בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתה של בעלת דין שנתבעה בגלל חדירת מים לדירה השכנה, וחייב את מומחה בית המשפט שמונה לפקח על ביצוע התיקונים בהתאם לחוות הדעת שהוא בעצמו נתן – לפצותה בגין התרשלותו המקצועית. נקבע, כי המומחה כשל בחובתו לאתר את הפתרון היעיל, הזול והטוב ביותר ולתת הנחיות מסודרות לקבלן האיטום, שאף הוא התרשל בעבודתו
התובעת נתבעה על ידי שכנתה המתגוררת מתחתיה, לאחר שמים חדרו מהמרפסת שלה לדירתה של שכנתה. במסגרת ההליך המשפטי, מינה בית המשפט את הנתבע, מהנדס במקצועו, כמומחה מטעמו על מנת שיבחן את בעיית הרטיבות, יחווה את דעתו ביחס למקורה, ויתווה את הדרך בה יש לפתור את הבעיה. המומחה נתן חוות דעת לפיה קיימת בעיה בקולטנים במרפסת, בטענה שהם קטנים ביחס לגודל המרפסת, והבהיר כי יש לפרק את הריצוף בקוטר של מטר וחצי מסביב לאותם קולטנים, על מנת להחליפם לקולטנים אחרים ולבדוק את צינור המים שמתחת לריצוף.
בהמשך, שימש המומחה על פי הסכמת הצדדים וצו בית המשפט כמפקח על ביצוע חוות דעתו. לאחר שהתקבלה חוות דעתו, ניתן פסק דין בהסכמה, המחייב את התובעת לפעול בהתאם לחוות דעת המומחה ולשאת בעלויות הפיקוח. התובעת העסיקה קבלן מטעמה אשר החל בפעולות פירוק הריצוף בהתאם לחוות הדעת. הקבלן פירק את האריחים מסביב לקולטן, ואז התגלה פיצוץ בצנרת, ובעקבותיו נאלצה התובעת לנתק את אספקת המים בשל הנזילה שהתרחשה עקב חשיפת הצינור. בנסיבות אלה, ביקש המומחה לפרק עוד כ-15 מטר מ"ר מהמרפסת ולאחר הפירוק הגיע שוב למקום וביקש לצקת בטון באזור פירוק המרצפות, והורה לאטום ביריעות ביטוניות. המומחה הפנה את התובעת לקבלן איטום, על מנת שיבצע את עבודת האיטום. התובעת פעלה כעצתו של המומחה ויצרה קשר עם קבלן האיטום, אשר הגיע לביתה, נתן לה הצעת מחיר וביצע את ההוראות בהתאם להנחיות המומחה. הקבלן אטם את המקום ועם סיום עבודות אטימה הציף את האזור שאטם, אך הסתבר כי האיטום לא צלח, ונכנסו עדיין מים לדירת השכנים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לאחר שהתובעת התלוננה בפני המומחה על כך, הוא הורה לה לפרק את כל הריצוף במרפסת ולאטום אותה מחדש, וזאת למרות שדרישה זו לא הופיעה בחוות דעתו. התובעת הסכימה להמלצה זו ופעלה על פיה, ולכן פנתה לקבלן האיטום, פירקה את כל הריצוף וסיכמה עמו על העבודה סך של 15,000 שקל תוך תשלום מקדמה. בשלב מאוחר יותר קבלן האיטום לא הגיע, וטען שהמומחה ביקש לעצור את העבודה. המומחה מצדו, טען כי יש לתת חוות דעת חדשה שעלותה 1,180 שקל והוצאות הפיקוח בגינה הן 1,500 שקל. המומחה הבהיר, כי יש לפרק את כל הריצוף במרפסת, עד לרצפת הבטון, לבצע איטום מחדש בכל המרפסת, וכל זה בעלות של 35,000 שקל. במקביל, פנה המומחה לבית המשפט על מנת שייתן הנחיה לפיה יש לפעול לפי חוות הדעת השנייה שלו, אך בית המשפט דחה את בקשתו מהנימוק שהוא קם מכיסאו וסיים את מלאכתו.
התובעת פנתה למספר יועצי איטום, אשר לטענתה מסרו לה כי כל עבודת האיטום הייתה שגויה, ותחילה היה צריך לבחון את מקום הרטיבות והנזילה ורק לאחר מכן לפעול. בסופו של יום, נשאה התובעת בעלות של איטום וריצוף כל המרפסת. בהתאם לאמור, הגישה התובעת תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, בטענה להתרשלות המומחה וקבלן האיטום.
