בית משפט השלום בת"א קיבל את עררו של נער בן 16 שביקש לעזוב ללא דיחוי את מועדון הכדורגל שבו הוא מתאמן בשל יחס משפיל מצד מאמנו, שנהג לקלל ולצעוק עליו באופן תדיר לעיני אחרים. השופט מתח ביקורת על התנהלות המועדון וקבע: "אם התנהגות מעין זו של המאמן היא עניין של יום ביומו בענף הכדורגל ובכל ענפי הספורט, אחת דינה: להיפסק"
העורר, נער כבן 16 וחצי, הוא ספורטאי מצטיין ומעוטר הן כאתלט והן בתחום אמנויות הלחימה. בגיל 9 לערך החל העורר לשחק כדורגל באגודות מקצועיות ובגיל 13.5 הצטרף כשחקן בקבוצת הילדים במחלקת הנוער שמנהלות המשיבות. בגיל 15, בעודו משחק בקבוצת "נערים ג'" במועדון, חתם הנער באמצעות הוריו על הסכם לשתי עונות וחצי, קרי עד הגיעו לגיל 17.5 לערך. בהתאם להסכם התחייב המועדון לטפחו והוא עצמו התחייב לשחק במועדון עד תום ההסכם, זולת במקרה של שיתוף בפחות מ-60% מדקות המשחק.
מאמנו של הנער בעונת המשחקים לשנת 2017-2016, מונה להמשיך לאמן את הקבוצה גם בעונת המשחקים 2018-2017. לטענת הנער, המשכת המאמן עם הקבוצה בתום העונה שעברה הסבה לו מפח נפש, אך בעידוד הוריו המשיך לעונה הנוספת ללא אומר ובהתאם להסכם.
עונה זו, שהסתיימה בחודש מאי 2018, תיאר הנער כסיוט מתמשך. לגרסתו, נוכח אי-הצלחה מספקת של הקבוצה החל המאמן בהשלטת "אווירת טרור" על הקבוצה במשחקים ובאימונים. בתוך כך, לפי הנטען, נהג המאמן לצעוק על השחקנים באופן כמעט בלתי פוסק במהלך המשחקים ולעתים אף במהלך האימונים, כולל שימוש תכוף בכינויי גנאי כלפיהם, בקשר עם טעויות שעשו, תוך שהעורר זוכה תדיר לכינוי "גולם" מפי המאמן. לגרסת הנער, הצרחות והקללות פגעו בו עד עמקי נשמתו, מצב רוחו לאורך העונה היה שפוף, לימודיו נפגעו משמעותית, וכך גם השתלבותו בבית הספר. בנוסף, הוריו שכרו עבורו אימונים אישיים של מאמן כדורגל, כמו גם "מאמן מנטאלי", שיעזור לו להתגבר על הדיכוי מצד המאמן וללמוד כיצד להתגבר על עלבונות וביזוי.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השיא, כהגדרת הערר, היה במשחק שנערך באפריל האחרון, במהלכו החמיץ הנער שער סמוך לסיום המשחק. הדבר הוביל, לטענתו, לצעקה מהדהדת של המאמן כלפיו: "בן שרמוטה", כשאף לאחר מכן המשיך המאמן וצעק עליו דקות ארוכות, ואף הוסיף וקילל אותו בפני השחקנים ששהו על הספסל אותה עת.
משנודע כי המאמן צפוי להמשיך עם הקבוצה גם לעונה הבאה, פנה אביו של הנער למועדון וביקש לשחרר את בנו מן הקבוצה. נציגי המועדון מצדם הסבירו לאב כי הוא מגונן על בנו יתר על המידה ודחו את הבקשה בטענה כי מדובר בשיטת אימון לגיטימית. נוכח סירובו של המועדון לשחרר את בנו מן הקבוצה, פנה האב בערר בהתאם להוראת סעיף 11א(א4) לחוק הספורט.
המועדון, טען מצדו כי המאמן לא קילל את העורר ולא כינה אותו "בשמות בוטים", אך הוסיף כי ממילא כך ראוי למאמן לנהוג. לטענת המועדון, תפקיד המאמן הוא להכין את הקבוצה למשחק ולנהל את המשחק, ובתוך כך לדרבן את שחקניו ולבקרם כאשר הם עושים טעויות, במשחק, במגרש האימונים, ובחדר ההלבשה. תפקידו לתת להם הוראות מקצועיות, ולומר גם "דברים קשים שלעתים אינם נעימים". לפיכך, כך נטען, הטחת ביקורת או נזיפה בכדורגלן בגין תפקוד מקצועי לקוי, טעות שעשה, או זלזול במאמן, היא "לב לבו של תפקיד המאמן" ואינו מקים עילה לשחרור.
השופט אריאל צימרמן קיבל את הערר וקבע כי יש לאפשר לנער להשתחרר מהמועדון. "יש לקרוא לילד בשמו", הבהיר השופט. "כאשר מאמן צועק לעבר שחקן באורח תדיר "גולם", הרי הוא משפילו. כאשר הוא עומד מרחק אפסי ממי מהם וצווח עליו לאזני חבריו, הרי הוא משפילו. כאשר הוא מקלל אותו בצעקה "בן שרמוטה" לאזני באי האצטדיון כולו, הרי הוא משפיל אותו. כאשר הוא ממשיך ומטיח בשחקן משך דקות ארוכות האשמות, לאזני חבריו, על כך שהחמיץ שער - בהזדמנות שחלפה לה כבר - הרי שהוא משפיל את השחקן. אותן גערות, אותם "דברים קשים" ו"דברים חריפים", אינם ביקורת עוד, כי אם השפלה לשמה".
