חדשות

בית הדין לעבודה קיבל את תביעתה של חברה המפעילה רשת צהרוניות בגני ילדים נגד מנהלת חשבונות וחשבת שכר שגנבה מאות אלפי שקלים באמצעות הסבת המחאות שאינן שייכות לה והפקדתן בחשבונותיה. השופט: מדובר בדפוס פעולה של נטילת כספים שלא כדין שבוצעה באותה שיטה

הנתבעת הועסקה במשך קרוב לשנה כמנהלת חשבונות וחשבת שכר בחברה המפעילה רשת צהרוניות בגני ילדים ברחבי הארץ. במסגרת עבודתה, עסקה העובדת בהכנת משכורות העובדים והנהלת חשבונות ומטבע הדברים הייתה לה גישה לפנקסי שיקים שהונפקו מחשבון הבנק של החברה. בשלב מסוים, הבחינה מנהלת ובעלת החברה באי סדרים כספיים חמורים בחשבון הבנק של החברה ובהמשך התגלו אי סדרים נוספים במשרד הנהלת החשבונות. על רקע זה, הוחלט לסיים את עבודתה של הנתבעת והיא המשיכה לעבוד עד סוף החודש על חשבון ההודעה המוקדמת.

באחד הימים, כשלא התייצבה הנתבעת לעבודתה, ובעקבות הרעה מוחשית במצבה הפיננסי של החברה, החליטה בעלת החברה ביחד עם מנהלת רשת הצהרונים לבצע ביקורת במשרדי הנהלת החשבונות מול תדפיסי הבנק וצילומי ההמחאות שנמשכו מחשבון הבנק של החברה. בבדיקה מקיפה זו התגלה שחלק גדול מההמחאות שנחזו כמיועדות לתשלום משכורות לעובדים נרשמו באופן פיקטיבי והופקדו בחשבונות הבנק של הנתבעת, בחשבונות הקשורים לה או הנמצאים בשליטתה. למעשה, התגלה כי הנתבעת הוציאה שיקים מפנקס ההמחאות של החברה תוך זיוף חתימתה של בעלת המניות, שהייתה מורשית חתימה יחידה בחשבון הבנק של החברה. על מנת להסוות את אופן ביצוע המרמה, נהגה הנתבעת לרשום על מרבית מהמחאות אלה שם של אחד מעובדי החברה ולבסוף זייפה את חתימת העובד על גבי השיק כדי לאפשר את הסבתו לחשבון הבנק שלה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

דרך נוספת בה פעלה הנתבעת הייתה להציג לבעלת המניות שיק תמים למראה לצורך תשלום שכרה של עובדת ולאחר חתימתה של זו זייפה את חתימת העובדת והסבה אותו אליה. היות שהחברה מעסיקה כ-240 עובדים, ומאחר שבחשבון הבנק שלה מתבצעות מאות פעולות מדי חודש, לא ניתן היה לטענתה להבחין בזמן אמת בהונאת ההמחאות הכפולות. על פני הדברים החלה הנתבעת לגנוב כספים מהחברה בסמוך לתחילת עבודתה, אולם בשל קושי אובייקטיבי להתחקות אחר תנועות תדפיסי הבנק בכל התקופה, התייחסה עילת תביעתה של החברה להשבת הכספים שנגנבו ממנה במשך שמונת חודשי עבודתה האחרונים של הנתבעת, במהלכם עולה מחשבונות הבנק כי היא גנבה סך של 142,813 שקל מעבר לשכר שקיבלה בהתאם לתלושים.

בעקבות הגילויים, הגיעה הנתבעת למשרדי החברה, שם נחקרה ע"י חוקרים שנשכרו ע"י החברה ולראשונה נשאלה אודות החשדות נגדה. במהלך הפגישה הודתה הנתבעת במעילה של 50,000 שקל ולאחר שבעלת החברה יצאה מהחדר הודתה במעילה בסך 100,000 שקל. אם אין די בכך, התברר כי במהלך תקופת עבודתה הונתה הנתבעת את החברה בכך שבתלושי שכרה הוזנו נתונים כוזבים (נקודות זיכוי, עבודה במשרה נוספת), בעטיים שילמה החברה במרמה סך של 11,886 שקל למס הכנסה. כמו כן, הנתבעת לא רשמה בתלושי שכרה את ימי החופש הרבים שניצלה. בשל האמור, הגישה החברה תביעה כספית נגד העובדת לבית הדין האזורי לעבודה בת"א, בה עתרה לחייב את הנתבעת להשיב את הכספים שנגנבו.

הנתבעת מצדה, טענה כי עם תחילת עבודתה נוכחה לדעת שקיימות בעיות רבות בסוגיות הניהול הכספי ומשכורות עובדי החברה, דבר שהצריך ביצוע עבודה שונה לחלוטין מזו המתאימה להיקף המשרה המוסכם. עוד הוסיפה כי עבדה ימים ולילות, סופי שבוע וחגים, שעות רבות וממושכות - כל זאת על מנת לסדר את כל הסוגיות הכספיות של החברה. נוכח מצב זה, פנתה לבעלת החברה והסבירה לה שהיקף משרתה והשכר המוסכמים אינם הולמים את הצרכים הממשיים של החברה, ובהתאם סיכמו השתיים על שינוי בהיקף המשרה ועל תוספת שכר, אלא שבעלת החברה ביקשה כי זו תשולם לנתבעת מחוץ לתלוש השכר על מנת שבעלה לא יגלה על כך. עוד נטען כי לאחר שפנתה לבעלת החברה במכתב בו ביקשה להסדיר את מלוא משרתה והשכר המשולם לה, חלה תפנית ביחסים ומכאן ואילך הם החלו להתדרדר כ"כדור שלג" ענק עד להגשת תביעת סרק זו במטרה להרוס את חייה ולהפכה לשעיר לעזאזל. בנוסף, ועל מנת לספק הסבר נוסף בדיעבד לגניבת הכספים, טענה הנתבעת כי החברה חייבת לה 50,000 שקל מדי חודש בגין זכייתה במכרז ביישוב אורנית.

