בית משפט השלום באשדוד דחה תביעה שהגיש אורח במלון של רשת "פתאל" נגד הרשת וקצין הבטחון במלון, בטענה כי אלו הוציאו את דיבתו ופגעו בפרטיותו באירוע בו הואשם בגניבת משקאות וארטיקים ממזנון הבריכה. נקבע, כי מצפיה בסרטון האבטחה עולה כי התובע נראה בבירור כשהוא שותף פעיל למעשים וכי לא נמצא מקום לקביעה בדבר פעילות בלתי הולמת מצד קצין הביטחון בהזמנת התובע לשיחה
התובע התארח במלון של רשת "פתאל" לסוף שבוע עם רעייתו. בתביעה שהגיש לבית משפט השלום באשדוד, טען התובע כי ביום שבת בשעות הצהריים הוא נדרש לרדת בדחיפות למשרד הקבלה, שם לדבריו "התנפל עליו" המנהל התורן, שהוא גם קצין הבטחון הראשי במלון, וטען כי הוא חשוד בגניבת ארטיקים מהמזנון בבריכת המלון. בתגובה, לפי הנטען, טען התובע בפני הקב"ט כי הוא אכן שהה בבריכה אך הכחיש כי היה מעורב בגניבת ארטיקים. עם זאת, המשיך הקב"ט להטיח בו האשמות כאילו הוא גנב וטען כי בידיו תמונות סרטון וידאו ממצלמות הבריכה אשר מראות כי הוא הגנב.
עוד טען התובע בכתב התביעה כי בתמונות עליהן הסתמך הקב"ט נראה אדם אחר שהוא אשר גנב מהמזנון בבריכת המלון, אך למרות זאת המשיך זה להטיח בו האשמות מול האורחים האחרים שנכחו באותה שעה ליד הקבלה ובלובי ואף הזמין את המשטרה למקום. לפי הנטען, השוטר שהגיע לא פנה לדבר עם התובע ולאחר מספר דקות שיחה בין השוטר לקב"ט עזב השוטר את המלון. לטענת התובע, גם אשתו ירדה מהחדר אל הלובי ונדהמה למשמע אוזניה נוכח הטענה כי מאשימים את בעלה האשמת שווא ללא כל הוכחה. בנוסף, לפי גרסתו, באותו מועד חיפשו אותו אנשי הביטחון של המלון תוך שהם נכנסים לחדרים אחרים ומבהילים את יושבי החדרים האחרים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נוכח האמור, דרש התובע לחייב את המלון ואת הקב"ט מטעמו בפיצוי בסך 100 אלף שקל, על מה שהגדיר כ"פגיעה בוטה בפרטיותו". עוד טוען התובע כי הקב"ט פגע בשמו הטוב כאשר האשים אותו לשווא אל מול כל האורחים כי הוא גנב והוציא את דיבתו רעה.
המלון מנגד, טען בכתב ההגנה כי במהלך סיור שערך הקב"ט הבחין בקבוצה של אנשים אשר התגודדו בסמוך למזנון הבריכה, כאשר באותו זמן לא נכח במקום עובד של המלון. הקב"ט קיבל דיווח שאותם אורחים נטלו מהמזנון מזון ומשקאות ללא רשות, בדק את התלונה ובכלל זאת בחן את צילומי מצלמת האבטחה מהם עלה כי אנשים שישבו ליד המזנון, בהם גם התובע, נטלו משם פריטי מזון ומשקאות כגון גלידות, ארטיקים וכן משקאות ואף הגישו אותם לנוכחים מסביב. הנתבעים טענו כי לאחר זיהוי התובע כאחד המשתתפים בנטילת פריטי המזון והמשקה מהמזנון וכן זיהוי של אדם נוסף שהשתתף יחד איתו בפעולה זו, נקראו השניים אל לובי המלון על מנת להתריע בפניהם בעניין זה. האדם הנוסף אשר נטל חלק באירוע התנצל ושילם על פריטי המזון והמשקאות אותם נטל. התובע לעומתו, סירב להגיע אל הלובי וכאשר הגיע לבסוף טען כי הוא לא זוהה במצלמת האבטחה כמי שנטל חלק באירוע. בשלב זה, לפי הנטען, החל התובע להשתולל ולאיים, הגיב בכעס והטיח בקצין הביטחון קללות קשות ואף איים עליו באלימות. עוד נטען כי קצין הביטחון הזמין את התובע לשוחח באופן פרטי מבלי שהדבר ייחשף לעיני אורחי המלון, אך התובע סירב, ונהג באופן מתלהם כלפיו. בשלב זה, חש קצין הביטחון איום ממשי ועל כן הזמין את המשטרה בשל התנהגותו המאיימת של התובע.
