בית משפט השלום חייב עורך דין להשיב ללקוחו 115,000 שקל, לאחר שהלקוח העביר את הטיפול בתיקו לעו"ד אחר. נקבע כי משנמנע עוה"ד מעריכת הסכם שכר טרחה בכתב יש לזקוף כל עמימות או אי בהירות בעניין לחובתו ולקבוע כי במצב של ספק ידו תהא על התחתונה
התובע, כבן 81 שנה, שכר בשנת 2016 את שירותיו של הנתבע, עורך דין במקצועו. על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2007 רכש התובע מאדם בשם ש' דירה בטבריה בהתאם לזיכרון דברים עליו חתמו הצדדים ומאז התגורר בדירה. התובע לא רשם זכויותיו בנכס במשך שנים ורק בשנת 2012, עקב הסתבכותו של ש' בחובות, חתמו הצדדים על הסכם מכר ונרשמה הערת אזהרה לטובת התובע בלשכת רישום המקרקעין. עם זאת, מאחר שרבצה על הדירה, לא ניתן היה לרשום את הזכויות בדירה על שם התובע.
לימים, נקלע ש' להליכי חדלות פירעון וניתן נגדו צו כינוס. עקב כך, פנה הבנק אל התובע, בהיותו מחזיק הדירה, והודיע לו על כוונתו לפתוח בהליכים למכירת הדירה. במצב זה, פנה התובע אל עוה"ד הנתבע על מנת שייצגו מול הבנק בעניין העברת הזכויות בדירה על שמו. התובע טען כי סוכם בין הצדדים כי ישלם לעוה"ד סך של 150,000 שקל לצורך הגעה להסדר עם הבנק ולפתרון העניין, כאשר לא סוכם מהו גובה שכר הטרחה מתוך הסכום האמור.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לדברי התובע, עוה"ד לא סיפק שירותיו כפי שהתחייב בפניו ובחלוף שלושה חודשים ומשלא ביצע את המוטל עליו, שכר התובע את שירותיו של עו"ד אחר. התובע טען כי פנה אל עוה"ד בכדי שישיב לו את הסך ששילם לו וניסה להימנע מהגשת תביעה, אך פניותיו לא נענו. על כן, עתר התובע לחייב את עוה"ד להשיב לו את הסכום.
לטענת עוה"ד, כשנפגש עם התובע הציג בפניו זה מספר עניינים הדורשים טיפול משפטי. עוה"ד טען כי הסכים ליטול את התיק לטיפולו תמורת שכר טרחה בסך של 150,000 שקל, תוך שהובהר לתובע כי יהיה צורך לשכור עו"ד נוסף ככוח עזר. לפי הנטען, התובע נטל את פרטי חשבון הבנק של עוה"ד וביצע העברה בנקאית של הסכום הנ"ל למחרת היום. משנודע לעוה"ד על ההעברה הבנקאית, הבין כי בין הצדדים נוצרה מערכת יחסי אמון מוחלטת ולא נחתם הסכם שכר טרחה. עוה"ד טען כי טיפל ביחד עם עוה"ד הנוסף בעניין רישום זכויות התובע בדירה במקצועיות וברצינות: הם למדו את התיק על בוריו, ביצעו שיחות טלפון ושלחו מכתבים. נטען כי התובע אף שטח בפני עוה"ד בעיה נוספת הנוגעת לזכויות התובע לקבלת קצבת זקנה מחברת מבטחים. עוה"ד גם הוסיף כי ביחד עם עוה"ד הנוסף הם עמלו רבות לצורך טיפול בעניין. בנוסף, נטען כי אף הוגשה בקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת בשם בנו של התובע. עוה"ד טען כי עניין משפטי נוסף בו טיפל עבור התובע הינו קבלת תנאים סוציאליים בגין תקופת העסקתו.
השופט סאמר ח'טיב קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי משנמנע עוה"ד מעריכת הסכם שכ"ט בכתב יש לזקוף כל עמימות או אי בהירות בעניין לחובתו. לדברי השופט, אכן אין חובה שבדין לערוך הסכם שכר טרחת עורך דין בכתב. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי ראוי שעורכי דין יקפידו על עריכת הסכמי שכר טרחה מפורטים בכתב.
