בני זוג מאותו מין שהיו אמורים לשוב מצרפת לישראל בטיסה של אל-על טענו כי במהלך הבידוק הביטחוני שעברו נשאלו ע"י נציג החברה שאלות פוגעניות וחודרניות. בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה שהגישו נגד החברה וקבע כי היחס השונה לו "זכו" בני הזוג לא נבע מהיותם בני זוג בני אותו מין אלא משום שלא שיתפו פעולה עם הליך הבידוק
התובעים, רועי ופטריק גמלינג, הם זוג נשוי בני אותו מין. באחד הימים היו בני הזוג אמורים לשוב ארצה מצרפת בטיסה של אל-על, אך לטענתם במהלך הבידוק הביטחוני שעברו נשאלו ע"י נציג החברה שאלות שהוגדרו על ידם כפוגעניות וחודרניות כגון "איפה הכרתם", "איפה התחתנתם", "כמה זמן אתם נשואים" ועוד.
לאחר מכן, לפי הנטען, הופרדו התובעים זה מזה ותושאלו על ידי בודקים שונים, כאשר פטריק, שאינו יליד הארץ ואינו מורגל בסיטואציה מעין זו, השיב לשאלות מתוך פחד בעוד שבן זוגו סירב לענות לשאלות אותן מצא מוגזמות, בוטות, אישיות ומחוץ לסמכות הבודקים. כאשר סירב בן הזוג להשיב לחלק משאלות הבודקת, נאמר לו כי אם לא ישיב לשאלות יהיה התשאול ארוך וקשה יותר, וכאשר תושאל גם על ידי מנהל חזר על עמדתו בדבר העדר הסמכות וחוסר הרלבנטיות של השאלות שנשאל. בהמשך הצטרף לתשאול גם קצין בטחון שחזר על הטענה כי אם לא ישיב התובע לשאלות יהיה התשאול ארוך וקשה יותר ואף יגיע לכלל צורך בחיפוש גופני. התובע הבהיר כי אין לו התנגדות להשיב לשאלות כלליות אך כי לא יענה לשאלות החודרות לפרטיות שלו ושל בן זוגו. התובעים ציינו כי נוסעים אחרים תושאלו בקצרה וכי לאחר שתם התשאול הממושך, שארך כ-45 דקות, גילו שמסמכיהם סומנו במדבקות (שונות משל חבריהם לטיסה).
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לאור האמור, הגישו בני הזוג תביעה על סך 18,000 שקל לבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, בה טענו כי בשם "בטחון לאומי" הושפלו, נוצלו ועוכבו והכל תוך חריגה מסמכות ושימוש לא חוקי בהוראות חוק הגנת הפרטיות. בדיון חזרו התובעים על הטענות והבהירו כי מדובר בתביעה עקרונית וכי אין להם עניין בתוצאתה הכספית של התביעה. התובעים הבהירו כי בשום שלב לא סירבו להזדהות והדגישו כי סירובם היה רק לענות לשאלות חודרניות הפוגעות בצנעת הפרט. לטענתם, אין מדובר רק בשימוש כושל בשיקול דעת על ידי אל-על ושלוחיה, כי אם בחריגה מסמכויותיהם החוקיות של נציגי החברה.
אל-על מצדה, כפרה בטענות התובעים וטענה כי תשאולם היה חלק מהליך בדיקה ביטחונית שגרתי, וכי סירובם לשתף פעולה עם נציגיה הוא שהוביל להתארכות הבידוק. עוד שללה החברה את הטענה כאילו הפלתה את התובעים על רקע העדפה מינית או על רקע אחר. לשיטתה, פעלו עובדיה תוך הפעלת סמכותם החוקית, על פי דין ובאופן מידתי והוסיפה כי אלו לא איימו על התובעים בבידוק גופני אלא ציינו כי העדר שיתוף פעולה עם הליך התשאול יצריך השלמתו באמצעות חיפוש גופני, כמוצא אחרון. עוד ציינה החברה כי פעולותיה חוסות תחת הגנת החסינות המוקנית לה מכח סעיף 19 לחוק הטיס (בטחון בתעופה אזרחית) וכי ממילא לא עשו שימוש עובדיה בכל לשון מאיימת או מזלזלת.
הרשם הבכיר איתי רגב דחה את התביעה וקבע כי היחס השונה לו "זכו" התובעים לא נבע מהיותם בני זוג בני אותו מין. לדבריו, פעולת הבידוק והחיפוש נועדה לשמור על חייהם של הנוסעים וביטחונם וכי האיזון בין הזכויות המתנגשות הוא בין חוסר הנוחות של התובעים והפגיעה בזכותם לפרטיות לבין האינטרס למניעת הפגיעה העלולה להתרחש לנוסעים רבים העולים לטיסה, אשר עשויה לעלות להם בחייהם. עוד ציין הרשם כי המחוקק בחוק הטיס קבע את הסמכות לביצוע הבידוק והחיפוש, וזאת חרף הפגיעה הצפויה בפרטיותם ובכבודם של הנוסעים, לשם מניעת הסיכון שבפגיעה העלול להיגרם לחיי נוסעים רבים. עם זאת, הליך הבידוק והתשאול צריך להיות אפקטיבי על מנת להגשים את תכליתו.
עוד הוסיף הרשם כי אל-על נושאת באחריות לביטחון כלל הנוסעים והיא לא יכולה להרשות לעצמה להימנע מבדיקה מקיפה בכל מקרה נדרש, אף אם בסופו של יום חששותיה וחשדותיה יתבדו ולא יוכחו כמוצדקים.
במקרה זה, צוין, התובעים אישרו כי לא שיתפו פעולה באופן מלא עם הליך הבדיקה ולדעת הרשם מורת הרוח וחוסר שיתוף הפעולה מצדם במהלך התשאול פעל נגדם וגרם להתארכות ההליך. עוד ציין הרשם כי לא שוכנע שהיחס השונה כלפי התובעים נבע מהיותם בני זוג בני אותו מין, אלא משום שלא שיתפו פעולה עם הליך הבדיקה ובכך העלו את חשד נציגי אל-על וחייבו הליך בידוק שונה ומפורט יותר. לסיכום קבע הרשם כי אנשי הביטחון של אל-על ביצעו את הליך התשאול, החיפוש והבידוק בהתאם לחובתם ובמסגרת תפקידם, ולא מתוך הפליה או שרירות לב. נוכח האמור, התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.
