גולש ששיתף בפייסבוק סרטון בו נראים נערים מתעללים בכלב בתוספת מלל שכלל את שמות המתעללים כביכול ואמירות בוטות ומגדפות, חויב לפצות את אחד מאלו ששמם צוין בפרסום באלפי שקלים. ביהמ"ש: "גם אם הנתבע ביקש לשתף ולהתריע בפני מעשים בלתי נסבלים, אופן הביטוי המשתלח וחסר המעצורים הופך את השיח ברשת החברתית רווי יצרים, מתלהם ואלים"
באפריל 2015 שיתף הנתבע בעמוד הפייסבוק שלו סרטון בו נראים מספר נערים מתעללים בכלב. ביחד עם שיתוף הסרטון, הוסיף הנתבע מלל מקורי משלו בזו הלשון: "וזו הרשימה החלקית של הערסים המושתנים-חזור, האליטות החדשות- שהתעללו היום בכלב. יש להם כבר כיפה ותירוץ (היינו מסטולים מהתחת) ואתם מוזמנים להגיש נגדם תלונה. אני בטוח שהם ישבו במעצר לפחות חמש דקות".
בהמשך המלל הופיעה רשימת שמות, בהם נכלל גם שמו של התובע, ובהמשך כתב הנתבע "יאללה להפיץ חברים!!!!!!! לא מגיע להם אפילו לחיות!!!! להגיש תלונה במשטרה ולהפיץ בכל הכוח!!!!!". בתביעת לשון הרע שהגיש לבית משפט השלום בת"א, טען התובע כי בעקבות הפרסום קיבל עשרות הודעות בפייסבוק הכוללות קללות וגידופים רבים, וזאת על אף שהוא כלל לא נראה באותו סרטון ואינו מכיר את הנערים המופיעים בסרטון ואין לו כל קשר אליהם. עוד טען התובע כי פניית הנתבע לחבריו לרשת החברתית להמשיך ולפרסם את הסרטון ואף להגיש תלונה במשטרה, מלמדת כי התכוון לפגוע בכבודו ובפרטיותו ואין כל הגנה לפרסום.
הנתבע מנגד, טען כי האירוע בגינו הוגשה התביעה פורסם בריש גלי לאחר שהופץ בסרטון ברשת, בו נראה צעיר מתעלל בכלבה מבוגרת ועיוורת, כשלידו מספר צעירים שעודדו אותו להמשיך בהתעללות תוך שהם מתפקעים מצחוק לנוכח מסכנותה של הכלבה חסרת הישע. הנתבע הודה ששיתף פוסט שלטענתו הוא לא כתב אלא עיתונאי כלשהו, ולטענתו שיתוף הפוסט ברשת אינו מהווה לשון הרע ומכל מקום הוא חוסה תחת ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע. עוד טען הנתבע כי לא ביצע זיהוי של הנוכחים בסרטון אלא שאב את המידע ממובילי דעה ברשתות החברתיות, אשר הצביעו על התובע כאחד המעורבים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופטת שרון הינדה קיבלה את התביעה באופן חלקי. תחילה קבעה השופטת כי אין לקבל את טענת הנתבע, לפיה מאחר שמספר הזהות של התובע לא רשום בפוסט ששיתף ומכיוון שקיימים אנשים נוספים עם שם זהה – אין יריבות בינו לבין התובע. בעניין זה קיבלה השופטת את עדותו של התובע כי שמו פורסם לצד שם חברו הטוב כך שהקישור ביניהם ברור, ואת טענותיו בדבר תגובות שקיבל בעקבות הפרסום. בנסיבות אלה, לשיטתה, אדם סביר הקורא את שמו של התובע לצד שמו של חברו הטוב היה מבין כי הפרסום מתייחס לתובע ולכן העובדה שמספר הזהות של התובע אינו מפורסם בפוסט אינה מפחיתה מהאפקט ומהיחס שגרר כלפי התובע.
מעבר לכך הוסיפה השופטת כי הטענה שייתכנו אנשים נוספים בעלי שם זהה גם היא אינה מאיינת את היריבות עם התובע, שכן בהיעדר אפיון ספציפי המייחס את הפרסום לאדם ספציפי בעל תכונות מסוימות כגון מספר זהות, תמונה או כל פרט מזהה אחר, הרי כל אדם הנושא שם "גנרי", אשר רבים כמותו יכולים לשאת, חשוף לפגיעה כתוצאה מפרסום שמו, וככל שימצא עצמו נפגע מהפרסום, יוכל לתבוע את המפרסם.