במקרה זה, נקבע, אין חולק כי לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב בין הצדדים. עוה"ד הסביר את העדרו של הסכם שכר טרחה בכתב בינו לבין התובע בנוהג הקיים במגזר החרדי, אליו משתייך התובע, לערוך הסכמים בעל פה וכן ביחסי האמון שנוצרו בין הצדדים לאחר שהתובע ביצע את ההעברה הבנקאית לחשבונו של עוה"ד כבר למחרת הפגישה בין הצדדים. ואולם, קיומו של נוהג כאמור לא הוכח ויחסי האמון הנטענים נוצרו עקב העברת הכספים, דהיינו במועד המאוחר להתקשרות בין הצדדים.
אשר למחלוקת בדבר מטרת תשלום הכספים, טען התובע כי הוא שילם לעוה"ד סך של 150,000 שקל לצורך הגעה לידי הסדר מול בנק הפועלים ורישום הדירה על שמו, כאשר לא סוכם מהו גובה שכר הטרחה מתוך סכום זה. מאידך, טען עוה"ד, כי מדובר בשכר טרחה בלבד עבור מכלול עניינים בהם טיפל עבור התובע. בעניין זה קבע השופט כי משנמנע עוה"ד, שהוא עו"ד וותיק ומנוסה, מעריכת הסכם שכר טרחה בכתב יש לזקוף כל עמימות או אי בהירות בעניין הסכם שכר הטרחה לחובתו ולקבוע כי במצב של ספק ידו תהא על התחתונה.
עוד הוסיף השופט כי בידיו של עורך הדין הכלים, המיומנות והידע המקצועי לעריכת הסכם בכתב. עורך הדין, למעשה, הוא "מונע הנזק הזול יותר" לעניין מחלוקת בעניין שכר הטרחה בין הצדדים. אילו היה עוה"ד טורח לעגן בכתב את ההסכמות לגבי שכר טרחתו, תוך התייחסות למצב אפשרי של הפסקת השירות באמצעו, דומה כי כלל לא הייתה נדרשת התדיינות זו. הודגש, כי אין אלא לתמוה מדוע עוה"ד לא טרח לעגן בכתב הסכמות בדבר שכר טרחתו, בפרט נוכח גילו של התובע, שהוא קשיש בן 81 ונוכח גובה שכר הטרחה – 150,000 שקל. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח טענת עוה"ד לפיה מדובר בשכר טרחה עבור מספר עניינים ולא בעניין הדירה בלבד וכן נוכח טענתו בדבר מורכבות התיק והצורך לשכור עורך דין נוסף שיסייע בידו.
בנוסף נקבע כי נוכח המסקנה לפיה העברת הכספים נועדה לטיפול בעניין הדירה בלבד, אין מקום להתייחס לטענות עוה"ד הנוגעות ליתר העניינים. באשר לענייני הדירה, נקבע כי עוה"ד זכאי לשכר טרחה בסך של 15,000 שקל כולל מע"מ, סכום המשקף את הפעולות המשפטיות, המאמץ והטרחה שנדרשו לו עד להפסקת ייצוגו.
בנוסף, בית המשפט לא שוכנע כי התובע נהג בחוסר תום לב עת ביטל את הסכם ההתקשרות עם עוה"ד. לדעת השופט, התובע סבר כי עוה"ד לא מטפל כראוי בעניינו וחשש שמא יפונה מדירתו ומשכך הודיע לו על העברת הייצוג. מנגד, יש לתת את הדעת לכך כי התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי הוא פנה אל עוה"ד בזמן אמת והביע בפניו את חוסר שביעות רצונו, תוך מתן הזדמנות נאותה לאפשר לו לסיים את מלאכתו כראוי, שהרי המטרה למענה שכר את עוה"ד עדיין הייתה קיימת – רישום זכויותיו של התובע בדירה. בהתחשב בכך שמחד השופט התרשם כי יחסי האמון בין הצדדים נפגעו ולא הוכח חוסר תום לב ברור מצד התובע, ובכך שמאידך לא הוכח כי התובע העלה בפני עוה"ד בזמן אמת טענות בדבר אי שביעות רצונו מהטיפול המקצועי שניתן לו על ידי עוה"ד, עוה"ד זכאי לסך של 20,000 שקל בגין פיצויי ציפייה.
לסיכום - התביעה התקבלה חלקית. עוה"ד ישלם לתובע סך של 115,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של 5,000 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד זיאל מינזל. הנתבע יוצג ע"י עו"ד רפאל עמר.
