בית המשפט המחוזי קיבל תביעה ייצוגית נגד תחנת הרדיו "קול ברמה" וחייב אותה לפצות במיליון שקל בגין מדיניות מפלה ומוצהרת של אי-השמעת נשים בשידורי התחנה, שהייתה בתוקף עד שנת 2011, אז התערבה בעניין הרשות השנייה. הפיצוי ייועד לתכניות להעצמת נשים מסורתיות, דתיות וחרדיות
הנתבעת היא תחנת הרדיו האזורית "קול ברמה" הפועלת החל משנת 2009 מכוח זיכיון שניתן לה ע"י הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. הקמת התחנה נעשתה בעקבות זכייתה במכרז שפרסמה הרשות השנייה להענקת זיכיון לתחנת רדיו ייעודית לציבור "תורני-מסורתי-ספרדי" באזור מרכז הארץ ודרומה, לאחר שבדיקות שונות העלו כי מגזר זה אינו זוכה למענה הולם בשוק התקשורת המקומי. מיום הקמתה הלכה וגדלה כמות מאזיניה והיא כיום התחנה האזורית החמישית בגודלה בישראל.
אין חולק, כי מיום הקמתה נקטה התחנה מדיניות מוצהרת של אי השמעת נשים בשידוריה, אשר הגיעה לקיצה בנובמבר 2011 בעקבות התערבות רגולטורית של הרשות השנייה. בתחילתו של הליך זה הורתה הרשות לתחנה לשבץ במשדריה תכנית שבועית במסגרתה תוכלנה לעלות נשים לשידור, ובסיומו, בינואר 2014, הורתה כי לא תהיה בשידורי התחנה מגבלה על השמעת נשים למעט שעת שידורים שבועית שתיוחד לשיחות מאזינים עם רבנים.
המבקשת, עמותת "קולך-פורום נשים דתיות", הגישה נגד התחנה בקשה לתביעה ייצוגית, בטענה כי התנהלותה בכל הנוגע לאי-השמעת נשים בשידוריה מהווה אפליה פסולה המנוגדת לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, האוסר בין היתר על אפליה בהספקת שירות ציבורי מחמת מין וכן הפרה של זכויות יסוד, לרבות הזכות לשוויון ולחופש ביטוי, ואף פגיעה בכבודן וברגשותיהן של נשים המאזינות לתחנה. עוד נטען כי שידורי רדיו ללא נשים פוגעים באוטונומיה של הפרט.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בספטמבר 2014 אישר בית המשפט המחוזי את הגשת הייצוגית, תוך שקבע כי בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה של עמותת "קולך-פורום נשים דתיות" ואישר מדיניות זו, במסגרתה נמנע מנשים להתראיין לשידורי התחנה או לעלות לשידור, היא הפליה מגדרית בוטה וכי גם לאחר מכן הפרה התחנה בשתי הזדמנויות את הוראות הרשות. עוד נקבע כי הפליה זו פגעה לא רק במאזינות התחנה אלא גם במאזיני התחנה ובציבור הישראלי בכללותו.
בהמשך דחה בית המשפט העליון את ערעורה של התחנה על ההחלטה, תוך שהרכב השופטים הביע שאט נפש מהתופעה הפסולה של הדרת נשים מהמרחב הציבורי וקבע כי ניתן להשתמש במכשיר של התובענה הייצוגית לצורך טיפול בתופעה הכללית של הפליה. עוד נקבעו פרמטרים להכרה בארגונים המבקשים להגיש תובענות ייצוגיות חלף תובע בעל עילת תביעה "אישית", כשבמקרה דנן אחד הנימוקים התומכים בהכרה בעמותת "קולך" כתובעת ייצוגית היה קיומה של רתיעה מצד נשים חרדיות לעמוד בחזית המאבק להגברת השוויון המגדרי בקהילה מחמת חששן מפני פגיעה במעמדן. לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, הסכימו הצדדים לדון בהליך העיקרי רק בסוגיית הנזק.
סגנית הנשיא, השופטת גילה כנפי-שטייניץ, קיבלה את התביעה הייצוגית לגופה וקבעה כי התחנה תשלם פיצוי בסך מיליון שקל שייועד לתכניות להעצמת נשים מסורתיות, דתיות וחרדיות. תחילה קבעה השופטת כי מועד תחילת ההליך הרגולטורי שנערך ע"י הרשות השנייה היה בתחילת חודש אוגוסט 2011. לפיכך, ממועד זה חוסה התחנה תחת הגנת סעיף 6 לפקודת הנזיקין, המקנה הגנה למעוול שפעל "בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית".
