חדשות

בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין שהתקיימה בשבוע שעבר מעלה את שאלת עתידו של מאבק המתמחים, שהגיע לשיאו לאחר בחינת מועד דצמבר ונגמר בפסיקה מאכזבת של בית המשפט העליון. שוחחנו עם חלק ממובילי המאבק ושמענו על התחושות, הפגישות בכנסת, הפקטור שלא ניתן ועל המסר שהיו רוצים להעביר לנבחנים העתידיים

בשבוע שעבר נערכה פעם נוספת בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין אליה ניגשו למעלה מ-3,000 נבחנים. כמו יתר הבחינות בשנים האחרונות, ובייחוד זו שנערכה במועד דצמבר האחרון, גם הפעם קיים קונצנזוס כמעט מוחלט בקרב הנבחנים שהבחינה הייתה ברמת קושי גבוהה במיוחד, כחלק ממה שהם תופסים כ"הכשלה מכוונת" שמטרתה חסימת שערי המקצוע באופן כפוי.

כזכור, בחינת ההסמכה שנערכה בדצמבר התקיימה לראשונה במתכונת החדשה, שכללה בנוסף לדין הדיוני גם מטלת ניסוח ופרק של דין מהותי, והניבה אחוזי מעבר נמוכים במיוחד. יותר מכל, בחינה זו סימנה עליית מדרגה במאבק המתמחים, שהיה קיים עוד קודם לכן אך נדמה שבמועד זה הוא הגיע לשיאים חדשים. סמוך מאד למועד הבחינה כבר יצאו המתמחים להפגנות, בין היתר מול בתיהם של יו"ר הלשכה אפי נוה ושרת המשפטים איילת שקד, נפגשו עם חברי כנסת, נכחו בדיון מיוחד שנערך בוועדת החוקה והגיעו עד לבית המשפט העליון עם טענות חסרות תקדים אודות פגיעה בטוהר הבחינות והתנהלות לא הוגנת בעריכת הבחינה.

לפני כשלושה שבועות הגיע מאבק המתמחים לשיאו, כשבית המשפט העליון פסל אמנם שתי שאלות נוספות מתוך הבחינה אך דחה את כל טענות ה"רוחב" שהועלו וקבע כי לא נפלו בה כשלים שמחייבים לתת סעד אופרטיבי. בעקבות האמור, נשאלת השאלה להיכן צועד מאבק המתמחים לאחר הבחינה האחרונה? שוחחנו עם חלק ממובילי המאבק - נדיר שיינר, דפנה פלר וד"ר עופר פרץ מעמותת "המרכז הארצי לסיוע למתמחים למשפטים" שיוצגה במשפט ע"י עו"ד אילן בומבך, על מנת לשמוע מהם על הלקחים שהפיקו, על התחושות לאחר פסיקת העליון ועל עתיד המאבק כפי שהם צופים אותו. בנוסף שוחחנו עם עו"ד יוסי חכימי, שעבר את הבחינה בזכות המאבק בנובמבר 2016 וליווה את המאבק הנוכחי מבחינה משפטית. חשוב לציין שהמאבק הובל בעיקר ע"י שתי עמותות שפעלו בנפרד אך למטרה דומה - המרכז הארצי לסיוע למתמחים ולסטודנטים למשפטים ו"העמותה לקידום המתמחים ועו"ד צעירים" הכוללת את רות מכנס, משה שפירא ויולי רוזנברג.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

מה הסיבות שהובילו אתכם לצאת למאבק אחרי בחינת דצמבר?

שיינר: "חוסר הצדק וההבנה שהפכנו להיות מטרות לחיסול ממוקד".

פרץ: "ניכר היה כי בבחינה נעשה הכל על מנת לאתגר את הנבחנים, החל מרמת האיזוטריה, דרך מורכבות פסיכומטרית וחשיבה מהירה וכלה בשאלות ידע שבכירי הפרקליטים הודו שלא היו עונים עליהן נכונה. כל זאת בסד זמנים בלתי אפשרי".

