכריע האם אותו "שימוש" שנעשה למטרת תחבורתית והאם פגיעת התובע נופלת במתחם הסיכון התחבורתי של השימוש ברכב.

בעניין זה, ציין השופט כי בהלכה פסוקה נקבע שהדרישה ל"שימוש" ברכב והדרישה כי השימוש ייעשה ל "מטרות תחבורה", הן שתי דרישות נפרדות ומצטברות. עוד נקבע, כי על מנת שפעולה של כניסה לרכב או ירידה ממנה תחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שתהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות.

לדעת השופט, פעולת החניה של הרכב כוללת מעבר להסעת הרכב ותמרונו לצורך מיקומו במקום חנייתו, גם פעולות נוספות המהוות חלק אינטגרלי מהתהליך של השימוש התחבורתי ברכב ומאפשרות השלמתה של הנסיעה. בין אלו ניתן למנות את דימום מנוע הרכב, משיכת בלם היד, סגירת חלונות, סגירת דלתות ונעילתן, כיבוי אורות הרכב ועוד פעולות הנדרשות לאחר סיום הנסיעה, עד למצב בו עומד הרכב במצב יציב וקבוע במקומו. זאת, בין אם הפעולות מבוצעות טרם הירידה מן הרכב ובין אם הן מבוצעות מיד לאחר הירידה ממנו.

עוד ציין השופט כי אחד ממבחני העזר שהפסיקה קבעה לקביעת אופיין של מטרות השימוש הוא מבחן העיתוי, מכוחו יש לבחון את סמיכות הזמן וסמיכות המרחק לשימוש התחבורתי שנעשה ברכב. כפועל יוצא, ברור כי ירידה מרכב מיד עם תום הנסיעה היא ירידה תחבורתית ונפילה תוך כדי אותה ירידה היא תאונת דרכים, אם לצידה נגרם נזק גוף. כמו כן, השאלה אם השימוש בא לצורך מטרה תחבורתית אם לאו, נמדדת תכופות גם במבחן סובייקטיבי, הנקבע על פי כוונתו של המשתמש.

במקרה הנוכחי, נקבע, אין מחלוקת שהתובע עלה למשאית וירד ממנה לצורך סגירת אורות וללא קשר עם השימוש התעבורתי שבוצע בה קודם לכן. בנוסף, נראה כי חלף זמן מעת סיום השימוש התעבורתי ברכב לבין המועד שבו נכנס התובע לרכב כדי לסגור את האורות הדולקים. לדברי השופט, פעולת סגירת האורות יכולה הייתה להיות כפעולת לוואי לשימוש התחבורתי אילו הייתה נעשית ברצף, מיד לאחר סיום הנסיעה. עם זאת, במקרה זה לא רק שנקטע רצף הזמן אלא גם שהתובע נפגע מהרכב, כעובר אורח, מבלי שנהג בו קודם לכן וגם לא התכוון לנהוג בו – כך שלא ניתן לומר שסגירת האורות הייתה למטרות תחבורה.

עוד הוסיף השופט כי בעת בחינת מטרתו הסובייקטיבית של התובע, נראה שכוונתו הייתה לסגור את האורות – הא ותו-לא - ללא שום מטרה תחבורתית נוספת, אשר קשורה עם השימוש ברכב. נוכח האמור, שוכנע השופט כי ירידתו של התובע מהמשאית אינה מקימה את מבחן סמיכות הזמנים, שכן ירידתו מהמשאית הייתה לאחר שמנוע הרכב היה מכובה ולאחר שחלף פרק זמן של המתנה מעת סיום הנסיעה על ידי הנהג הקודם, באופן שמפסיק את רצף הפעולות התחבורתיות. אשר על כן, ירידתו של התובע מהרכב אינה מהווה ירידה המשלימה את "המטרתה התחבורתית" ועל כן אינה נכללת בגדר השימוש ברכב מנועי.

נוכח האמור, הגיע השופט למסקנה כי לא מתקיים אחד מהרכיבים שבהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים", הוא הרכיב כי השימוש נעשה "למטרות תחבורה". לפיכך, אין לראות באירוע הנפילה מן המשאית משום "תאונת דרכים" כמשמעותו בחוק הפיצויים. התובע והמל"ל ישמו לנתבעים הוצאות ושכ"ט בסך כולל של  10,000 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עוה"ד תומר הלל. חברת "הפניקס" וחברת המשאיות יוצגה ע"י עוה"ד עמיחי טרוזמן.

ת"א 23558-02-16