חדשות

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתה של מתווכת נדל"ן שפרסמה בעמוד העסקי שלה בפייסבוק דירה למכירה, וזכתה לתגובה מעליבה מאדם שלא הכירה שכתב "ההורים שלך בטח מאוכזבים". ביהמ"ש: "הנתבע בחר להפנות אצבע מאשימה ולפרוק תסכולו כלפי כל המתווכים באשר הם, לרבות התובעת, והלבין פניה במה שכינה כיכר העיר של האינטרנט"

התובעת, מתווכת נדל"ן עצמאית, פרסמה בעמוד העסקי שלה בפייסבוק דירה למכירה. בתגובה למודעה כתב הנתבע "ההורים שלך בטח נורא מאוכזבים". לטענת התובעת, משקראה את התגובה על הפרסום פנתה באופן פרטי אל הנתבע וביקשה ממנו להסיר את תגובתו הפוגענית והמעליבה, אך נענתה על ידו "את מייצגת את כל מה שרע בתל אביב (ותכלס גם מחוצה לה)".

בעקבות האמור, הגישה התובעת תביעת לשון הרע נגד הנתבע, בסך של 34,000 שקל, לבית המשפט לתביעות קטנות. לטענתה, דבריו הותירו אותה המומה נוכח העובדה כי לא היה לה כל קשר או היכרות מוקדמת עמו וכי מדובר בהלבנת פני אדם ברבים, שעה שהנתבע לא בחר להפנות את ביקורתו לתובעת באופן פרטי באמצעות תיבת ההודעות, אלא לעיני כל, בקבוצה אשר מונה לשיטתה אלפי משתתפים, לרבות הוריה אשר נחשפו לפרסום. עוד הוסיפה התובעת כי בחירתו של הנתבע להשתמש במילים היא פגיעה ישירה ומכוונת בה, בשמה הטוב ובמשלח ידה כמתווכת נדל"ן. עוד טענה התובעת כי היא קיבלה פניות רבות של קולגות אשר הופתעו לקרוא את תגובת הנתבע וביקשו לדעת פרטים נוספים על אודות הקשר שלה אליו והסיבות שהניעו אותו לפגוע בה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הנתבע מצדו טען כי המדובר בתביעה טורדנית קנטרנית אשר יש בה לשיטתו השתקה קלאסית, שתכליתה הטלת מורא והרתעה הפוגעת בחופש הביטוי. עוד הוסיף כי תגובתו לדירה שפרסמה התובעת היוותה הבעת דעה לגיטימית ובתום לב, הא ותו לא. לגופו של עניין טען הנתבע כי משפרסמה התובעת דירה במחיר "מופרך" בקבוצת פייסבוק הפתוחה לתגובות הרי שהיה עליה לצפות כי תהיה חשופה לביקורת לגיטימית מצד חברי הקבוצה.

בנוסף טען הנתבע כי בעברו ניסיון רע בעבודה עם מתווכים ולשיטתו הם הגורם העיקרי אשר קובע את מחירי הדירות וממילא בגללם ידו אינה משגת לרכוש כיום דירה. על כן, לשיטתו, בפרסום שפרסם יש מחאה צרכנית לגיטימית.

הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר קיבלה את התביעה וקבעה כי הפרסום שפורסם על ידי הנתבע מהווה, גם אם ברף הנמוך שלו, לשון הרע בהתאם לחוק. לדברי הרשמת, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי לא היה להם כל קשר או היכרות מוקדמת זה עם זו עובר לפרסום, ולמעשה גם עד למועד הדיון מעולם לא נפגשו או הוחלפו ביניהם דברים למעט אותה פנייה פרטית בודדה של התובעת אל הנתבע לאחר הפרסום, לגביו נענתה כפי שנענתה.

כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי עניינה של התביעה היא בחינת הפרסום "ההורים שלך בטח מאוכזבים" ולא בדברים שנכתבו לתובעת לאחר מכן ("את מייצגת את כל מה שרע בתל אביב"), שכן דברים אלה, הגם שהם פוגעים ומשתלחים כשלעצמם, נרשמו בפלטפורמה פרטית וממילא אינם יכולים לחסות תחת חוק לשון הרע.

לדעת הרשמת, המודעה שפרסמה התובעת היא מודעה תמימה וסטנדרטית למכירת דירה אשר לא ברור מה בה גרם לנתבע לעלוב וללעוג לה או למשלח ידה. בעניין זה, ציינה הרשמת כי עיון במודעה מעלה כי מחיר הדירה כלל לא צוין בה ולכן לא ברור על איזה מחיר דיבר הנתבע ומה האינדיקציה לכך כי המדובר בדירה עם מחיר מופרך, כפי שטען בכתב הגנתו. עוד צוין כי הנתבע לא טרח להציג כל מודעה אחרת בה כן צוין מחיר כטענתו, וכי התובעת העידה כי גם כאשר היא מפרסמת מחיר דירה הרי שהמחיר אינו גחמה אישית שלה אלא תואם את המחיר אותו דורש בעל הדירה אשר פנה אליה.