עוד התייחסה השופטת לשאלה האם אכן בוצע "פרסום" במקרה זה, בהתחשב בעובדה שהנתבע שיתף סרטון שכבר פורסם קודם לכן. לדעת השופטת, הוספת האמירות המקוריות של הנתבע בהתייחס לסרטון או לאנשים הנצפים בו, מעבירים את הפעולה ממצב של שיתוף למצב של יצירת תוכן. בנסיבות אלה, יש להתייחס אל הנתבע כאל יוצר תוכן אשר גרר בעקבותיו תגובות, בשונה משיתוף גרידא, ועל כן המדובר בפרסום אשר אינו חסין מתחולת חוק איסור לשון הרע.
אשר לשאלה האם הפרסום עולה בגדר לשון הרע, קבעה השופטת כי הגם שלטענת הנתבע הלשון הקשה והבוטה שבה נקט נועדה להביע את שאט נפשו כחובב כלבים מההתנהגות בה חזה בסרטון, הרי שביחד עם הקריאה להתלונן כנגד התובע במשטרה, אין היא יכולה להתפרש אחרת מאשר התבטאות שנועדה להשפיל את התובע בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה לבוז או ללעג מצדם, ולבזותו בשל מעשים או התנהגות המיוחסת לו. על כן נתפס הפרסום שביצע הנתבע כלשון הרע.
בכל הנוגע להגנות החוק, קבעה השופטת כי לא עומדת לנתבע הגנת "אמת בפרסום", שכן מעבר לטענה כי הסתמך על עיתונאי רשת, לא טען הנתבע כי עשה דבר וחצי דבר כדי לאמת את תוכן הדברים שפרסם. מעבר לכך, גם אם אכן האמין הנתבע שהעיתונאי עליו הסתמך ביצע את כל הבדיקות, הרי שמעבר לעדותו של הנתבע לא הובאה כל ראיה המעידה כי אכן מי שהוא מגדיר כ"עיתונאי רשת" הוא שקישר את התובע לאירוע ההתעללות בכלב. לפיכך, מדובר לדעת השופטת בעדות יחידה של בעל דין אשר אין לה חיזוק בראיה ואין טעם מיוחד לקבלה.
מלבד האמור, סברה השופטת כי הנתבע לא נהנה גם מהגנת תום הלב. לדבריה, העובדה שהנתבע לא ביצע בדיקה לאמיתות התוכן מעידה לגבי תום לבו וגם הניסוח הבוטה והגס שיש בו אמירות מבישות, והתבטאות משתלחת, אינם מתיישבים עם פרסום בתום לב אשר נועד לקדם עניין חברתי בעל ערך. בנוסף, לא ניתן להתייחס לדברים על פי תכנם כהבעת דעה, גם זאת נוכח צורת הביטוי הלא ראויה, אף לא בפלטפורמה של רשת חברתית כגון פייסבוק.
במסגרת קביעת גובה הפיצוי ציינה השופטת כי לא אהבת בעלי החיים של הנתבע ולא עברו של התובע מצדיקים את אופן הביטוי המשתלח שבו נקט הנתבע, וכי גם אם ביקש לשתף ולהתריע בפני מעשים בלתי נסבלים שהדעת אינה יכולה לשאת, אופן הביטוי המשתלח וחסר המעצורים המתייחס למגזרי אוכלוסייה תוך התבטאות קשה כגון "לא מגיע להם לחיות" הופך את השיח ברשת החברתית רווי יצרים, מתלהם ואלים באופן שיש להוקיע מהשיח הציבורי הלגיטימי. לצד האמור, שקלה השופטת את העובדה שהתובע המתין תקופה ממושכת בטרם הגשת התביעה ולא פעל לניקוי שמו ברשת החברתית, וכן את העובדה שהנתבע הסיר את הפרסום.
סיכומם של דברים – התביעה התקבלה חלקית, הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך של 7,000 שקל בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,500 שקל.
