בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של מורה מהמגזר הערבי שהגיש תביעה ייצוגית נגד ה"סופרלנד" בטענה למדיניות מפלה בין תלמידים מהמגזר הערבי ובין תלמידים יהודים, על קביעת המחוזי להפחית במחצית את סכומי הגמול ושכר הטרחה עליהם הוסכם בהסכם פשרה שאליו הגיעו הצדדים. השופטת: "לא היה מקום להתערב בהמלצת הצדדים לגבי סכומי הגמול ושכר הטרחה, התערבות מעין זו פוגעת במארג התמריצים שמטרתו לעודד הגשת תובענות ייצוגיות ראויות"
המשיבה, חברת "עיר השעשועים", היא החברה המפעילה את פארק השעשועים "סופרלנד" שבמערב ראשון-לציון. בשנת 2013 הגיש עבדאלקאדר נסאר, איש חינוך ערבי ישראלי ופנסיונר של משרד החינוך, בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, בטענה כי זו נקטה במדיניות מפלה בין תלמידים מהמגזר הערבי ובין תלמידים יהודים במשך תקופה של כשלוש שנים. ביסוד התביעה עמד מקרה שפורסם באמצעי התקשורת, בו יצר נסאר קשר עם הסופרלנד במטרה לתאם ביקור לתלמידיו שביקשו לחגוג את סיום שנת הלימודים, אך גילה כי המשיבה נהגה להקצות ימי פעילות נפרדים לבילוי של תלמידים יהודים ולאלו של תלמידים מהמגזר הערבי.
טרם הדיון בבקשת האישור הגיעו הצדדים להסדר פשרה, בו הוסכם כי המשיבה תתרום 4,000 כרטיסי כניסה לסופרלנד בשווי 436,000 שקל, אשר יחולקו באופן שווה ל-25 בתי ספר במגזר הערבי מרחבי הארץ. לאחר שהתבקשה והתקבלה עמדת היועץ המשפטי לממשלה אשר הצביע על מספר קשיים בהסדר המוצע, תוקן ההסדר כך שהוסכם כי בתי הספר להם יחולקו הכרטיסים ייבחרו ע"י ב"כ נסאר בעזרת מחלקת החינוך ברשות המקומית הרלוונטית, אשר תצביע על בית הספר בתחומה שבו קיים ריכוז גבוה יותר של תלמידים נזקקים. כן הוסכם כי מנהלי בתי הספר להם יחולקו הכרטיסים הם שיחליטו האם לעשות בכרטיסים שימוש קבוצתי במסגרת פעילות בית הספר או לחלק את הכרטיסים בין התלמידים השונים שיעשו בהם שימוש פרטני. בנוסף, ככל שתוך 24 חודשים לא ימומשו מלוא הכרטיסים מושא ההסדר, יתרת הכרטיסים תיתרם לשלוש עמותות העוסקות בקירוב לבבות ויצירת דוח שיח בין יהודים לערבים, שיהיו רשאיות לעשות בהם שימוש ללא הגבלת זמן.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בית המשפט המחוזי אישר את הסדר הפשרה המתוקן אך קבע כי אין לקבל במלואה את הצעת הצדדים לגמול ושכ"ט לנסאר ובא כוחו, אלא להעמידם על סך של מחצית ממה שהוצע על יסוד נתוני הסדר הפשרה, עיתוי הגשתו, המטרה החשובה בגינה הוגשה הבקשה לאישור ובהתאם לשיטת האחוזים הנהוגה בפסיקה. לפיכך, חויבה המשיבה לשלם גמול לנסאר על סך 10,000 שקל ושכ"ט לבאי הכוח בסך 60,000 שקל בצירוף מע"מ. על סכומים אלו הגיש נסאר ערעור לבית המשפט העליון.
