לפני יומיים פסל בית המשפט העליון שתי שאלות נוספות בבחינת לשכת עורכי הדין של מועד דצמבר. המשמעות: עשרות נבחנים שכבר חודשים לומדים לקראת המועד הבא גילו, שבועיים בלבד לפני, שעברו ושהם בדרך להיות עורכי דין מן המניין. שוחחנו עם כמה מהעוברים הטריים ושמענו מהם על תחושות מעורבות
בעוד כשבוע וחצי יערך מועד יוני של בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין, השנייה שתתקיים במתכונת החדשה. לפני יומיים (א') ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעורים שנגעו לבחינת דצמבר, בו החליט בית המשפט לפסול 2 שאלות נוספות מהבחינה, כך שבנוסף לשאלות בהן התערב בית המשפט המחוזי מדובר ב-5 שאלות שהתקיימה בהן התערבות. זאת, בנוסף לשאלה אחת שנפסלה ע"י הועדה הבוחנת בשלב ההשגות.
המשמעות של פסק הדין, מלבד האמירות הביקורתיות של השופט עמית לגבי היבטים מסוימים בבחינה, היא שעשרות מתמחים (שמספרם לא ידוע כרגע במדויק), שעד עתה היו עסוקים בלמידה קדחתנית לבחינה הבאה מתוך הנחה שנכשלו, גילו שבועיים לפני כי עברו את הבחינה בזכות פסיקת העליון ושהם עומדים להפוך לעורכי דין מן המניין. ביקשנו מכמה עוברים טריים לתאר לנו את תחושותיהם – ההתרגשות, הביקורת והדרך שעשו עד כה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
"אני חש תחושות מעורבות", אומר א', אחד הנבחנים שעברו את הבחינה בזכות פסיקת העליון. "מצד אחד אני שמח שעברתי, מצד שני אני כועס על כך שהציון הראשון שלי שקיבלתי היה 59 ורק עכשיו גיליתי שעברתי. הלשכה מנצלת את הכיס העמוק שלה כנגד משפטנים חסרי אמצעים בעתירות בבתי משפט ובערעורים, במקום לבדוק את ההשגות על השאלות בצורה כנה וישרה. בטח ובטח שאני לא שמח להצטרף לגילדה שדואגת לסגור את שערי המקצוע. אני לא אגיע לטקס ההסמכה, ומקווה שעורכי הדין הנוספים שעברו ושיעברו בעתיד לא יגיעו. ההורים שלי עלו לארץ מסיבות ציוניות וערכיות, והערכים והנימה שנחשפתי אליהם בדרך לגלימה הופכיים לחלוטין מהערכים שגדלתי עליהם. אני מקווה שהמשק הישראלי יהפוך להיות יותר חירותי כדי שאנשים צעירים וטובים שאין להם עבודה כרגע, יוכלו לעבוד ולתת את חלקם למדינה".
"למדתי במשך שלושה חודשים וחצי לבחינה בדצמבר", אומרת נ', מתמחה נוספת שהתבשרה כי ככל הנראה עברה את הבחינה בזכות הפסיקה הטריה. "נתתי את כל כולי וקיבלתי 61. לקחתי את זה מאוד קשה, הגשתי ערר והצטרפתי לעתירה תוך שהמשכתי ללמוד כרגיל. 4 חודשים שלמים של קריעה בלי לעבוד, בלי לראות את המשפחה והחברים. נתתי הכל ועכשיו - שבועיים לפני המבחן, אני מקבלת הודעה שפסלו שאלות ומגלה שעברתי. התחושה היא של רגשות מעורבים: מצד אחד חלום שהתגשם ומצד שני עיתוי גרוע! אחרי שנתתי מעצמי כל כך הרבה וויתרתי על כל חיי בחודשים האחרונים - חגים, משפחה, חברים, עבודה, וגם עכשיו הם לא מודיעים לך סופית ומחזיקים אותך עם הודעה שאומרת שהלשכה בודקת וזה ייקח כמה ימים. האם הם מודעים לוויתור הגדול הכרוך בחיינו בתקופה זו? תגאלו אותי מהייסורים. רק רציתי לסיים את המסלול שהתחלתי ולקחת את התעודה. לא מתחשבים בזה שיש פה בני אנוש ששרפו 8 חודשים לפחות על הדבר הזה ומתוכם 4 מיותרים בגלל בחינה לא הוגנת".
