חדשות

ביה"ד הארצי לעבודה דחה בקשת רשות ערעור שהגישה חברת עורכי דין על חיובה לפצות מזכירה לשעבר בכמה מאות שקלים, אף שבפסק דינו של ביה"ד האזורי נפלה טעות גלויה. השופט: הגשת בר"ע על חיוב כספי בהליך של דיון מהיר, בנסיבות בהן היקף החיוב שהוטל נמוך ביותר ואין להליך "השלכות רוחב" למעסיק - מהווה חריגה ממשית מעקרון המידתיות"

ביה"ד הארצי לעבודה דחה בקשת רשות ערעור שהגישה חברת עורכי דין על חיובה לפצות בכמה מאות שקלים מזכירה לשעבר, במסגרת תביעה שהגישה האחרונה בדיון מהיר. זאת, על אף העובדה שהשופט הודה כי בפסק הדין מושא הערעור נפלה טעות גלויה. השופט: "למרות שהמעסיקה צודקת בטענתה לפיה חויבה בפסק הדין עקב שגגה שנפלה מלפני בית הדין האזורי, לא הייתה כל הצדקה להגשת בקשת רשות הערעור בגין חיוב בסכום של 330 שקל המוטל על חברת עורכי דין, תוך נקיטה בהליך לא מידתי היוצר עומס מיותר על המערכת השיפוטית".

המשיבה בהליך עבדה כמזכירה בחברת עורכי דין במשך כתשעה חודשים. לימים התפטרה המשיבה, ולאחר מכן הגישה תביעה ליתרת תשלום בגין שלושה ימי עבודה ופדיון חופשה בסך כולל של 433.75 שקל, וכן בקשה לחיוב המעסיקה בהמצאת טופס 161 וטופס אישור שחרור פיצויים.

פרק זמן קצר לאחר הגשתה צורפה לתביעה אסופת מסמכים המונה 170 עמודים, אשר מרביתם אינם רלוונטיים לתביעה, ובסמוך לאחר מכן הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה בגדרה התבקש תיקון הסכום ל-450.175 שקל, קרי תוספת של כ- 16 שקלים לסכום התביעה המקורי.

הדיון בתביעה ארך שתי ישיבות כשבין לבין הוגשו בקשות רבות מאד. בסופו של דבר, קבע בית הדין האזורי בפסק דינו כי התביעה לשכר בגין שלושה ימי עבודה לא הוכחה וכי משהוגשה התביעה בדיון מהיר יש לראותה כתביעה כספית ואין לדון בהמצאת טופס 161 ומכתב שחרור. עם זאת, בית הדין קיבל את התביעה לפדיון חופשה ופסק לעובדת סך של 177 שקל בתוספת הוצאות משפט בסכום של 150 שקל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בבקשת רשות הערעור שהגישה המעסיקה לבית הדין הארצי, נתבקש ביטול חיובה בפסק הדין והשתת הוצאות לזכותה. יש לציין, כי גם לדברי בית הדין הארצי בפסק דינו של האזורי נפלה "טעות גלויה" על פני הפסק, מאחר שמפרוטוקול הישיבה הראשונה בבית הדין עולה כי העובדת הכירה בעובדה ששולם לה הסכום הנתבע בגין פדיון חופשה והצהירה כי היא "תובעת פדיון חופש בסך חמישה שקלים", אף בסיכום טענותיה חזרה על הדרישה לחיוב המעסיקה בסכום זה בגין פדיון חופשה והבהירה לראשונה כי סכום התביעה המתוקן (450 שקלים) מורכב מ – 5 שקלים בגין פדיון חופשה ומ– 445 שקלים בגין שכר עבודה. לפיכך, לדברי ביה"ד הארצי, לא היה מקום לחיוב המעסיקה בסכום של 177 שקל בגין פדיון חופשה וממילא גם לא בחיובה בהוצאות משפט. לפיכך, התעוררה השאלה האם הטעות האמורה מצדיקה מתן רשות ערעור במקרה זה.