לטענתו של נסאר, בהינתן נושאה הייחודי של בקשת האישור לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בסכומים שעליהם המליצו הצדדים, לא כל שכן להפחתה בשיעור של 50% מסכומים אלה. על פי הנטען, בקשת האישור היא בקשה חלוצית העוסקת בנושא ייחודי שכמעט ולא מוגשים בו הליכים ייצוגיים; והוא ובאי כוחו השיגו בהסדר הפשרה הישג ראוי ומשמעותי הבא לידי ביטוי לא רק בהיקף הכספי של ההטבה הגלומה בהסדר – אלא בעיקר באפקט ההרתעתי והפדגוגי שבצידה. עוד לגישת נסאר, בעוד שיש לעודד הגשת הליכים ייצוגיים מסוג זה, בין היתר בדרך של פסיקת גמול ושכר טרחה הולמים, הפחתת הסכומים המומלצים חותרת תחת קיומו ותכליתו של מוסד התובענה הייצוגית. נוסף לזאת טען נסאר כי בית המשפט המחוזי לא הביא בחשבון את העובדה שבאי כוחו יידרשו להשקיע עשרות שעות עבודה לשם ביצוע ההסדר.
השופטת ענת ברון, אליה הצטרפו השופטים מזוז ואלרון, קיבלה את הערעור והכפילה את סכומי הגמול ושכר הטרחה שישולמו לנסאר ובאי כוחו. לדבריה, על הערכאה הדיונית מוטל לעשות שימוש מושכל בכלי הגמול ושכר הטרחה, באופן שיקדם הגשתן של תובענות ייצוגיות ראויות ובה בעת ימנע מצב שבו ה"מרוץ" לגמול ולשכר הטרחה ישטוף ויטביע את המטרה הציבורית. בהיבט זה, נקבע, פסיקת גמול ושכר טרחה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך וטומנת בחובה השלכות רוחב הנוגעות לתחום הייצוגי כולו.
לצד זאת ציינה השופטת ברון כי בשים לב לשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית, בית המשפט העליון נוקט גישה מצמצמת בהתערבות בפסיקת גמול ושכר טרחה – כפי הנהוג גם בנוגע לפסיקת הוצאות בהליכים אזרחיים "רגילים". עם זאת, לא פעם צוין כי בהליכים ייצוגיים ייתכן שראוי כי מתחם ההתערבות בפסיקה של גמול ושכר טרחה יהא רחב מעט.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגיעה השופטת למסקנה כי המקרה הנוכחי נמנה עם אותם מקרים שבהם נדרשת התערבות בסכומי הגמול ושכר הטרחה שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית. לדבריה, אמנם ניכר מפסק הדין כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו לטענות הצדדים בנדון, וכן לשיקולים הרלוונטיים לפסיקת גמול ושכר טרחה המנויים בחוק תובענות ייצוגיות ובפסיקה הענפה בתחום זה. עם זאת, הסכומים שנפסקו אינם משקפים כנדרש את החשיבות הגלומה בהליכים ייצוגיים מסוג זה, ואת הצורך לעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות שמטרתן לקדם ולהעלות למודעות סוגיות חברתיות וציבוריות בעלות חשיבות.
בעניין זה הוסיפה ברון כי מדובר בהליך שעניינו בנושא ראשון במעלה מבחינת חשיבותו הציבורית – והוא הפרדה בין קבוצות תלמידים ערבים לקבוצות תלמידים יהודים בכניסה לסופרלנד, ובתוך כך הפלייתו של ציבור התלמידים והמורים מן המגזר הערבי. כמו כן, אין עוד חולק כי התנהלות המשיבה בעניין זה הייתה פסולה וראויה לביקורת; וגם אם היא חדלה ממדיניות ההפרדה עוד לפני הגשתה של בקשת האישור – הצדק עם המערער כי הסדר הפשרה שהושג נושא בחובו ערך פדגוגי ואף מביא להגברת ההרתעה בתחום, הישגים בעלי ערך מבחינה ציבורית. בנסיבות אלה, לשיטתה, לא היה מקום להתערב בהמלצת הצדדים לגבי סכומי הגמול ושכר הטרחה, לא כל שכן להפחיתם במחצית, והתערבות מעין זו פוגעת במארג התמריצים שמטרתו לעודד הגשת תובענות ייצוגיות ראויות.
כפועל יוצא, הורה בית המשפט לאמץ את המלצת הצדדים בנדון ולפסוק למערער גמול בסך 20,000 שקל ושכר טרחה לבאי כוחו בסכום של 120,000 שקל בתוספת מע"מ כחוק. נסאר יוצג בהליך ע"י עוה"ד סאבר נסאר ורפול שפיק. "עיר השעשועים" יוצגה ע"י עוה"ד ברק טל וזוהר לנדה.