סגן נשיא בית המשפט, השופט גיל דניאל, דחה את התביעה וקבע כי מצפיה בסרטון האבטחה עולה כי התובע נראה בבירור כשהוא שותף פעיל למעשיהם של האדם הנוסף ואחרים בנטילת משקאות וארטיקים מהמזנון לא רשות ואף בהעברתם לסובבים באזור הבריכה. בעניין זה, גרסתו של התובע, לפיה לא היה שותף לנעשה, מהווה לדעת השופט ניסיון להקטין את חלקו באירוע ואינה תואמת את הראיות הברורות העולות מתוך סרטון מצלמות האבטחה, לפיהן התובע הבחין במתרחש ואף צחק עם האדם הנוסף בזמן שהלה ביצע את חלוקת הארטיקים וזריקתם לעבר הבריכה. עוד צוין, כי לא זו בלבד שהתובע נראה כשהוא יושב לצד אותו אדם נוסף, אשר היה הגורם הפעיל בנטילת המשקאות והארטיקים וחלוקתם לסובבים, הוא אף סייע לאותו אדם בהעברת כוס שתיה לסובבים תוך שהוא קם מכיסאו בסמוך לדלפק על מנת להעביר את הכוס למי מהסובבים באזור הבריכה ואז חזר למקום ישיבתו ליד דלפק המזנון, בסמוך לאדם הנוסף שהמשיך בנטילת ארטיקים וחלוקתם.
עוד הוסיף השופט כי בחינת מכלול העדויות הנוגעות לעימות שנוצר בין קצין הביטחון לבין התובע מעלה כי לא ניתן לקבוע שקצין הביטחון פעל כלפי התובע באופן בלתי הולם, אשר מגיע כדי פגיעה בפרטיות התובע או בשמו הטוב. נקבע, כי אף אם התובע עצמו לא נראה כשהוא נוטל ארטיקים מארגז המקפיא, הרי שעמדו בפני קצין הביטחון באותה עת ראיות ברורות בדבר מעורבותו באירוע בו נלקחו מהמזנון בבריכה כוסות שתיה וארטיקים. לפיכך, פנייתו אל התובע בעניין זה הייתה לגיטימית. עוד נקבע כי תחושתו הסובייקטיבית של התובע, לפיה היה נסער נוכח מה שנראה לו כהאשמות שווא המוטחות כלפיו, אינה תואמת את הראיות האובייקטיביות העולות מהתיעוד במצלמות האבטחה בדבר נוכחותו ואף מעורבותו המסוימת באירוע האמור.
עוד הוסיף השופט כי אף שייתכן שראוי היה שקצין הביטחון יפעל אל מול התובע במתינות, נוכח היותו בעל תפקיד במלון הפועל אל מול אורח, עדיין לא ניתן להסיק מתוך מכלול העדויות והראיות כי יש לחייב את קצין הביטחון או את המלון לפצות את התובע. באשר לטענה לפיה אנשי הביטחון במלון חיפשו את התובע תוך כניסה לחדרים אחרים, הרי שגם בהקשר זה לא נראה לדעת השופט כי פעולתם של אנשי המלון חרגה מהסביר ביחס לניסיון לאתר את התובע על מנת לזמנו לשיחה עם קצין הביטחון.
נוכח האמור, לא נמצא מקום לקביעה בדבר פעילות בלתי הולמת מצד קצין הביטחון בהזמנת התובע לשיחה במסגרתה הציג בפניו את החשד כי היה מעורב באירוע של נטילת משקאות וארטיקים ממזנון הבריכה. עוד נקבע, כי דווקא התובע היה זה שהשיב לפנייה של קצין הביטחון תוך הרמת הקול, תוך הכחשה גורפת של הנטען כלפיו. בהמשך לכך, החריף העימות תוך שקצין הביטחון מטיח בתובע האשמות ביחס לאירוע ליד מזנון הבריכה ואילו התובע מטיח בקצין הביטחון קללות ואיומים. בסופו של יום, התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.
ת"א 20491-10-15