עוד נקבע כי אין לקבל את ניסיונה של התחנה לצמצם את הקבוצה המיוצגת, וזו כוללת את כל מאזינות התחנה אשר נפגעו ממדיניותה המפלה של התחנה, בין אם ביקשו לעלות לשידור ובין אם לאו. אשר לגודלה של הקבוצה, קיבלה השופטת את חוות דעתו של המומחה מטעם העמותה, שהותיר רושם מקצועי ומהימן, וערך סקר ממנו עלה כי לפחות 20% מכלל מאזינות התחנה נפגעו "במידה רבה" ו"במידה רבה מאוד" ממדיניות אי השמעת נשים בשידורי התחנה. על יסוד חישוב זה קבעה השופטת כי קבוצת מאזינות התחנה אשר נפגעו מהתנהלותה המפלה של התחנה מונה לפחות כ-40,000 נשים.
בקביעת שיעור הפיצוי סברה השופטת כי יש לקחת בחשבון שמדובר בהדרה מוחלטת, מכוונת ומוצהרת של נשים משידורי התחנה, ובהגבלת גישתן לכלי תקשורת מרכזי בקהילתן. עוד יש לקחת בחשבון את עוצמת הפגיעה בחברות הקבוצה בהתחשב בטיב זכויות היסוד שנפגעו - הזכות לשוויון, הזכות לכבוד והזכות לחופש הביטוי - וכן את משכה של הפגיעה שהתקיימה לאורך כשנתיים וחצי. לדעת השופטת, יש לפסוק פיצוי אשר יבטא את הסלידה כלפי התופעה של הפליית נשים ויצור הרתעה מפני התנהלות דומה בעתיד. עוד נקבע כי לצורך קביעת גובה הסעד שייפסק לטובת הקבוצה או לטובת הציבור, אין מניעה לנקוט בדרך האומדנה לכימות הנזק, במיוחד עת מדובר בנזק לא ממוני.
לדעת השופטת, הצעת התובעת להעמדת סכום הפיצוי על סך של 150 - 300 שקל לחברת קבוצה היא הצעה מדודה, זהירה וסבירה, הן בשים לב לעוצמת הפגיעה בחברות הקבוצה והן בשים לב לסכומי הנזק הלא ממוני שנפסקו בתובענות ייצוגיות אחרות. עוד צוין כי ככלל, מצבו הכלכלי של נתבע בתביעה אזרחית או המזיק בתביעה נזיקית אינו רלוונטי לקביעת גובה הנזק או שיעור הפיצויים, אולם המחוקק הכיר בכך שמתן פסק דין בתובענה ייצוגית עלול להיות בעל השלכות כלכליות דרמטיות ואף הרסניות על הגוף הנתבע ובאמצעותו על חברי הקבוצה, על ציבור צרכנים גדול שאינו צד לתובענה ולעיתים על המשק כולו.
במקרה זה, שוכנעה השופטת כי פסיקת פיצוי בסכום של 10 מיליון שקלים ויותר אכן עלולה לפגוע ביציבותה הכלכלית של התחנה, המספקת שירות חשוב לציבור מאזיניה. יתר על כן, מדובר בכלי תקשורת שהוקם, על פי הזיכיון שניתן לו ע"י הרשות השנייה, כתחנת רדיו ייעודית לציבור "תורני-מסורתי-ספרדי" לאחר שנמצא כי מגזר זה אינו זוכה למענה הולם בשוק התקשורת המקומי. תיקון תופעת הדרת נשים בשידורי התחנה ע"י חיוב בפיצוי שתוצאתו תהיה סגירת התחנה והדרתו של כל ציבור מאזיניו משוק התקשורת היא תוצאה בלתי סבירה ובלתי רצויה.
עוד סברה השופטת כי לו הייתה התחנה ממשיכה במדיניות הפליית נשים ייתכן שלא היה מקום להתחשב בסיכון לפגיעה ביציבותה הכלכלית. עם זאת, בעקבות ההליך הרגולטורי תיקנה התחנה את דרכיה ושינתה את דפוסי השמעת נשים בשידוריה לשביעות רצונה של הרשות השנייה, הגורם הרגולטורי המפקח על פעילותה, אשר אף האריכה את זיכיונה. בנסיבות אלו, קבעה השופטת כי יש לפסוק פיצוי לחברות הקבוצה אשר לא יפגע בהמשך קיומה של התחנה והמשך פעילותה. סעד זה, כפועל יוצא של העדר היכולת לזהות או לאתר את חברות הקבוצה הנפגעת, ייפסק לטובת הציבור.
נוכח האמור, תשלם התחנה פיצוי בסך מיליון שקלים אשר ייועד לתכניות להעצמת נשים מסורתיות, דתיות וחרדיות. בנוסף תשלם התחנה לתובעת המייצגת גמול בסך 50,000 שקל ושכ"ט עו"ד לבאי כוחה בסך 150,000 שקל. בנוסף תשלם הוצאות משפט בגין חוות דעת המומחים והוצאות העדים, בסכום כולל של 100,000 שקל. התובעת יוצגה בהליכים ע"י עו"ד אסף פינק ועו"ד אורלי ארז-לחובסקי. הנתבעת יוצגה ע"י עוה"ד מוטי ארד ומ' אליהו.