פלר: "בלתי אפשרי לשבת בחיבוק ידיים ופשוט לקבל את רוע הגזירה. חוסר ההוגנות בכל עניין הבחינות והמתמחים הוא קטסטרופלי. יש כאן פגיעה עצומה בבני אדם אשר כל חטאם הוא כי רכשו השכלה ורצו לעבוד. כאשר נבחנתי בפעם הראשונה במועד נוב' 16, לאחר שכל יום למדתי בין 10-13 שעות כל יום, לא ראיתי את בנותיי, נתתי את כל כולי למען ההצלחה בבחינה, בשעת הבחינה הבנתי שהסיכוי שלי לזכות בלוטו הוא גדול יותר. ראיתי אנשים מתמוטטים סביבי, קורסים נפשית, מתגרשים, שתי נשים אושפזו בטיפול נמרץ, קורסים כלכלית ומבקשים להכנס להליכי פשט"ר ומקבלים דיכאונות קשים. בהתחלה האשמתי את עצמי על כך שאולי לא למדתי מספיק, אולי לא הבנתי מה שואלים אותי או אולי בכלל משהו בי לא בסדר. מהר מאוד הבנתי את הלך הדברים. אי אפשר ללמוד למבחן שנועד להכשיל אותך. איך אפשר לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות כלום?".

חכימי: "חוסר ההיגיון וחוסר החוקיות של השימוש בבחינה ככלי לחסום כניסה למקצוע. הדבר משול למישהו שבסוף מסלול מרתון החליף את סרט הסיום בחומה גבוהה תוך כדי שאנשים רצים".

איך קיבלתם את ההחלטות על צעדי המחאה?

שיינר: "ההחלטות התקבלו בתוך מטה זעקת המתמחים, שם יש מספר מצומצם של פעילים שמתווה את דרך הפעילות. ההחלטות פורסמו דרך קבוצות הוואטסאפ שאנחנו מתפעלים ודרך דף "זעקת המתמחים" בפייסבוק, שמשמש כפלטפורמה הכי גדולה שקיימת למתמחים במשפטים".

פרץ: "זה לא סוד שהיו חילוקי דעות בהבדלי הגישות ביני לבין העמותה, אך יחד עם זאת עשינו הכל להגיע לעמק השווה והיינו צריכים להתפשר בכדי לאחד כוחות וכך היה".

פלר: "דבר הוביל לדבר אבל תמיד ביחד ולאחר סיעור מוחות של שעות ולפעמים של ימים. אנחנו מאוד קשובים לדעות והצעות של מתמחים, סטודנטים וכמובן גם לאנשים שלא מהתחום. אנחנו באמת מקשיבים להם ולא רק שומעים אותם ולרובם יש הצעות נהדרות. אפשר לראות שהם כותבים מדם ליבם. אז אנחנו מעלים את ההצעות, דנים בהן ומצביעים. אנחנו כל היום בעשייה, במחשבה, חוקרים, קוראים, מתעניינים ולומדים על דרכי פעולה".

חכימי: "הוקמה עמותה שהובילה צעדי מחאה בשני מישורים: ציבורית – הפגנות ותקשורת, ומשפטית – עתירה מנהלית ולאחריה ערעור לבית המשפט העליון על כשלי הרוחב של הבחינה ובעיקר על רקע העובדה שזוהי מתכונת חדשה".

איזה תחושות קיבלתם מהשטח מהמתמחים האחרים – אופטימיות, ספקנות, יאוש?

שיינר: "יש מגוון תחושות בקרב המתמחים, דבר שהוא הגיוני כשמדובר בקבוצה כל כך גדולה. היו רבים שהיו אופטימיים והאמינו שבסופו של יום הצדק יעשה, ויש כאלה שהיו להם ספקות וכאלה שהרגישו שהמצב לא ישתנה. אני בחור שמאמין תמיד שבסופו של יום הטוב ינצח".

פרץ: "במילה אחת - ייאוש. כל תיאור נוסף ייגרע".

פלר: "כל סאגת בחינות ההסמכה משולה ל"מאניה דיפרסיה". לרגע לאנשים קיים שביב של תקווה שמא באמת מישהו עושה עבורם משהו ושומע את זעקתם ואז השביב הזה חוזר להיות ייאוש מוחלט. אנשים ברובם אופטימיים כי הם סומכים אחד על השני. נוצרה כאן אחדות גדולה. משפחת המתמחים והעשייה מביאה להם המון רגעים של אופטימיות וחוזק אך יחד עם זאת אנשים איבדו את האמון במערכת כולה. לצערי דיווחו לי על אישה שניסתה לשים קץ לחייה, וחבריי לעמותה ואני ישר נחלצנו לעזרתה והדבר הראשון שעשינו היה להרים אותה למעלה ולהחזיר בה את האמונה קודם כל בעצמה. זר לא יבין! אנשים בטוחים שאנחנו "בכיינים" ו-"סה"כ מבחן" אבל כאשר אדם מסיים תואר, עובר שנת התמחות בתנאים לא תנאים ובשכר עלוב, לומד כארבעה חודשים בלי שום הכנסה ואז מקבל בחינה בלתי פתירה שהוגנות היא ממנה והלאה ונכשל - החיים שלו מתחילים לרוץ לו מול העיניים. המצב כאן בהחלט לא פשוט".

