בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשו של צעיר שכפה על קטינה שהכיר ב"אינסטגרם" להסכים לצלם את יחסי המין ביניהם, והפיץ את התיעוד האמור. השופט פוגלמן: "הפצת פרסום משפיל אינה נתפסת רק כפגיעה בפרטיותו של מאן דהוא, אלא חמור מכך – כהטרדה מינית, המבזה את אנושיותו של אדם ושוללת את האוטונומיה שלו ואת שליטתו בגופו"
המשיב, יליד 1998, הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירת סחיטה באיומים ובשלוש עבירות הטרדה מינית על ידי פרסום משפיל. על פי כתב האישום המתוקן, המשיב הכיר את המתלוננת, בת 15 בעת האירועים, ברשת החברתית "אינסטגרם" והחליט למתוח אותה יחד עם חברו מ'. בעקבות האמור, שלח מ' למתלוננת מסרים מאיימים בהסתמך על פרטים אישיים שקיבל מהמשיב, במטרה לשכנעה שיש לו קשר לגופי הביטחון.
בסמוך לאחר מכן, שוחח המשיב עם המתלוננת וטען בכזב שמ' מאיים גם עליו ושיש ממש באיומיו. עקב כך כתבה המתלוננת למ' שהיא מתנצלת ושהיא נכונה לעשות כל שירצה. בשלב זה החליט המשיב לנצל לטובתו את המצב שנוצר והודיע למתלוננת שמפאת האיומים עליה לעשות כל אשר יורה לה, בהתאם להוראות הנמסרות לו לכאורה מאותו מ'. בעקבות האמור, הגיעה המתלוננת לביתו של המשיב והוא הציג בפניה מצג שווא שלפיו עליו לצלמה במהלך קיום יחסי מין עמו, כדי להוכיח למ' שדרישותיו מולאו. במהלך קיום יחסי המין עם המתלוננת צילם המשיב את פניה וגופה העירום במכשיר הטלפון הנייד שלו ולאחר מכן שלח שלושה סרטונים שצילם לכמה אנשים.
בהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר מבחן בעניינו של המשיב. שירות המבחן סבר שהמשך ההליך הטיפולי נדרש כדי לצמצם את הסיכון הנשקף ממנו, וכי ענישה של מאסר בפועל תפגע בסיכויי השיקום. על כן הומלץ להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות ובפיצוי למתלוננת. בגזר הדין שקל בית המשפט לקולה את גילו הצעיר של המשיב, עברו הנקי, נסיבותיו האישיות והשתלבותו בהליך טיפולי שיקומי. כמו כן, צוין כי לא ניתן להתעלם מכך שעל מ' נגזרו רק 5 חודשי מאסר בעבודות שירות, אף שהוא שהקים את הבמה שהמשיב פעל עליה, וחלקו בעבירה לא היה קטן. אי לכך קבע בית המשפט את העונש על הצד הנמוך של מתחם הענישה וגזר על המשיב 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי למשך 4 חודשים ופיצוי למתלוננת על סך 12,000 שקל. בעקבות האמור, הגישה המדינה ערעור על גזר הדין לבית המשפט העליון.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופטים עוזי פוגלמן, דפנה ברק-ארז ואלכס שטיין קיבלו את הערעור וקבעו כי המשיב ירצה עונש של שנת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. תחילה הזכיר השופט פוגלמן כי על פי ההלכה הפסוקה, התערבות בגזר הדין של הערכאה הדיונית תיעשה במקרים חריגים שבהם נפלה בו טעות מהותית או שעה שהעונש שנגזר חורג חריגה ממשית מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות.
