בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורו של עורך דין שנידון ל-8 חודשי השעיה בפועל מהלשכה לאחר שהורשע בהתחזות לעורך דין. זאת, נוכח העובדה שטרם הסמכתו כעו"ד הכין והגיש בקשה לביהמ"ש עבור לקוחות תמורת תשלום. נקבע, כי כאשר מוגשת קובלנה נגד עו"ד בגין מעשים שביצע לפני קבלתו כחבר בלשכה, ברור שניתן להטיל עליו את העונשים הקבועים בחוק, לרבות השעיה
נגד המערער הוגשה קובלנה משמעתית לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין, בגין התחזות לעורך דין. על פי הנטען, נפגש המערער בתקופה שבין תום התמחותו לבין הסמכתו כעורך דין, עם שני לקוחות פוטנציאליים בתיווכה של אישה נוספת, אשר הציגה אותו בפניהם כעו"ד והציעה להם את שירותיו המקצועיים. המתלוננים העבירו לאישה ולמערער סך של 5,000 שקל, והוא מצדו הכין והגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה אך לא הופיע לדיון שנקבע.
על בסיס קביעות אלו, הרשיע בית הדין המחוזי את המערער בעבירות של התחזות, אי מילוי חובתו כעו"ד, ביצוע מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת את המקצוע. בגזר הדין, הטיל בית הדין על המערער עונש של 8 חודשי השעיה בפועל, שנתיים השעיה על תנאי, פיצויים בסך 10,000 שקל למתלוננים והוצאות בסך 3,500 שקל.
על פסק דין זה הוגשו ערעורים הדדיים לבית הדין המשמעתי הארצי, אשר דחה את טענות המערער להיעדר סמכות לדון בעבירת ההתחזות בהיותה עבירה פלילית, וקבע כי מדובר באיסור אתי המופיע במפורש בחוק לשכת עורכי הדין ומכאן קונה מערכת השיפוט המשמעתי את הסמכות לדון בו. עוד צוין כי החוק מחיל על מתמחה את מרותה המשמעתית של הלשכה ונקבע כי אין להתערב גם בקביעותיו העובדתיות של בית הדין המחוזי. ביחס לערעור על גזר הדין נקבע כי אמנם סעיף 41 לחוק הלשכה (המחיל את מרותה של הלשכה על מתמחים) אינו מונה בין העונשים הקבועים בו עונש של השעיה, אולם הוא אינו מקנה למתמחה חסינות מהשעיה לאחר שהתקבל כחבר מן המניין בלשכה. בסופו של דבר, נקבע כי אין להתערב גם בעונש שהוטל על המערער.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בעקבות האמור הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתו טען כי המסכת העובדתית אינה תומכת בממצא כי ביצע עבירת התחזות. בנוסף, חזר המערער על הטענה כי בית הדין המשמעתי אינו מוסמך לדון מי שאינו עורך דין בעבירה של התחזות, שהיא עבירה פלילית, וכן בעבירות הנגזרות מאותה עבירה כגון מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין. בעניין העונש, טען המערער כי בשל כך שהעבירה בוצעה בטרם הסמכתו כעורך דין, העונש שניתן לגזור עליו הוא רק מבין אלו המנויים בסעיף 41 לחוק, שעונש ההשעיה אינו נמנה עמם.
השופט אביגדור דורות דחה את ערעור ואישר את עונש ההשעיה בפועל שהוטל על המערער. אשר לערעור על הממצאים העובדתיים שקבע בית הדין המחוזי קבע השופט כי אין מקום להתערב בהם, בהתאם להלכה הידועה לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, בפרט כשמדובר בדיון ב"גלגול שלישי".
גם טענת המערער כי ביה"ד המשמעתי לא היה מוסמך לדון בעבירת ההתחזות נדחתה. נקבע, כי גם לפי פסיקת בית המשפט העליון, הפרת סעיף 97 לחוק הלשכה, העוסק בעבירת ההתחזות, נופלת להגדרת עבירות המשמעת ולכן בדין הורשע בכך המערער. מכל מקום, מדובר בעבירת משמעת כמעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין, שהוא חלופה נפרדת ועצמאית ולכן היה מקום להרשיעו על פי חלופה זו, גם אם הייתה מתקבלת עמדתו בדבר החובה לזכותו מעבירת ההתחזות. בנוסף, נדחתה טענת המערער כי סעיף ההתחזות חל רק על עו"ד מושעה שביצע פעולות שיוחדו לעו"ד. נקבע, כי אין מקום להתערב בקביעת ביה"ד המשמעתי הארצי, לפיה סעיף זה חל גם על המתמחה שהתחזה לעורך דין, שכן אין כל הצדקה להוציא מתמחה מתחולת הסעיף.
בכל הנוגע לעונשים המנויים בסעיף 41 לחוק הלשכה, אותם ניתן להחיל על מתמחים, ציין השופט דורות כי ברור שאלו אינם כוללים השעיה, שהרי מדובר במתמחים שטרם התקבלו כחברים בלשכה. יחד עם זאת, כאשר מוגשת קובלנה נגד עו"ד בגין מעשים שביצע לפני קבלתו כחבר בלשכה, הן בתקופת התמחותו והן קודם לכך, ברור שניתן להטיל עליו את העונשים הקבועים בחוק, לרבות השעיה. לפיכך, אין למתמחה חסינות מהשעיה כאשר גזר דינו ניתן לאחר שהתקבל כחבל בלשכה.
לבסוף, דחה השופט את הערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער. נקבע, כי לבד מהעובדה שהן בהודעת הערעור והן בעיקרי טיעונו לא הביא המערער כל נימוק ביחס לחומרת העונש, הרי שאין כל עילה להתערב בשיקולי ביה"ד הארצי בכל הנוגע לעונש שהוטל עליו, ובוודאי שאין בעונש זה משום סטייה קיצונית מרף הענישה הראוי. בהתאם לאמור, נדחה הערעור במלואו ועונש ההשעיה בפועל, לתקופה של 8 חודשים, ייכנס לתוקפו החל ממאי 2018. המערער יוצג בהליך ע"י עו"ד פאיז אלשאמי. ועדת האתיקה הארצית יוצגה ע"י עו"ד ערן זהר.