חכימי: "תקווה מהולה בייאוש ולעיתים אף חוסר אמון במערכת על כל מרכיביה נבחרי הציבור וקברניטי התחום. בסיום ההליך המשפטי אף הייתה אכזבה גדולה מבית המשפט העליון שבפסק הדין היו השופטים נחרצים בדעתם על כשלי הבחינה אך לא נתנו לכך ביטוי אופרטיבי בפסק דינם".

איך הייתה התחושה שלכם במהלך המאבק וכשנפגשתם עם שרת המשפטים וחברי כנסת? האם חשתם שיש לכם אוזן קשבת או שהדברים שנאמרים הם מהפה אל החוץ?

שיינר: "רוב חברי הכנסת זרקו לאוויר הבטחות, הפגינו אמפטיה ואמרו שיעשו כל שביכולתם בכדי לעזור, אבל לצערי מילים לחוד ומעשים לחוד והם טענו שאין להם את היכולת להשפיע. גם בוועדת החוקה חוק ומשפט הייתה לנו תמיכה גורפת מרוב חברי הכנסת. כולם הבינו שהמצב הנתון לא יכול להמשיך ולהתקיים ונזפו בלשכת עורכי הדין ודרשו מיו"ר הלשכה לתקן את העוול. לצערי, ברגע שנגמרה הוועדה ולאחר שנשמעה הביקורת (הלא פשוטה בלשון המעטה), נעלמו חברי הכנסת ויחד איתם כל ההבטחות והביקורת הקשה שנאמרה על ידם".

פרץ: "בתחילת הדרך הרגשנו אמפטיה רבה וראינו זאת גם בוועדת חוק חוקה ומשפט. לצערי במבחן התוצאה, למעט ח"כ ענת ברקו, פוליטיקה לחוד ותוצאות לחוד".

פלר: "תחילה מאוד האמנתי בשרה, על אף שהזהירו אותי שהיא "אלופה בלהרדים" ואכן צדקו. הרגשתי מחברי הכנסת שהם מאוד רוצים לסייע ויחד עם זאת די פוחדים. עד היום אני לא מבינה ממה, הרי נבחרתם בכדי לייצג את אזרחי המדינה ובשביל להשמיע את קול העם. למזלנו, יש בחירות. היחידה שבאמת מרחיבה לי את הלב בכל פעם מחדש ואני רואה עד כמה הנושא חשוב לה ומדיר שינה מעיניה זו ח"כ ד"ר ענת ברקו שהיא תמיד בהאזנה, מתעניינת ולומדת על נושא המתמחים, בחינות ההסמכה וההכשלה המכוונת".

חכימי: "מבחן התוצאה מלמד שמלבד מילים יפות לא מתחולל שום שינוי וחבל. בוועדת החוקה לצורך ההמחשה, הייתה הסכמה מקיר לקיר ללא הבדל אופוזיציה או קואליציה שמשהו לא טוב קורה עם הבחינות ותוצאותיהן בשנתיים האחרונות, אך דבר לא קרה".

* "האמנו מאד שנשיג פקטור" *

אחת מדרישות המפתח שהעלו המתמחים הייתה למתן "פקטור" רוחבי לכלל הנבחנים, שיפצה על הכשלים שלטענתם נפלו בבחינה והפערים בין הציפיות למציאות. עם זאת, דרישה זו נדחתה ע"י הלשכה ושרת המשפטים שטענו כי הדבר לא מצוי בסמכותם, ובהמשך נדחתה גם ע"י בית המשפט המחוזי והעליון. "האמת שהאמנו מאוד שנשיג פקטור", אומר שיינר. "היה לנו תיק חזק מאוד מבחינה משפטית שגובה בחוות דעת של טובי המומחים שטענו שבחינת הלשכה של דצמבר לא הוגנת וכי יש להעניק פקטור לנבחנים". גם פרץ מחזיק בדעה דומה: "בשיא הכנות לאור הכשלים במתכונת החדשה והגיבוי שקבלנו מחברות ההכנה המהוות אוטוריטה בתחום המקצועי, האמנו שיינתן סעד פקטור ולו מהסיבה הפשוטה שפעם ראשונה שונתה הבחינה וטעויות יכולים לקרות. לצערי התבדינו".

