עובד במחלבות יטבתה נמצא בשירותים בעבודה ללא רוח חיים לאחר שסבל מאירוע לבבי. יורשו ועזבונו תבעו את המחלבה, אולם בית המשפט קבע שגם אם העובדים האחרים היו פועלים מהר יותר לאתרו לא ניתן היה להצילו: "קבלת הטענה משמעותה חיוב המעסיק לדעת בכל דקה היכן נמצא כל עובד"
המנוח, יליד 1950, עבד החל משנת 2000 במחלבות שבקיבוץ יוטבתה. בדצמבר 2013 הגיע המנוח לעבודה למשמרת בוקר ובסביבות השעה 14:00 פנה ללכת לשירותים. כאשר התמהמה מלשוב החלו חיפושים אחריו עד שבסופו של דבר נמצא ללא רוח חיים כשהוא ישוב על הרצפה בתא שירותים שהיה נעול מבפנים. כל המומחים בתיק הסכימו כי מותו של המנוח נגרם עקב הפרעת קצב קטלנית שהתדרדרה לפרפור חדרים. בעקבות האמור, הגישו יורשו ועזבונו של המנוח, באמצעות עו"ד טל ליזרוביץ, תביעת רשלנות נגד המעסיקה וחברת הביטוח שלה.
התובעים אינם טוענים לאירוע חריג בעבודה אשר גרם לאירוע הלבבי, ואינם טוענים כי האירוע האמור הוא תולדה של העבודה שביצע המנוח. חלף זאת, נטען כי המחלבה התרשלה במספר מעשים ומחדלים שאירעו באותו יום, אשר צירופם הוביל למותו של המנוח או לכל הפחות מנע ממנו את הסיכוי שחייו ינצלו. כך, נטען להפרת חובות זהירות מושגיות וקונקרטיות ע"י המחלבה בכך שלא היה במקום מכשיר החייאה מסוג דפיברילטור (מַפְעַם), בניגוד לחוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים. בנוסף נטען כי לא היו נהלים מתאימים או שלא פעלו לפיהם וכי הייתה התעלמות מתלונותיו של המנוח בזמן אמת והשתהות בחיפושים אחריו שמנעה ממנו טיפול שיכול היה להציל את חייו.
הנתבעים טענו כי עם כל הצער וההשתתפות באסון שפקד את התובעים, דין התביעה להידחות שכן בפועל התובעים לא הוכיחו כל רשלנות או הפרת חובה מטעם המחלבה. לטענת הנתבעים, הנסיבות מלמדות כי המוות היה טבעי, בלתי צפוי, ללא סימן אזהרה מקדים, וכי מומחה בית המשפט קבע כי גם המצאות מַפְעַם במקום לא הייתה עוזרת. עוד נטען כי לא הייתה כל פעולת החייאה שניתן היה לבצע בכדי להציל את המנוח והחיפושים אחריו התנהלו בדרך ראויה. בנוסף, נטען כי הוראות חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים חלות רק על מקומות עבודה בהם יש יותר מ-500 איש ומשכך לא הייתה החובה לעשות כן.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופט יורם ברוזה מבית משפט השלום בבאר-שבע דחה את התביעה וקבע כי לא הייתה רשלנות מצד המחלבה. בכל הנוגע להיעדר מפעם במקום העבודה, מי שהיה מנהל הייצור במחלבה הצהיר כי בזמן הרלוונטי היו במקום רק 180 עובדים ועל כן לא הייתה חובה להחזקת מַפְעַם במקום. מנגד מעדותו בבית המשפט עלה כי בפועל היה במחלבות עובד אשר ריכז את כל עניין העזרה הראשונה, הייתה לו הסמכה והוא כאמור הוזעק למקום לבצע החייאה למנוח מיד עם מציאתו. אותו עובד אישר כי פנה להנהלה וביקש שיירכש מַפְעַם אולם ההנהלה לא אישרה זאת, ורק לאחר מותו של המנוח נרכש מַפְעַם. אולם, כך נקבע, התובעים אינם יכולים יכולים להיבנות מעניין זה, שכן השורה התחתונה בקביעת המומחה מטעם בית המשפט הייתה ברורה וחד משמעית ולפיה בנסיבות המקרה דבר לא היה עוזר כאשר מצאו את המנוח. על כן, נקבע כי העדרו של המַפְעַם אינו קשור סיבתית למוות ואין צורך לדון ביתר יסודות עוולת הרשלנות לגבי רכיב זה.