מתמחה נוספת אמרה "כמו רבים, שמחתי לגלות שבועיים לפני הבחינה הבאה כי למעשה על פי החלטת בית המשפט העליון עברתי את הבחינה. צר לי כי שוב ושוב מסרבות הועדה הבוחנת ולשכת עורכי הדין להפנים את המלצת בית המשפט ולהיצמד לשאלות בליבת החומר המקצועי, המנוסחות בשפה ברורה, ושלהן תשובה אחת נכונה, וגוררות את כל הצדדים לדיונים מייגעים בבית המשפט. גם כעת לאחר שניתן פסק דין חלוט, טרם עדכנה הלשכה את ציוני הנבחנים באתר ולא קיבלנו שום הודעה רשמית, ואנו נאלצים להסתמך על בדיקה עצמית של המבחנים בהתאם להחלטת בית המשפט. אני סבורה כי גם מי שנכשל מן הראוי שיקבל את ציונו המדויק גם אם אין בכך נפקא מינה לעניין הסמכתו. אני מקווה כי נבחני המועד הקרוב יזכו להיבחן בבחינה ראויה אשר בוחנת את כישוריהם המשפטיים ולא יכולות פסיכומטריות כאלה ואחרות, או התמצאות בפסקי דין איזוטריים שגם בפקולטות למשפטים לא מתעכבים עליהם. ברצוני לאחל הצלחה רבה לכל הנבחנים, ביניהם כאלו שנבחנים שנית ושלישית שאין ראויים מהם לקבל את הרישיון לעסוק במקצוע".\
"ניתנה יד חופשית להמשיך ולהקשות על המתמחים"
"למדתי משפטים באוניברסיטה הטובה בארץ, עשיתי התמחות במקום נחשב, עשיתי הכול 'נכון'", אומרת י', עוברת נוספת. "לקראת הלימודים לבחינה חזרתי לבית של ההורים מכיוון שבלתי אפשרי לעבוד בתקופה הזו, וחודשים ישבתי ולמדתי. כשהגעתי לבחינה הייתי בהלם – היא פשוט לא הייתה דומה לשום דבר שתרגלנו בחברת ההכנה. שאלות אזוטריות להחריד בחלק הדיוני, קוצר זמן קיצוני בחלק המהותי. מהבחינה יצאתי בדמעות. כשהגיעו הציונים, קיבלתי קרוב לעובר והאמת ששמחתי. הייתי בטוחה שאעבור את הבחינה עוד בשלב ההשגות. כשזה לא קרה, הייתי מופתעת מאוד - איך יכולה להיות בחינה כה בעייתית ואף אחד לא לוקח אחריות?"
עוד מוסיפה י': "החודשים שלאחר מכן היו קשים. נשארתי בבית של ההורים עד עכשיו, מה שלא תכננתי לעשות אך המצב הכלכלי שלי לא אפשר לי משהו אחר. אתה מרגיש פשוט חסר אונים, וזו הרגשה שאני לא אשכח כל החיים שלי. אתה מרגיש שנעשה לך עוול ואף אחד לא לוקח אחריות. ההתלבטות שלי אם ללמוד לבחינה הבאה הייתה גדולה. מצד אחד, אני כבר בבית של ההורים והחומר טרי אצלי בראש. מהצד השני, אני קרובה ל"עובר" וקשה מאוד ללמוד בחוסר וודאות כזה. פתאום אתה מתחיל להבין מה חלקים מהחברה מרגישים כאן ביום יום, איזה עוול רשויות המדינה יכולות לגרום מבלי לקחת אחריות. לדעתי אין ממש סימפטיה למאבק שלנו בציבור הרחב ואנחנו מצטיירים כפריוולגים, אבל תאמינו לי שאין שום פריווילגיה בלהיות תקוע בבית של ההורים בגיל כזה, חסר וודאות אם אתה יכול לעבוד במשרה מלאה או אמור ללמוד, לוקח עוד הלוואה, והמצב הזה נמשך פשוט חודשים כשמיום ליום הייאוש שלך רק גובר".