המומחה מצדו, טען כי התביעה לא נתמכה בחוות דעת הנדסית של מומחה אובייקטיבי המצביעה על התרשלותו כמומחה הממונה על ידי בית המשפט, ודי בכך כדי לדחות או למחוק אותה על הסף. לגופו של עניין, טען המומחה כי התובעת כשלה בביצוע עבודות איטום פשוטות, סירבה לתקן את הכשלים באיטום של מרפסת דירתה, העסיקה קבלנים שביצעו את עבודתם שלא כהלכה ולא בהתאם להוראותיו והוראות אחרות שניתנו על ידו בעל פה במהלך הפיקוח, ועל כן היא זו שנושאת באחריות.
קבלן האיטום ביקש אף הוא לדחות את התביעה נגדו, וטען כי כל האמור בכתב התביעה הוא שקר, והתובעת מבקשת לנצל אותו ולסחוט ממנו כספים שלא מגיעים לה. לדבריו, עוד בתחילת העבודה הוא הבהיר לה כי מפרט העבודה אינו נכון, ויש צורך לאטום את כל הגג ולא רק את אותה נקודה ספציפית עליה הצביע המהנדס, וזאת מבלי להיזקק כלל לחוות דעתו של המהנדס. לדבריו, הוא פעל בהתאם להנחיות עד להוצאת צו הפסקת עבודה שהוציא המומחה, והודיע לו טלפונית כי עליו להפסיק את העבודה במקום. בנסיבות אלה, הוא הודיע לתובעת כי יש לו התחייבויות אחרות ולא יוכל להמשיך לעבוד במקום. עוד מסר כי ביצע את האיטום כנדרש והציף לאחר מכן את המקום על מנת לבחון את טיב האיטום, אלא שאז חלחלו המים ממקומות אחרים בגג ולא מהמקום שהוא אטם, וחדרו לדירת השכנים. לסיכום, טען הקבלן כי ביצע את העבודה באופן תקין, ועל כן הוא לא נושא באחריות כלשהי.
השופט שלמה בנג'ו קיבל את התביעה. תחילה התייחס השופט לאחריותו של המומחה וקבע כי יש לקבל את עדות התובעת על מהלך האירועים, שנמצאה אמינה ומהימנה וניכר היה כי היא מתארת את הדברים כהווייתם ולא מעצימה את הדברים. לדברי השופט, המומחה, כמי שהופקד על ידי ביהמ"ש ליתן את חוות דעתו ביחס למקור הליקוי ולפתרונות הנדרשים להסרתו, וכמי שמונה ע"י ביהמ"ש לפקח על ביצוע התיקון, חייב היה לפעול בצורה מסודרת ושיטתית על מנת לוודא שאף צעד בתיקון הליקוי, לא מבוצע מבלי שהוא נוכח במקום. עם זאת, מהחומר שהוצג בפני בית המשפט עלה כי המומחה בחר להתנהל ב"שלט רחוק" עם התובעת כאשר ברוב הזמן הוא לא נמצא במקום. כך, הוא לא נתן הנחיות בכתב לקבלן המבצע, הלא הוא קבלן האיטום, ולא ווידא איתו ומולו שהוא לא מבצע אף פעולה מבלי שהוא, כמפקח, בוחן אותה ומאשר אותה. דבר זה, נקבע, הוביל לכך שהקבלן פעל והתקדם בתיקון הליקוי מבלי שהיה עליו הלכה למעשה פיקוח של ממש.
עוד נקבע כי לא ניתן לקבל את טענות המומחה כי קבלן האיטום אותו הוא הציג בפני התובעת פעל שלא בידיעתו וללא הסכמתו. בעניין זה, הבהיר הקבלן כי פעל לפי הנחיותיו של המומחה ומכל מקום היה על המומחה לפעול באופן מסודר ולוודא מול התובעת והקבלן כי כל פעולה בשטח חייבת להתבצע רק באישורו. לפיכך, הסיק השופט כי המומחה אכן התרשל.
בכל הנוגע לאחריותו של קבלן האיטום, קבע השופט כי אף הוא התרשל, שכן לאחר שסיים את עבודת האיטום והתכוון להציף את המקום על מנת לוודא את טיב האיטום, היה חייב לוודא שהמים ב"בריכה" שיצר במסגרת הצפה זו לא גולשים אל הריצוף הפתוח, ולא נספגים לתוך מצע העפר שמתחתיו. בעניין זה, עלה מהחומר שהוצג כי הריצוף היה פתוח ואזור ההצפה המזופת לא כלל יריעות מסביבו. מכאן, שהקבלן לא יצר "בריכה" אטומה עם "גדרות", דבר שהוביל לכך שהמים שנועדו לבחון את טיב האיטום שערך בסמוך לנקודת הניקוז, גלשו, חלחלו מתחת לריצוף בכל המרפסת, ומשם לדירת שכנתה של התובעת, ולנזק לכלל הריצוף במרפסת.