עוד נפסק כי השפלות הבאות כשיטת הדרכה רציפה וקבועה אינן מסייעות לקטינים, ומחקרים אינספור הוכיחו זאת פעם אחר פעם. לדבריו, השפלות פוגעות במוטיבציה, הן גורמות להסתגרות, לפחד, לזעם, לאגרסיביות, לאי-כיבוד כללים ולאי-כיבוד הזולת ואין בהן לתרום דבר לביטחון העצמי של השחקן, ליצירתיות שלו ולרצונו להצליח. עוד הוסיף השופט כי בהתחשב בעובדה שאימונים במועדון הם אינטנסיביים וממלאים חלק מהותי בחייו של הספורטאי הקטין, הרי שתיתכן להתנהלות פוגענית השפעה שלילית ועמוקה לטווח ארוך וממושך ולכן אין לכך מקום.
עוד עמד השופט על ההבדל שבין היחסים של מאמן או קבוצה ושחקנים בגירים ומקצועיים לבין יחסי מאמן – קטין. בעניין זה התייחס השופט לטענת המועדון לפיה ההתנהגות הרודה של מאמן כלפי שחקנו היא עניין לגיטימי ושגרתי, כשבעניין זה הזכיר את עניינו של מאמן מנצ'סטר יונייטד הנודע אלכס פרגוסון, שהשליך פעם בחדר ההלבשה בזעם נעל על השחקן הנודע לא פחות דייוויד בקהאם. "ודאי שיש בכך פסול", קבע השופט, "והעובדה שיש מאמנים מצליחים שלוקים בהתקפי זעם אין משמעה שיש להסכין עם התנהגות שכזו". עוד הוסיף כי בקהאם יכול היה להתמודד עם ההשפלה בדרך של מעבר לריאל מדריד וקבלת שכר של מיליונים, אולם נער בן 16 במועדון הסופג עלבונות ממאמנו יכול רק להחריש, לעבד את תסכולו בינו לבין עצמו, ולקוות שמאמנו יוחלף בסוף העונה באחר. לדעת השופט, מובן שגם הבגירים והמקצוענים ראויים להגנת המשפט, אולם קטינים נזקקים לה הרבה יותר.
נוכח האמור, הגיע השופט למסקנה כי אין זה סביר לדרוש מן הספורטאי הקטין שנמצא כי נפגע והושפע ממשית מהתנהגות זו להמשיך ולהתאמן תחת פיקוחו של מאמן שכך נוהג, ובמועדון אשר מחזק את התנהלותו של המאמן ואינה רואה בה כל פסול. בעניין זה תמה השופט על תפיסתו של המועדון לפיה להטחת חרפות באוזני הקטינים ובהשפלתם בידי אחר יש מקום. "הספורטאים המתחנכים במועדון הם קטינים", הדגיש. "איש לא היה מעלה בדעתו שמחנך בבית הספר אשר נדרש "להדריך", "לדרבן" או "לבקר" יעשה זאת אגב צעקות, או השמעת כינויי גנאי. איש לא היה מעלה בדעתו שמורה לנהיגה המבקש לבקר את תלמידו "בגין תפקוד מקצועי לקוי" יקלל אותו, או יצווח עליו דרך קבע לאזני התלמידים האחרים. איש גם לא היה חושב שילדיו שלו, המגיעים למסגרת מקצועית כלשהי, ראוי שכך יתחנכו ושליחס כזה יזכו. ואם אלו פני הדברים בכל הקשר אחר, אזי אין כל הצדקה לכך שרק בשדה הספורט יהיה כבודם של הקטינים הפקר. אם התנהגות מעין זו של המאמן היא "עניין של יום ביומו בענף הכדורגל ובכל ענפי הספורט, והיא חלק בלתי נפרד מהפן המקצועי של ענפי הספורט הללו", אחת דינה: להיפסק".
לסיכום קבע השופט כי קטין המושפע עמוקות מכך שמאמנו באגודה רודה בו, בלתי סביר לדרוש ממנו להמשיך להתאמן באגודה. לצד זאת הבהיר כי מובן שכל מקרה ונסיבותיו, ויש לבחון בזהירות אם מבחינת הספורטאי המסוים, שיטות אימון משפילות הן שיצרו את המצב שמבחינתו אין זה סביר עוד לדרוש ממנו להמשיך להתאמן במועדון. כאשר מוצא השופט כי הנסיבות התקיימו, ישוחרר הספורטאי הקטין ללא תנאי וללא שיהוי, גם אם הדבר כרוך בירידתה לטמיון של השקעתה של האגודה בספורטאי. עוד העיר השופט לסיום כי יש לקוות שלא יהיה צורך בעררים עתידיים, וכי אגודת ספורט המגבה ואף מעודדת יחס קלוקל של מאמנים כלפי הספורטאים הצעירים שעל חינוכם המקצועי הם אמונים, תדע לשנות מגישתה.
לסיכום, הערר התקבל. נקבע כי העורר ישוחרר מן המועדון וכי המשיבים 2-1 יישאו ביחד ולחוד בשכ"ט עורך דינו בסכום כולל של 15,000 שקל.