השופט רועי פוליאק דחה את בקשת רשות הערעור תוך שמתח ביקורת על המעסיקה. "המעיין בבקשת רשות הערעור ובתיק בית הדין האזורי", כתב השופט בפתח פסק הדין, "עשוי למצוא, לצד ניצול הזירה המשפטית להליכים רווי אמוציות שלא לצורך וחדוות התדיינות חסרת גבולות, דוגמא לניצול לא מושכל, בלשון המעטה, של המשאבים השיפוטיים המוגבלים העומדים לרשות הציבור והסבר מסוים לנטל הכבד הרובץ על המערכת השיפוטית". לדבריו, תכליתו של הדיון המהיר היא להגיע ל"הכרעה צודקת ומהירה" בתביעות כספיות שהיקפן מוגבל, וכפועל יוצא מכך קבע המחוקק שפסק דין בהליך של דיון מהיר אינו מצמיח זכות ערעור אלא הגשת ערעור כפופה לקבלת רשות. בעניין זה, צוין, נקבע בפסיקה עקבית של בית הדין הארצי כי התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי דין שניתנו בהליך דיון מהיר תהיה מצומצמת ביותר ותוגבל לבירור שאלות משפטיות, בעיקר במקרים בהם נפלה טעות משפטית בולטת בפסק הדין או טעות משפטית שהשלכותיה משמעותיות והאינטרס בתיקונה עולה על האינטרס בניהול מהיר של ההליך.

לעניין היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהליכי דיון מהיר, סבר השופט פוליאק כי ניתן להקיש, בשינוים המחויבים, מהפסיקה ביחס לסעיף 64 לחוק בתי המשפט העוסק, בין היתר, בתקיפת פסקי דין של בית המשפט לתביעות קטנות. לדבריו, אף אם נפלה שגיאה בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות היא אינה מחייבת, כשלעצמה, התערבות של ערכאת הערעור, כפי שלא תמיד נדרשת  התערבות בפסק דין בדיון מהיר עקב טעות גרידא.

במקרה זה, צוין, הוגשה על ידי חברת עורכי דין בקשת רשות ערעור על חיוב המשוערך ליום הגשת הבקשה (כולל מרכיב ההוצאות) בסכום של 330 שקל. לדברי השופט, לשווי הכספי של הסכסוך יש משקל נכבד בסוגית מתן רשות ערעור, וכפי שנקבע בפסיקה גם מימוש זכות דיונית צריך להיעשות על-פי עקרון המידתיות, במידה שאינה עולה על הנדרש במכלול הנסיבות. עוד נאמר בפסיקה כי חריגה ממשית מעקרון המידתיות עלולה במקרים מסוימים לעלות כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ועילה לחיוב בהוצאות, אף לאוצר המדינה, שכן מהלך כאמור גורם לעומס מיותר על מערכת המשפט ולפגיעה באותם מתדיינים המנהלים הליכים לגיטימיים והממתינים ליומם בבית המשפט, כשהטיפול בעניינם משתהה ונדחה נוכח הצורך לעסוק בהליכי סרק. מכך, הסיק השופט כי הגשת בקשת רשות ערעור על חיוב כספי בהליך של דיון מהיר, בנסיבות בהן היקף החיוב שהוטל נמוך ביותר ואין להליך "השלכות רוחב" למעסיק - מהווה "חריגה ממשית מעקרון המידתיות" ועלולה לעלות כדי ניצול לרעה של הליכי משפט.

נוכח האמור, קבע השופט כי למרות שהמעסיקה צודקת בטענתה לפיה חויבה בפסק הדין עקב שגגה שנפלה מלפני בית הדין האזורי, לא הייתה כל הצדקה להגשת בקשת רשות הערעור בגין חיוב בסכום של 330 שקל המוטל על חברת עורכי דין, תוך נקיטה בהליך לא מידתי היוצר עומס מיותר על המערכת השיפוטית. צוין, כי עם מתן רשות ערעור מועבר הערעור למותב חמישה, מהם שלושה שופטים ושני נציגי ציבור, ולכן הדבר פוגע בציבור המתדיינים המנהלים הליכים לגיטימיים וממתינים ליומם בבית הדין. עוד הוסיף השופט כי הדברים נכונים מקל וחומר, בנסיבות בהן לא עלתה כל טענה המצדיקה חריגה מעיקרון אי ההתערבות בפסקי הדין בהליכי דיון מהיר מעבר לטענות בבקשת רשות הערעור. לדברי השופט, מעיון בכלל החומר בתיק קשה להשתחרר מהרושם כי יותר משהוטרדה המעסיקה מהחיוב הכספי, היא הוטרדה מ"ההפסד" לעובדת במלחמת החורמה חסרת כל הגיון המתנהלת בין בעלי הדין.

לבסוף ציין השופט כי ככלל היה מקום להטיל על המעסיקה חיוב לטובת אוצר המדינה בגין ההליך, אולם יש מקום להימנע מכך בנסיבות העניין, שמא מצב הדברים לא הובהר לאשורו טרם מתן ההחלטה. משכך, הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.

בר"ע 65989-11-17