חדשות

בית המשפט המחוזי קיבל תביעה לביטול הסכם למכר ולשכירות דירה בטענה כי מדובר בהסכמים פיקטיביים שנועדו להבטיח החזר הלוואה שנטל מעסיקה של בעלת הדירה. נקבע, כי הכוונה האמיתית מאחורי ההסכמים אכן הייתה מתן הלוואה למעסיק מובטחת במשכון הדירה, אך שיקולי צדק והגינות מצדיקים מתן תוקף לכוונתם האמיתית של הצדדים באופן שיירשם משכון על הדירה לצורך החזר ההלוואה

התובעת, ילנה איוונוב, החלה לעבוד במרפאת שיניים בשנת 2009. לטענתה, במהלך עבודתה נטלה הלוואה מהמעסיק על מנת לשפץ את הדירה, אותה השיבה ממשכורתה. זמן קצר לאחר מכן, ביקש ממנה המעסיק למשכן את דירתה על מנת ללוות כספים מהבנק, ולטענתה לאחר שהפעיל עליה לחצים היא נכנעה ופנתה עמו לבנק. לאחר שהבנק סירב למשכן את הדירה בשל שוויה הנמוך, חיפש המעסיק דרכים אחרות לקבלת הלוואה ופנה למלווה בשוק השחור אשר הלווה לו 150,000 שקל. בתמורה להלוואה, חתמה איוונוב בפני עו"ד על שטר ביטחון והמעסיק השיב את ההלוואה באמצעות שיקים.

בהמשך ביקש המעסיק לטול הלוואה נוספת, אלא שהמלווה דרש כי יבטיח את החזר ההלוואה באמצעות עריכת הסכם פיקטיבי לרכישת דירתה של איוונוב בטבריה. לבקשת המעסיק, חתמה איוונוב על הסכם למכירת זכויותיה בדירה למלווה תמורת 200,000 שקל. בנוסף, חתמה על הסכם שכירות שלפיו שכרה את הדירה מהמלווה לתקופה של כשנה. זאת, לאחר שהבינה לטענתה כי העסקאות אינן אמיתיות וכי המעסיק ישלם את כספי ההלוואה. בעקבות האמור, החל המעסיק לשלם למלווה מדי חודש סך של 7,000 שקל, שהם לכאורה סכום דמי השכירות החודשיים של הדירה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בשלב מסוים נפטר המעסיק כתוצאה מדום לב, ולכן פנה הרוכש/המשכיר אל איוונוב בשיחות טלפוניות ואיים לגרשה מדירתה. היא מצדה ערכה פגישה עם יורשי המעסיק, אשר תחילה הראו נכונות לשלם את החוב ולאחר מכן הפצירו בה כי תסתדר בעצמה. בעקבות האמור, הגישה איוונוב תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת, בה עתרה לבטל את שני ההסכמים, הן הסכם המכר והן הסכם השכירות. לפי הנטען, אלו נעשו למראית עין על מנת להסוות את העסקה האמיתית, שהיא משכון הדירה תמורת הלוואה בלתי חוקית שלווה המעסיק, והחזר אותה הלוואה באמצעות תשלום דמי השכירות.

השופט שאהר אטרש קבע כי הסכמי המכר והשכירות בטלים, אולם על התובעת למשכן את זכויותיה בדירה לטובת הנתבע לשם הבטחת החזר ההלוואה. לדברי השופט, כלפי חוץ הסכימו הצדדים על מכירת הדירה לנתבע ועל השכרתה לתובעת, בעוד שכוונתם האמיתית הייתה מתן הלוואה למעסיק המנוח של התובעת כאשר הדירה מובטחת כמשכון. בעניין זה, ציין השופט כי עדותו של הנתבע לא הותירה עליו רושם חיובי, שכן הוא ניסה להציג את העסקה כעסקה כשרה בכל דרך אפשרית אך לא תמך את דבריו במסמכים רלוונטיים. בנוסף, מעדותו עלה כי תשלומי התמורה בגין העסקה לא שולמו בהתאם להסכם המכר. כן דחה השופט את טענת הנתבע כי ההיגיון הכלכלי של העסקה טמון ברצונה של התובעת להיות שותפה במרפאתו של מעסיקה.

אשר לעדותה של התובעת, זו הותירה על השופט רושם חיובי והוא לא התרשם כי היא בודה את גרסתה מלבה, כפי שטען הנתבע. צוין, כי לאורך עדותה הדגישה התובעת כי לא הסכימה למכור את דירתה, אשר נועדה לשמש אך ורק ביטחון לפירעון ההלוואה שאמור היה המעסיק ליטול מן הנתבע. בנוסף, לדברי השופט, גרסתה נתמכה בעדויות עובדים אחרים ובעובדה כי סייעה בעבר כלכלית למעסיקה. משכך, נקבע כי מדובר בהסכמים למראית עין בלבד, ובתור שכאלה הם בטלים מכוח הוראתו של סעיף 13 לחוק החוזים. זאת, חרף האינדיקציות המצביעות לכאורה על כך שמדובר בהסכמים אמיתיים.

אשר לשאלה מה דינו של החוזה הנסתר, ציין השופט כי התובעת הודתה בכך שהסכימה לשעבד ולמשכן את דירתה להבטחת החזר ההלוואה שנטל המעסיק. בנסיבות אלה, לדעת השופט, שיקולי צדק והגינות מצדיקים מתן תוקף לכוונתם האמיתית של הצדדים באופן שיירשם משכון לטובת הנתבע על זכויות התובעת בדירה להבטחת החזר סכום ההלוואה.

לבסוף, דחה השופט את טענות התובעת בדבר עושק וכפייה, שעה שאלו הופנו בראש ובראשונה כלפי המעסיק המנוח שאינו בין החיים.

סיכומם של דברים - התביעה התקבלה ונקבע כי הסכם המכר והסכם השכירות בטלים מעיקרם וחסרי כל תוקף. מאידך, הורה ביהמ"ש על רישום משכון לטובת הנתבע על זכויות התובעת בדירה, להבטחת החזר סכום ההלוואה בסך 150,000 שקל. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד שחאדה שחאדה. הנתבע יוצג ע"י עו"ד ויסאם דלאשה.

ת"א 11954-01-16