במקרה זה, לדעת פוגלמן, בית המשפט המחוזי לא נתן בשלב קביעת מתחם הענישה, משקל הולם לעבירת ההטרדה המינית על ידי פרסום משפיל. לשיטתו, עבירה זו ראויה לענישה מחמירה, בין היתר לשם הרתעת הרבים: "הפצתו של תיעוד מבזה או משפיל המתמקד במיניותו של אדם היא תופעה פסולה מכול וכול", כתב פוגלמן. "הפצת סרטונים מיניים מבזה את המופיעה בהם – ועל פי רוב זו אישה או נערה צעירה תוך חדירה להיבטים הפרטיים ביותר של חייה. יתרה מכך, היא פוגעת בה מבחינה חברתית פגיעה אנושה, ודאי אם מדובר בנערה בגיל ההתבגרות, והסרטון מופץ בין מכריה. מדובר בגיל שברירי של עיצוב אישיותו של אדם ודמותו ופגיעה חמורה כל כך ביסודות הנפש עלולה להוביל לפגיעה ארוכת טווח". עוד הוסיף השופט כי נדמה שמקרים רבים של הפצת סרטונים מתרחשים בגילים רגישים אלו, שבהם אדם מגלה את מיניותו ושבהם נודעת חשיבות יתרה לדימוי החברתי ולתגובות של הסביבה הקרובה.
עוד ציין פוגלמן כי העבירה של הטרדה מינית על ידי פרסום משפיל היא חדשה יחסית וזהו המקרה הראשון שבו נדרש בית המשפט העליון לעונש הראוי בגינה. לדבריו, חשיבותו של התיקון לחוק למניעת הטרדה מינית נעוצה בכך שהפצת פרסום משפיל אינה נתפסת רק כפגיעה בפרטיותו של מאן דהוא, אלא חמור מכך – כהטרדה מינית, המבזה את אנושיותו של אדם ושוללת את האוטונומיה שלו ואת שליטתו בגופו. בהפצת תיעוד מבזה או משפיל המתמקד במיניות של אדם, המתועדת מוצגת בתור אובייקט מיני להנאת הצופים והשומעים והיא נחשפת לעיני כול, פשוטו כמשמעו, בלי שביקשו את הסכמתה. לפיכך, ציין פוגלמן, מדובר בפגיעה חמורה וממשית בעלת מאפיינים של פגיעה מינית, והיא מצדיקה את החלת הכלים המשפטיים של החוק למניעת הטרדה מינית.
לא זו אף זו, לדברי השופט, חומרת התופעה מתחזקת בשל קלות ההפצה שמאפשרת הקִדמה הטכנולוגית, ועל אף הכלים הקיימים המאפשרים הסרה של חומרים מן הרשת, הרי שנוכח הקושי להתחקות במרחב הווירטואלי אחר חומרים ולמנוע את המשך הפצתם, הפגיעה עשויה להיות מתמשכת ולא להתמצות במקרה בודד ומגודר. כל אלה, לדבריו, מייצרים יחס הפוך בין חומרת המעשים לקלות עשייתם – בבחינת "היד קלה על המקלדת".
מעבר לכך קבע השופט כי מתחם הענישה הנוהג בעבירת סחיטה באיומים גבוה מזה שנקבע בגזר הדין וגם הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה מלמדות על חלקו הארי של המשיב בביצוע בהשוואה לחלקו של מ' ועל הנזק הרב שהיה צפוי להיגרם ושאכן נגרם בפועל למתלוננת. אשר על כן, נקבע, במקרה זה העונש שקבע בית המשפט המחוזי חרג לקולה במידה המצדיקה התערבות.
נסיבות נוספות לחומרה שציין פוגלמן הם גיל המתלוננת, העובדה שהסכמתה לצילום נבעה ממצג השווא ומאמצעי הסחיטה שהפעיל המשיב, העובדה שלהבדיל מהצילום עצמו הפצת הסרטונים לאנשים נוספים חרגה מאותה "הסכמה" והעובדה שהמשיב החליט להפיץ את הסרטונים עוד בטרם קיום יחסי המין ואף הורה למתלוננת – תוך כדי מעשה – לנקוב בשם של חברו כדי למען אליו את התיעוד. בפרט ציין פוגלמן גם את הנזק שנגרם למתלוננת, שעולמה התהפך עליה והיא ממשיכה לסבול, ודאי נוכח היותה בגיל שבו נפשה ואישיותה עודן בשלבי עיצוב.
נוכח האמור, הערעור התקבל במובן זה שהמשיב ירצה שנת מאסר בפועל, חלף 6 חודשי עבודות השירות שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.