פלר: לחלוטין האמנו שנשיג את הפקטור! בפס"ד יונס (פסק הדין שחתם את בחינת מאי 2017, ל.ד), השופט ניל הנדל קבע שאילו יציגו אי סבירות ויביאו אומדנא אז בהחלט יהיה ניתן לבחון פקטור. אי סבירות הוכחנו גם הוכחנו ומספיק לקרוא את הרציו של הערעור שלנו, ולגבי האומדנא הבאנו 8 חוות דעת של מומחים. כאמור, מי שקורא את הרציו של פסק הדין של העליון רואה איך בית המשפט שוטח את כל הכשלים העצומים, בין אם הוא מדבר על סד הזמנים של הבחינה, הכמויות הלא אנושיות של חומרי הלימוד, שאלות שנשאלות על חוקים שאינם נמצאים ברשימה המנחה לבחינה או על כך ש"צריך להכיר" את כל הפסיקות שנפסקו אי פעם. אני חושבת שעו"ד בומבך עשה עבודה מצוינת ומקצועית אבל משהו קרה שם".

האם יש לכם חרטות כלשהן בנוגע לאופן ניהול המאבק? איזה דברים הייתם עושים אחרת? האם יש דברים שאתם גאים בהם?

שיינר: "לא הייתי עושה שום דבר אחרת. המאבק שלנו משול לדעתי לסיפור דוד וגוליית- נאבקנו להוצאת האמת לאור מול גוף גדול עם משאבים רבים. אני חושב שהעלינו בפני בתי המשפט עתירה למופת וכי בפסק הדין נאמרו אמירות חשובות מפי שופט בית המשפט העליון יצחק עמית על התנהלות הלשכה. השגנו גם מסמכים ונתונים, כגון התפלגות הציונים, שלא הושגו מעולם".

פרץ: "במבט לאחור אני גאה באחדות והחיבור שנוצרו בין המתמחים, הפכנו למשפחה אחת גדולה. כשחיבור נוצר מכאב הוא אמיתי. יחד עם זאת בדיעבד הייתי מוותר על החלק בעתירה שעסק בחוסר אמון בלשכה ובוועדה הבוחנת לעניין הקונספירציה ועושה הפרדה בין האישי למקצועי ומתמקד בדברים המהותיים כפי שהתייחס אליהם בית המשפט העליון בנושא סעד הזמנים, מורכבות השאלות ועוד".

פלר: "לי אישית אין חרטות על כלום כי מהכל למדתי בסופו של דבר. יש המון דברים שאנחנו גאים בהם ובראשם האחדות שנוצרה בין המתמחים, הושטת העזרה אם בתמיכה נפשית, חברית, לימודית, דו"ח התפלגות המסיחים שהצלחנו להביא בעזרתו של עו"ד בומבך, אשר ייזכר לעוד שנים רבות ויעזור למתמחים הבאים, דף זעקת המתמחים בפייסבוק אשר מונה כ- 7,800 חברים, העמותה שהקמנו בשביל לסייע למתמחים ולסטודנטים למשפטים, יצירת קשרים בכנסת, בתקשורת, עו"ד מובילים, שופטים ושופטים בדימוס, אהדה ואמון ציבור המתמחים והסטודנטים ומשפחותיהם וגם של המון עורכי דין".

חכימי: "אני גאה בחברים לדרך ובכך שיש אנשים שרואים את מה שקורה ולא עומדים מנגד".

מה דעתכם על פסיקת המחוזי והעליון בסופו של דבר?

שיינר: "מאז שאני ילד קטן רציתי להיות עורך דין כי חשבתי שבבתי המשפט מוציאים צדק לאור, אך לצערי בכמה מקרים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות לא נעשה צדק עם המתמחים, דבר שקשה לי מאוד לעכל. כנראה בבית המשפט לא קיים תמיד צדק".

פרץ: "אני חושב שהמחוזי התעלם מרוב טענותינו המהותיות ולא התייחס אליהן בגוף פסק הדין. יחד עם זאת בית המשפט העליון אמר את דברו, גם אם זה לא בא לידי ביטוי בסעד הסופי לו ייחלנו. מי שמעמיק בקריאת פסק הדין מבין שהעליון העביר מסר חד מאוד ללשכה ולוועדה הבוחנת שאני מקווה מאוד שיבוא לידי ביטוי במועדי הבחינה הבאים. כמובן שאנחנו מכבדים את החלטות בית המשפט באשר הם".