באשר לנהלים, ציין בית המשפט כי חובתו של מעסיק כלפי עובדיו מעוגנת בפסיקה והיא כוללת את החובה להתקין נהלים. עם זאת, עדיין על התובעים להראות מה הנוהל הנכון שהיה צריך להתקין ואשר לא הותקן, כאשר בפועל מי שהיה מנהל סביבת העבודה באותו יום העיד במפורש שאם אדם מרגיש לא טוב יש לפנותו לקבלת טיפול. לדעת השופט, לא ברור אם אכן היה נוהל ברור וחד משמעי או שמדובר בשיקול הדעת של המנהל, ועדיין התובעים לא הבהירו מה היה פגום בדרך התנהלות זו, איזה נוהל היה צריך להתקין במקומו ומהי דרך ההתנהלות הנכונה לשיטתם. יתרה מזאת, נקבע, היה על התובעים להראות כי אם אכן היה נוהל אחר והמחלבה הייתה פועלת על פיו, היה בכך בכדי למנוע את הפטירה, אך גם זאת הם לא עשו. משכך, יש לדחות את טענת ההתרשלות בכל הקשור להעדר נהלים מתאימים.
בהמשך קבע השופט כי אין לחייב את המחלבה ברשלנות בגין אי שליחת המנוח לטיפול רפואי מיד לאחר שהתלונן על כאבי בטן וכי אכל משהו מקולקל. בעניין זה, ציין השופט כי לא הוכח שהמנוח התלונן על לחצים בחזה או על עייפות, ואין כל עדות לכך שבמהלך שיחה עם אחד העובדים ביקש טיפול רפואי וסורב או כי הייתה תלונה חריגה מצדו.
בכל הנוגע למשך הזמן שחלף מהרגע שהמנוח עזב את המכונה ועד הרגע בו נמצאה גופתו בשירותים, טענו התובעים כי מדובר במשך זמן ארוך ובלתי סביר וכי אם היו פועלים עובדי המחלבה באופן מהיר ויעיל ניתן היה למצוא את המנוח זמן רב קודם לכן וייתכן וניתן היה להציל את חייו. בעניין זה קבע השופט ברוזה כי קבלת הטענה משמעותה חיוב המעסיק לדעת בכל דקה היכן נמצא כל עובד והוסיף כי גם משך החיפוש לא היה חריג שכן כולם הלכו לחפש את המנוח תחילה בפינת העישון, שכן חשבו כי הוא הלך לעשן. עוד נקבע כי גם בהנחה שהיה איחור במציאת המנוח עדיין לא היה באיחור זה כדי לשנות את התמונה. בסיכומו של דבר, הבהיר המומחה מטעם בית המשפט כי כאשר מצאו את המנוח לא היה דבר שניתן לעשות. יתרה מזאת, מדרך מציאת הגופה, כאשר המנוח ישוב על הרצפה, ובהעדר סימנים כי הקיא -ניתן לקבוע כי המנוח נפטר בסמוך לכניסתו לשירותים.
נוכח האמור קבע בית המשפט כי אין מקום להטיל אחריות נזיקית על הנתבעים ודין התביעה להידחות במלואה הן מחמת העדר רשלנות, הן מחמת העדר קשר סיבתי והן משיקולים של מדיניות. לאור זאת, ישלמו התובעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 שקל. התובעים יוצגו בהליך ע"י עו"ד טל ליזרוביץ. הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד שחר נוביק.
