חדשות

בית המשפט המחוזי דחה בקשה למחיקת ערעור מחמת איחור בהגשתו, בטענה כי ב"כ המערערים צפה בפסק הדין מושא הערעור באופן יזום במערכת נט המשפט כבר ביום בו ניתן. בפועל, פסק הדין הומצא למשרדו בדואר רשום רק כשבועיים לאחר מכן. השופטת: "ככל שמדובר בצפייה יזומה ע"י ב"כ בעל הדין חל כלל ההמצאה ולא כלל הידיעה"

ביום 2.7.17 ניתן פסק דין בתיק משפחה. בו ביום, נצפה פסק הדין ב"נט המשפט" ע"י בא כוחם של אחד הצדדים בתיק, אולם הוא הומצא למשרדו רק כשבועיים אחר כך (18.7). מספר ימים לאחר מכן, הגיש בא הכוח ערעור על פסק הדין. בעקבות האמור הגיש הצד שכנגד בקשה לדחיית הערעור מחמת איחור בהגשתו.

לפי הנטען בבקשה, יש לראות בקריאת פסק הדין באמצעות נט המשפט כהמצאה מלאה, שכן כלל ההמצאה יכול ויהיה באופן טכנולוגי, כפי שנקבע בפסיקה באחד המקרים. עוד נטען כי במקרה זה חל גם "כלל הידיעה", שכן ב"כ המערערים קראו את פסק הדין והיו מודעים לו.

המשיבים מאידך, טענו כי המועד להגשת הערעור נמנה מעת שפסק הדין הומצא למשרד בא כוחם, ומשכך, ובהתחשב בפגרות – הוגש הערעור במועד. עוד נטען כי לפי הפסיקה צפייה יזומה של עו"ד באמצעות מערכת נט המשפט אינה עולה כדי המצאה כדין לפי תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה מקום בו ההחלטה ניתנה שלא בפני המערער, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה. עוד ציינו המשיבים כי אין מקום להחיל את עיקרון הידיעה, שכן לפי הפסיקה יש לסטות מעיקרון ההמצאה ולהחיל את עיקרו הידיעה רק בנסיבות מיוחדות העולות כדי חוסר תום לב והשתק בעל הדין. לבסוף נטען כי הגשת הבקשה היא ניסיון להתחמק מדיון ענייני בערעור, שסיכוייו להצליח טובים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופטת יעל בלכר דחתה את בקשת המחיקה וקבעה כי יש למנות את הימים להגשת ערעור מיום המצאת פסק הדין למשרדו של ב"כ המערערים. תחילה הזכירה השופטת כי צפיית ב"כ המערערים בפסק הדין במקרה זה הייתה צפייה יזומה, להבדיל מצפייה בפסק הדין עקב דיוור ממוחשב ע"י המזכירות. המזכירות כאן דיוורה את פסק הדין באמצעות דואר רשום, ולכן פסק הדין עליו הסתמכו המבקשים אינו רלוונטי.

לדעת השופטת, ככל שמדובר בצפייה יזומה ע"י ב"כ בעל הדין דומה כי הדין הוא ברור – חל כלל ההמצאה, אלא אם כן התקיימו נסיבות מיוחדות שמצדיקות את החלת כלל הידיעה. חריג זה, כפי שגם נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, יופעל לרוב בשל חוסר תום לב דיוני שנפל בהתנהלות בעל הדין המערער, כאשר הנטל הוא על הטוען להתקיימותן. במקרה זה, נקבע, לא נטען לנסיבות מיוחדות או חוסר תום לב דיוני שיצדיקו את החלת כלל הידיעה, ובוודאי שלא הוכחו נסיבות כאמור. מכאן, שהערעור הוגש במועדו.

מעבר לצורך ציינה השופטת כי המבקשים אף מנועים מלטעון לדחיית הערעור בשל איחור, נוכח השלב המתקדם בו מצויים ההליכים. בעניין זה, הזכירה כי ככל שהתיק מתקדם בניהולו יש קושי בהעלאת טענות סף מקדמיות מסוג זה, כאשר במקרה זה הבקשה למחיקת הערעור הוגשה כחודשיים לאחר שהוגש ואף התקיים בו דיון מקדמי מבלי שהוגשה כל בקשה מסוג זה. התנהלות זו, כך נקבע, מקימה מניעות מלטעון לאיחור בהגשת הערעור.

לבסוף דחתה השופטת גם את הטענה כי בקשת המחיקה הוגשה באיחור מאחר שרק סמוך להגשתה נודע למבקשים אודות צפיית ב"כ המשיבים בפסק הדין בנט המשפט. נקבע, כי מעיון במערכת עולה כי ב"כ המבקשים צפתה בפסק הדין יום לאחר שצפו בו ב"כ המערערים, ומכאן שהיה בידי ב"כ המבקשים לדעת אודות הצפייה האמורה כבר באותו מועד.

הבקשה נדחתה ללא הוצאות. המבקשים יוצגו ע"י עו"ד טוני דמארי שטיינר; המשיבים ע"י עו"ד שי שמחייב.

עמ"ש 51736-10-17