באשר לתוכן הפרסום לגופו של עניין, סברה הרשמת כי אין בפרסום הנתבע ביקורת או מחאה לגיטימית כפי שטען, כי אם בדבר לשון הרע. "אין בביטוי "ההורים שלך בטח מאוכזבים" דבר למעט העלבה אישית ומזלזלת בתובעת ובמשלח ידה אשר מלכתחילה לא עונתה לו כל רע", כתבה הרשמת. "הנתבע בחר להפנות אצבע מאשימה ולפרוק תסכולו כלפי כל המתווכים באשר הם ולרבות התובעת בפרט והלבין פניה על מה שכינה אותו ככיכר העיר של האינטרנט - העמוד העסקי שלה בפייסבוק". לצד האמור סברה הרשמת כי הגם שמדובר כאמור בפרסום המהווה לשון הרע, הרי שהוא מצוי ברף הנמוך של הביטויים הנכנסים בגדר לשון הרע. אך הוא נמצא שם. חי בועט עולב, פוגע ומשתלח. דברים אלה עלולים לפגוע בשמה הטוב ובמשלח ידה של התובעת ולכן הם בבחינת לשון הרע.

עוד נקבע כי לא עומדת לנתבע הגנה כלשהי, וכי הוא ממילא לא טען להגנות ספציפיות כלשהן ולמעשה כל הגנתו הסתכמה בכך שמדובר לשיטתו בפרסום לגיטימי. כך, הנתבע לא טען כי הדברים הם אמת ועל כן לא עומדת לו טענת אמת דיברתי. כמו כן סברה הרשמת כי לא מדובר ב"זוטי דברים", למרות שאכן כי לא כל ריב מילולי או הטחת עלבון הוא לשון הרע. זאת, שכן המדובר בפרסום מעליב פוגעני אשר נאמר כלפי התובעת כאשר לא הייתה מחלוקת שאין בינה לבין הנתבע ולא כלום, על פני "המגרש הביתי" העסקי שלה וכנגדה באופן אישי וכנגד משלח ידה בהעדר כל התרסה מצדה קודם לפרסום ותוך שהדברים פוגעים בשמה הטוב.

עוד הוסיפה הרשמת בהקשר זה כי גם בכתבי טענותיו בא סגנון התבטאותו הגס של הנתבע לידי ביטוי, בין היתר כשבחר להשתמש במילה "מחפירה" ביחס לדירה שפורסמה כאשר לא היתה מחלוקת כי הוא מעולם לא ראה אותה. זאת ועוד, גם במסגרת הדיון נהג הנתבע באופן תוקפני ואגרסיבי כלפי התובעת עד שלא פעם דרשה ממנו כי ישנה את טון וסגנון דיבורו אליה. לדברי הרשמת, "ככל שבוחר הנתבע להיות איש סוער בעל סגנון בוטה וגס זכותו היא, אך אל לו להשתמש בחופש הביטוי כמסווה למצבים בהם סגנונו הבוטה עולב משתלח ופוגע בשמם הטוב של אחרים על לא עוול בכפם".

בקביעת סכום הפיצוי שקלה השופטת את העובדה שהתבטאותו של הנתבע מצויה ברף הנמוך יחסית של הביטויים החוסים בגדר לשון הרע ומנגד את הרושם שהוא מתקשה להפנים כי לא כל אמירה היא לגיטימית לפרסום בפייסבוק. לדברי הרשמת, גם כאשר פנתה התובעת באופן פרטי אל הנתבע בצורה מכבדת ומכובדת לברור ההטחות האישיות שהפגין כלפיה, זכתה מצדו לתגובה אישית, תוקפנית, מבזה, מעליבה ומזלזלת.

"חופש הביטוי הוא אומנם אבן היסוד במדינה דמוקרטית והוא החופש של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר מבלי שיוטלו עליו הגבלות שרירותיות ומהווה את הזכות הבסיסית לאדם להביע את עצמו, מחשבותיו, אמונותיו ורעיונותיו", כתבה הרשמת. "אך יחד עם זאת, כאשר הפרסום עלול לפגוע בשמו הטוב של אדם באמצעות אימרה בפייסבוק המהווה כדברי הנתבע ככר העיר של האינטרנט הוא לא חייב "להנות" מהסגנון הבוטה של הנתבע ועם כל הכבוד לנתבע המנופף בדגל חופש הביטוי הרי שחופש זה, אל מול דיני לשון הרע יכול שיהיה לעתים מוגבל כמקרה זה. יתכבד הנתבע יכבד את הצד השני ולא פחות מכך- את עצמו ויזהר בלשונו".

לאור כל האמור, קבעה הרשמת כי הנתבע יפצה את התובעת בסך של 2,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך של 800 שקל.

ת"ק 29709-07-17