עוד הוסיף השופט כי בסופו של יום מסתבר שהמומחה והקבלן כשלו בעבודתם בעצם הפתרון המעשי של תיקון הליקוי. צוין, כי מכיוון שהנזילה הייתה בקולטן במרפסת, ועל מנת לבחון את הפתרון הראוי, ניתן וצריך היה המומחה להסתייע בעזרים אשר יסייעו בעדו לאבחן את מקורה המדויק של הנזילה. דבר זה לא נעשה על ידו והוא בחר להסתמך על הערכה כללית של כתמי הרטיבות שבחן בדירת השכנה וחשיפת הקולטן, תוך הסקה לוגית של מקור הנזילה. לאור זאת הורה על "הרמת" הריצוף וביצוע פעולות איטום כפי שהורה. עם זאת, בסופו של דבר פתרון הבעיה היה פשוט למדי וקבלן האיטום שהובא בסופו של דבר לתקן את הליקוי, השחיל למרזב צינור שרשורי, אשר נאטם בפתח הקולטן, ובכך באה הבעיה על פתרונה. פתרון זה, אשר אין חולק כי פתר את הבעיה, מלמד לדעת השופט שהמרזב היה פגום מבפנים והמים שזרמו בו חלחלו מדפנותיו החוצה, אל תוך הקירות, ומשם לדירת השכנה. על כן הסיק מכך כי אם המומחה, כמי שהופקד לאבחן את הבעיה ולמצוא לה פתרונות, היה פועל בשקידה מקצועית סבירה וראויה ואף מתייעץ עם מספר יועצי איטום, הוא היה פותר את בעיית הנזילה באופן פשוט וזול כפי שפתר אותה קבלן האיטום ולא גורם לעבודות איטום כה רחבות שהצריכו את "הרמת" הריצוף, והצפת המקום.
עוד הוסיף השופט כי גם הקבלן, כמי שמעיד על עצמו כקבלן איטום מקצועי, חייב היה לעמוד על כך כבר ברגע הראשון שהגיע לאתר. אם כטענתו, צריך היה לבצע עבודות איטום בכל המרפסת, הוא היה צריך לעשות אחד משני הדברים הבאים: האחד, להצביע על כך מיד בפני המומחה והתובעת ולהבהיר להם זאת, וככל שלא היו מסכימים לא היה צריך לקחת על עצמו את העבודה. הדבר השני, אם כטענתו, הפתרון שהציע המומחה לא היה בו כדי לפתור את הבעיה, הרי שבכך מקופלת אמירה שלשיטתו לא מדובר כלל וכלל בפתרון הבעיה. משמע, שכאשר ביצע את הנחיותיו של המומחה ידע היטב שלא יהיה בכך כדי לפתור את הנזילה ולכן אם פעל באופן חלקי, התרשל.
למרות שקבע כי הן המומחה והן הקבלן אחראים לנזק שנגרם, סבר השופט כי הנזק לא צריך להתחלק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם. לשיטתו, מרבית האחריות צריכה להיות מוטלת על המומחה, כמי שממונה על איתור הנזק, התווית דרכי הפעולה והפיקוח על ביצוע התיקונים כמהנדס מומחה מטעם בית המשפט. "עליו האחריות לאתר את הפתרון היעיל, הזול והטוב ביותר ובכך כשל", כתב השופט. "עליו האחריות לוודא שהנתבע 2 פועל כמצוותו, עליו האחריות לתת הנחיות מסודרות, וככל הניתן בכתב, על מנת שהדברים יהיו ברורים, ללא פרשנויות וללא כל אי בהירות". בנסיבות אלו, נקבע כי המומחה יישא ב-70% מהנזק והקבלן יישא ב-30% הנותרים.
לאחר עיון במרכיבי הנזק ובנזקים כפי שהשתקפו מהתמונות שהוצגו ומעדויות הצדדים, לא שוכנע השופט כי היקף הנזק הנטען הוא כמפורט בתביעה, שכן היקף נזק נרחב זה לא הוכח. לפיכך, ישלם המומחה לתובעת סך של 7,528 שקל בצירוף הוצאות משפט בסכום של 150 שקל. הקבלן ישלם לתובעת סך של 3,227 שקל בצירוף הוצאות משפט בסכום של 150 שקל.