פלר: "אוקסימורון. לאורך כל הדרך אפשר היה לראות שהשופטים שאלו את השאלות הנכונות ואפילו המביכות שהצד השני לא ידע לענות עליהן. אכזב אותי לדעת עד כמה בית המשפט לא מקפיד על הכללים. לעניין פסק הדין, "מבינים אתכם, רוצים לתת לכם אבל מושכים כאן בחוטים". זו הרגשתי בכל אופן".

חכימי: "אנחנו מכבדים את החלטות בית המשפט על שתי ערכאותיו, אך בית המשפט המחוזי לא התייחס לחוות הדעת ולשאלות עקרוניות שעלו בדיונים בנוגע לכשלים. בית המשפט העליון התייחס לבעיות עקרוניות כגון מטרת הבחינה והזמן המוקצב ובנוסף אף מתח ביקורת קשה, אך נמנע מלתת את הסעד המבוקש".

מה אתם חושבים לגבי עתיד המאבק? האם יש טעם לשיטתכם לצאת למאבק דומה גם כעת לאור תוצאות המאבק הקודם?

שיינר: "לדעתי כל דבר שאינו צודק, צריך להמשיך להיאבק בן ולהציף אותו כדבר שאינו תקין. אני רוצה לחיות במדינה מתוקנת שיש בה חוק ומשפט, מקום שאני יכול להאמין שלא עובד בצורה עקומה, מקום שאני אוכל להיות גאה בו. לדעתי אסור לשתוק כשרואים התנהלות פסולה ומבחני הלשכה וכל המערכת שעומדת מאחורי אותה בחינה עובדת בצורה לא תקינה. לכן הייתי חוזר פעם אחר פעם על המאבק עד אשר הצדק יצא לאור".

פרץ: " אנחנו בהחלט חושבים להמשיך במאבק. נפיק את הלקחים מהעבר ונתמקד בדברים המהותיים בצורה לגיטימית מול הגורמים הרלוונטיים. מצד אחד נשמיע את קולנו בצורה חדה וברורה, ומצד שני נעשה זאת מתוך ענייניות וכבוד הדדי".

פלר: "אנחנו לומדים כל הזמן. אנחנו לא נרפה עד שיימצא פתרון לכל הסאגה המתמשכת והבלתי נסבלת הזו, גם במחיר של לשבת בחדר סגור עם מי שצריך עד שיצא עשן לבן ונמצא פתרונות".

חכימי: "המאבק ימשך מאחר שכמות הנכשלים גדלה מבלי לתת פתרון שורשי".

מה לדעתכם הכי נחוץ לשנות בבחינה/בתהליך ההסמכה של עורכי הדין?

שיינר: "יש מספר פתרונות שאנו מעוניינים להציע וישרתו את שני הצדדים. הדבר נמצא בתהליך".

פרץ: "צריך להעביר את החסמים מסוף הדרך לתחילת הדרך,  לשנה א' בה הסטודנט יבין את מצבו ולא לאחר 5 שנים. אני הייתי מציע בנוסף קודם כל מבחני הסמכה ורק מי שעבר ייצא להתמחות ולא להיפך".

פלר: "המתווה שהוגש על ידנו מסדיר את הדרך. לדעתנו יש לקיים בחינה בסוף שנה ראשונה אשר תמיין מי ימשיך לעריכת דין ומי לא, בסוף השנה האחרונה יתקיים מבחן על הדין הדיוני ולאחר ההתמחות יתקיים מבחן בדין המהותי. בלתי אפשרי שבסוף המרוץ יגידו "סליחה מוצף אין כניסה". כשיש הצפה סוגרים את הברז בהתחלה ולא מחכים שהכנרת תתייבש. יש הצפה במקצוע? (טיעון מופרך, מזלזל והזוי לטעמי) - תסגרו את הנושא עם המל"ג ותפסיקו להשתמש במתמחים כברווזי מטווח וככלי הנשק שלכם מול המכללות.

הבחינה חייבת לצאת מידיה של לשכת עורכי הדין ולעבור לידיו של משרד המשפטים בדיוק כפי שקורה עם רואי החשבון, "ועדת בחינות חיצונית ובלתי תלויה" צריכה להיות כזו הלכה למעשה ולא רק במילים. כל בחינה תעבור ועדת בדיקה ופיקוח ניטרלית, ועדת התאמות שידעו מי יושב בה, ולא ועדה כזו סודית שעד היום אף אחד אינו יודע מי החברים בה ושבוחנת את ההתאמות של אנשים בעלי המוגבלויות. כמו כן, להוריד את ציון המעבר ל-60. אני בטוחה שאם רופא מנתח יכול לעבור בציון 60 גם עורכי דין יכולים. כמובן שיש עוד המון דברים אבל אפשר פשוט להתחיל בשקיפות".