השופט תומר סילורה קיבל את התביעה וחייב את העובדת לשעבר להשיב לחברה 120 אלף שקל וכן לפצותה בגין עוגמת נפש ולהשיב לה את הוצאות החקירה שניהלה ואת סכום המס אותו שילמה ביתר. תחילה, הזכיר השופט כי גניבה ממעסיק נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים בין העובד למעסיקו וכי הנטל להוכיח שהעובד ביצע גניבה מונח על כתפי המעסיק.

מן הכלל אל הפרט, קיבל השופט את גרסתה של בעלת החברה בכל הנוגע לנסיבות סיום עבודתה של הנתבעת החברה, וקבע כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את גרסתה לפיה בעלת החברה העניקה לה העלאת שכר בסך 10,000 שקל נטו מדי חודש וביקשה להעביר לידיה כספים בדרך זו. מעבר לכך, סבר השופט כי גרסה זו תמוהה ואינה מתיישבת עם השכל הישר, היות שלא יעלה על הדעת כי מנהלת חברה תיצור כאוס כזה בחשבונותיה במכוון, לא תדע לאן עוברים כספי החברה ועם הגילוי תפתח תלונה במשטרה בעניין. עוד התרשם השופט סילורה כי גם מכתבה של הנתבעת עצמה שנשלח יום לפני פיטוריה מוכיח כי קודם למועד זה לא סוכם על העלאה בשכר או על שינוי בהיקף המשרה.

עוד דחה השופט את טענת הנתבעת בנוגע לכספים שהחברה כביכול חייבת לה בגין זכייתה במכרז באורנית. נקבע, כי לא עלה בידה להצביע באופן חד משמעי על יתרון שהעניקה לחברה במכרז באורנית או כי הובטח לה מענק כלשהו בעקבות עזרה כזו. מעבר לכך, התוצאה בדבר מכרז אורנית התפרסמה רק חודש לפני סיום עבודתה, בעוד שהנתבעת החלה ליטול את כספי החברה הרבה קודם לכן. לפיכך, אין כל היגיון לטענתה כי הסיבה להעברת הכספים היא זכאותה בשל הסיוע שנתנה לחברה בזכייה במכרז זה. בכל מקרה, גם אם האמינה הנתבעת כי היא זכאית לכספים כלשהם - הדרך לקבלם היא אינה הסבת המחאות שאינן שייכות לה והפקדתן בחשבונותיה.

עוד קבע השופט כי הודאתה של הנתבעת מול החוקרים ששכרה החברה הייתה אותנטית ולא נפל בה פגם. כך, מקריאת התמלול עולה שלא נמנעה ממנה האפשרות לקום וללכת וכי החוקרים דווקא ניסו להרגיע את הרוחות ולכן ביקשו מגב' שמאי לצאת מהחדר וההודאה נעשתה מרצונה החופשי של הנתבעת תוך מסירת גרסתה לדברים. נוכח האמור, קבע השופט כי אומנם נטל ההוכחה חל על כתפי החברה, אך הנתבעת הודתה בנטילת כספים ולא עלה בידה להוכיח כי מדובר בנטילה בהסכמה. משכך, שוכנע בית הדין כי עלה בידי החברה להוכיח, לכל הפחות, כי פעולותיה של הנתבעת עולות כדי דפוס פעולה בה נטלה כספים שלא כדין באמצעות אותה שיטה - הסבת המחאות. משהציגה החברה את כל ההמחאות שהוסבו באותה השיטה, חייב בית הדין את הנתבעת בהשבת 120,000 שקל.

אשר לפיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לחברה, קבע השופט כי גרמה לחברה עוגמת נפש רבה כתוצאה ממעשי הנתבעת וכי ניתן לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש לטובת מעסיק ואין לייחדו רק לטובת העובד. אם אין די בכך, במקרה שלפנינו מדובר בעובדת שגנבה ממעסיקה וללא חיוב כזה יגרם לדעת השופט עיוות דין. פיצוי זה הועמד על סך של 35,000 שקל. לבסוף, נקבע כי הנתבעת תשיב לחברה גם את הוצאות החקירה בסך 5,900 שקל ואת סכום המס אותו שילמה ביתר בסך 11,886 שקל.

סך הסכומים שתשלם הנתבעת לחברה עומד על סך של 172,786 שקל בקיזוז שכרה החודשי לחודש עבודתה האחרון בסך 6,000 שקל נטו. בנוסף, תשא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 שקל. החברה התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד ניר טולדנו. הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד אדם וינצר.

סע"ש 24235-03-15