בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של הורים ובנם הסובל משיתוק מוחין, שטענו כי הבן הופלה שלא כדין כאשר לא הורשה להעלות לרכבת ההרים בלונה-פארק. נקבע, כי יש לדאוג ליישומו של חוק השוויון ולהקפיד על איסור הפליה אולם מול אינטרס השוויון קיימים גם אינטרסים נוספים ויש לאזן ביניהם באופן מושכל שלא יגלוש לקיצוניות בלתי סבירה
המערערים הם הורים ובנם, צעיר הסובל משיתוק מוחי, מתנייד בכיסא גלגלים ומנח ידו שמוט. המשיבה, חברת "עיר השעשועים", מפעילה כמה אתרי שעשועים ברחבי הארץ ובהם את הלונה פארק בתל אביב. באפריל 2014 ביקר המערער בלוויית אמו והמלווה הקבוע שלו בלונה-פארק וביקש לעלות על המתקנים האהובים עליו - רכבת ההרים וה"קרייזי טוויסטר", עליהם הורשה לעלות בעבר לאחר שהמפעיל בדק שהוא יכול לאחוז בסוגר הבטיחות בידיו. עם זאת, בביקור זה קבעו עובדי המקום כי המערער אינו רשאי להשתמש במתקנים אלו בשל מוגבלותו, מבלי לברר את מהותה ומאפייניה.
גם לאחר שהאם הפנתה את תשומת לבם של מנהלי האתר לכך שהוראות הבטיחות שהופיעו בשלט שבפתח מתקן רכבת ההרים אינן כוללות הגבלה שבנה לא יכול לעמוד בה, אלו נותרו בסירובם. בעקבות זאת פנתה האם לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות וזו פנתה לעיר השעשועים בנושא, אולם גם לאחר חלופת מכתבים נותרה החברה בעמדתה. נוכח האמור, הגישו המערערים תביעה כספית לבית משפט השלום בת"א, בעילה של הפליה בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
בפסק הדין, דחה בית משפט השלום את התביעה וקבע כי המשיבה מחויבת בראש ובראשונה למנוע סיכון לא סביר לגרימה או החמרה של נזק גוף למשתמשי המתקנים ואין לדרוש ממנה לצורך הסרת החשש לבצע בדיקה מכבידה ויקרה כמו בדיקה רפואית של בעל המוגבלות. במקרה דנן, סבר בית המשפט כי חזקת ההפליה נסתרה ושהחלטות עובדי הלונה פארק נבעו משיקולים ענייניים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, צורפה גם עמדתה של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, שטענה כי עוולת ההפליה של אנשים עם מוגבלות היא עוולה התנהגותית מובהקת ואינה עוולה תוצאתית. לשיטתה, תוצאותיה של ההפליה והשאלה מה היה קורה אילו היו בודקים כיאות את מצבו של המערער הן שאלות במישור גובה הנזק וסכום הפיצויים בלבד ולא שאלות שמשפיעות על עצם קיומה או היעדרה של עוולה. הנציבות טענה בנוסף כי בית משפט השלום טעה בקביעתו כי חזקת ההפליה בחוק השוויון נסתרה על אף שלמשיבה לא היה בעת האירוע נוהל ברור מתי עובדיה צריכים לאפשר ומתי לשלול עלייה למתקן.
השופטת אביגיל כהן דחתה את הערעור וקבעה כי יש לזכור שמול אינטרס השוויון קיימים גם אינטרסים נוספים ויש לאזן ביניהם באופן מושכל, שלא יגלוש לקיצוניות בלתי סבירה. צוין, כי בית משפט השלום קבע שחובת הזהירות בה מחויבת המשיבה מכוח עוולת הרשלנות לנקוט אמצעי זהירות בדמות אימוץ הוראות בטיחות והשקעת משאבים סבירים באכיפתן, מתנגשת לעיתים בחובה לנהוג בשוויון, לקדם שוויון הזדמנויות לבעלי מוגבלויות ולאפשר להם להשתמש במתקנים כאנשים ללא מוגבלויות. לפיכך, מדובר באיזון בין זכויות ואינטרסים נגדיים, ולא בהחלת מבחנים הנהוגים בבחינת עוולת הרשלנות על עוולת איסור הפליה.
עוד נקבע כי אין לקבל את טענת המערערים לפיה בימ"ש השלום כלל לא בחן את התנהגות המשיבה בזמן אמת, שכן הוא קבע שבדיקה האם המערער יכול לאחוז סוגר בטיחות בשתי ידיים היא פשוטה וזולה ואם הנימוק היחיד היה אי יכולתו לקיים דרישה זו, חזקת ההפליה לא הייתה נסתרת. אולם, מראהו של המערער מעלה חשש לפיו אין ביכולתו לייצב את גופו באופן מספק ובדיקה אם המערער יכול לייצב את גופו במידה מספקת מצריכה בדיקה רפואית סבוכה ויקרה.
עוד ציינה השופטת כי לפי עמדת הנציבות, ניתן להטיל על בעל המוגבלות להסתכן מרצון ותוצאות ההסתכנות יחולו על הנכה. עם זאת, לדעת השופטת מדובר בעמדה בעייתית שכן לא ניתן לחשוף את המשיבה לסיכון שכזה. עוד הוסיפה כי לו נכה ייפול חלילה ממתקן ויגיש תביעת נזיקין, קל לשער כיצד ביהמ"ש ידחה מכל וכל את הגנת המשיבה בטענת הסתכנות מרצון. לפיכך, יש לדאוג ליישומו של חוק השוויון ולהקפיד על איסור הפליה ולזכור כי מול אינטרס השוויון קיימים גם אינטרסים נוספים ויש לאזן ביניהם באופן מושכל , שלא יגלוש לקיצוניות בלתי סבירה. לפנים משורת הדין, לא נפסקו הוצאות לחובת המערערים. המערערים יוצגו בהליך ע"י עו"ד רותם אלוני דוידוב. הלונה פארק יוצג ע"י עו"ד שרון קלינמן ועו"ד הילה פרנקו. נציבות שוויון ההזדמנויות לאנשים עם מוגבלות יוצגה ע"י עו"ד ד"ר יועד הלברסברג.