חכימי: "לאמץ את המתווה בכללותו ולא בחלקו, כפי שהוגש ע"י העמותה לשרת המשפטים ויו"ר הלשכה.  עיקרו של המתווה בבחינה בסוף שנה א' ויצירת מסלול משפטנים עם סמכויות מסוימות כמו הפראליגלים בארה"ב או הסוליסטר והבריסטר באנגליה, להקדים את בחינת הסמכה לסיום התואר ולא לאחר ההתמחות".

איזה מסר הייתם רוצים להעביר ללשכה?

שיינר: " המסר שלי הוא שיש דרך לעשות את הדברים ולהשיג מטרות, והדרך שכרגע בחרתם לנהוג בה עם המתמחים היא לא תקינה. לא ניתן לצמצם את מספר עורכי הדין במדינת ישראל על ידי הכשלה מכוונת של מתמחים בסוף דרכם, קיימת כאן פגיעה ישירה בזכות יסוד במדינה דמוקרטית, חופש העיסוק. תחשבו איך ניתן למצוא את הפתרון למצב. הפתרון הוא מאוד פשוט: חייבים להוציא את מבחני הלשכה מידי לשכת עורכי הדין, לא יכול להיות שאותו הגוף שלא מעוניין שתיכנס בדלתות המקצוע יהיה אותו הגוף שאחראי על ההסמכה שלך".

פרץ: "אנחנו בשר מבשרה של הלשכה. אפשר לשנות, אפשר לחבר וללכד, אפשר להרגיש שייכים. "הכי קשה לבצע את הפשוט". אני מושיט יד להידברות אמיתית בנפש חפצה. צריך להבין שאנשים מדברים מדם ליבם ואין צורך לתפוס מתמחה כזה או אחר בשעת צערו על כל משפט שנאמר".

פלר: "אנחנו חלק מכם וראוי שתעמדו לצדנו ולא נגדנו. היינו שמחים לו הלשכה הייתה רואה את הפוטנציאל העצום, הרוח החדשנית, הרצון הגדול שלנו להסדיר את כל ענייני המתמחים והפיקוח עליהם. לדעתי יחד יכולנו להביא לתוצאות מבריקות בכל הנושא. אם במתווה להסדרת העיסוק שהעמותה שלנו כתבה והגישה גם ליו"ר וגם לשרה שהיה פותר את כל סאגת המכללות והאוניברסיטאות ומוציא את כל הצדדים נשכרים ומרוצים, אם במתן עזרה למתמחים, פיקוח על ההתמחות וכו'. חבל שבמקום לחבק את מי שמעוניין לעזור, הודפים אותו".

חכימי: "במקום להילחם במתמחים חבקו אותם, כי כבר במשך שנתיים נכנסים חברים חדשים שלא מעט מהם רואים בלשכה כמי שעשתה הכל למנוע מהם כניסה למקצוע".

איזה מסר הייתם רוצים להעביר למתמחים הנוכחיים?

שיינר: "עוד לא אבדה תקוותנו, הצדק יצא לאור תאמינו!"

פרץ: "אל נא תישבר רוחכם. ביחד נעבור את התקופה, נמצא את הפתרונות ואת הדרך להגיע ללבה של הלשכה ונעשה הכל לשנות את המצב. בקשה לי אליכם: אנחנו אזרחים שומרי חוק ומשפטנים שאמורים לשמש דוגמה אישית. כל המאבק צריך להתנהל בצורה מכובדת ומכבדת. כן להשמיע את קולנו, כן לדרוש הוגנות, כן למחות ולפרוק את אשר על ליבנו אך יחד עם זאת לא בהתלהמות ולא בהכפשות. אסור לחזור על הטעויות שנעשו במאבק הקודם אם רוצים להביא לשינוי אמיתי".

פלר: "כוחנו באחדותנו ורק בדרך הזו מנצחים. אל תרפו, חלילה אל תתייאשו ותילחמו על מה ששלכם. אל תפחדו מריצה למרחקים ארוכים, וזכרו כי אלו שיצרו תקדימים הם אלו שהעזו. אנחנו כאן עבורכם!".

חכימי: "אל תוותרו על החלום, גם אם צריך להיאבק עליו".