"לגבי פסק הדין של בית המשפט העליון, בעיניי הוא מאכזב", אומרת י'. "יש פער גדול בין הרטוריקה לבין התוצאה הסופית. השופט עמית מציין בסוף פסק הדין כל מיני כשלים ובעיות שעולות מהבחינה, אבל לא נותן לזה ביטוי בתוצאה הסופית של פסק הדין. גם הוא למעשה אומר ללשכה ולוועדה הבוחנת שישקלו את הדברים במועדים הבאים, ושוב אנחנו נופלים בין הכיסאות. בנוסף לכך, טענות כבדות משקל הוא פטר בהינף יד. כן חשוב לציין אבל שכל השאלות שנפסלו במחוזי ובעליון קיבלו ביקורת קשה מהשופטים על סבירותן, וגם ההרהורים של השופט עמית יכולים להוות גורם מרתיע ובהחלט מאותתים ללשכה ולוועדה הבוחנת שיש כאן בעיה. עם זאת לטעמי זה לא מספיק. למרות שלאחר כל ההכרעות המשפטיות עברתי את הבחינה, אני ברגשות מאוד קשים ובעיקר מרגישה שללשכה ניתנה יד חופשית להמשיך ולהקשות על מתמחים לעבור את הבחינה בשנים הקרובות. היום זה לא כבוד להשתייך ללשכה, אלא להיפך, ואני כמובן לטקס לא אגיע ולא אלחץ להם את היד. את החודשים האחרונים אני לא אשכח וייקח לי זמן להשתקם מהם, ואני בעתיד מוכנה לעשות הרבה כדי שיאגד אותנו גוף הרבה יותר ראוי".
"התחושה מדהימה וההתרגשות גדולה", אומר מתמחה נוסף שהתבשר כי ככל הנראה עבר את הבחינה. "אני ניגשתי למבחן בפעם הראשונה וכאב לשני ילדים החלטתי שאעשה את המבחן רק פעם אחת אם אעבור ואם לא. בחודש האחרון התחזקה בי התחושה שהציון שלי, שעמד על 64 לאחר החלטת המחוזי, יספיק לי לאור ההשגות שידעתי שיוגשו לעליון ובאמת שתי השאלות שנפסלו העלו לי את הציון ל 66. למרות הכל התאכזבתי מפסק הדין כי האמנתי ועדיין מאמין שנעשה חוסר צדק עם הנבחנים ומגיע לעוד רבים לעבור את הבחינה".
"מה שאני יכול להגיד לכולם זה אם יש לכם חלום אל תוותרו עליו ולעולם אל תפרשו באמצע", אומר לסיום ד', שהצטרף אף הוא לרשימת העוברים. "אני התאכזבתי 3 פעמים במועד הזה - פעם ראשונה בציון הגבולי, פעם שניה כשההשגות לא הספיקו ופעם שלישית כשפסק הדין במחוזי לא הספיק. למרות זאת תמיד הרמתי את עצמי והמשכתי ללמוד כרגיל ובסוף המזל הגיע והדבר שציפיתי לו כל כך הרבה זמן בסוף קרה. תמיד האמנתי שבסוף זה יקרה. אני חושב שמחשבה יוצרת מציאות ולכן גם כשקשה אסור אף פעם לוותר על החלום. אני ידעתי שאם אפרוש לא אסלח לעצמי כל החיים".
"התחושה מטורפת", אומר מתמחה נוסף. "האמת היא שבעקבות הפסיקה במחוזי, שהעלתה אותי לציון 64, בה הופיעו אמירות על שאלות בעייתיות שביהמ"ש בכל זאת החליט לא לפסול, האמנתי שביהמ"ש העליון יבטל לפחות שאלה אחת. אחרי תקופה ארוכה והמון תפילות התרגשתי מאוד לקבל את הבשורה. חשוב לציין שביהמ"ש החליט לתת פסק דין מהר מאוד, דבר שיש לו חשיבות עצומה. למי שעבר, זה חסך תקופה נוספת של חוסר ודאות ובזבוז זמן על לימודים, ולמי שלא עבר, אני מקווה שזה ייתן מרץ ללמוד לקראת המבחן. בפסק הדין ישנה אמירה חשובה על הפער בין המכללות לאוניברסיטאות. על אף שאני בוגר האוניברסיטה העברית, לא אהבתי לשמוע שוב ושוב את הטענה של יו"ר הלשכה שהמכללות הן אלה שגורמות לאחוז הנכשלים הגבוה. כיוון שכך, שמחתי מאוד לקרוא את העמדה אותה הציע השופט עמית, שייתכן וסגנון השאלות הפסיכומטרי, יחד עם לחץ הזמן המתאים למבחן פסיכומטרי ממיין, הוא זה שמוביל לתוצאות הטובות יותר של בוגרי אוניברסיטאות, שכבר הוכיחו את יכולתם להצליח במבחן פסיכומטרי. לצערי, אני חושש שבניגוד לכוונת השופט עמית שהדברים יובילו לכך שהלשכה תשנה את סגנון השאלות, דבריו דווקא יוכיחו ללשכה שהיא מצאה דרך להבחין בין בוגרי האוניברסיטאות לבוגרי המכללות ולכן להמשיך בשימוש בשאלות בסגנון זה על מנת להגביר את הניסיון לגרום לבוגרי מכללות להיכשל בבחינה. בהצלחה לכל הנבחנים במועד הקרוב".
