בית המשפט המחוזי בת"א פסק פיצוי של 300 אלף שקל לחבר במועצת אשדוד שכיהן כיו"ר וועדת המשנה לבניין ערים בעירייה, לאחר שתושב העיר פרסם נגדו שורת פרסומים בהם ייחס לו שחיתות בנוגע לפרויקט נדל"ן גדול בעיר, אותו כינה "ההולילנד של אשדוד". נקבע, כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע וכי יש לזקוף לחובת הנתבע את ניסיונותיו לקדם את הפרסומים בתפוצה רבה ככל האפשר. בנוסף נפסקו לתובע הוצאות ושכ"ט בסך 100 אלף שקל
התובע, גבריאל כנפו, הוא עו"ד תושב העיר
אשדוד, מנכ"ל ומבעלי קבוצה עסקית. בתקופה הרלוונטית כיהן כנפו בתפקידים שונים
בעירייה, לרבות מ"מ ראש העיר, חבר מועצה ויו"ר ועדת משנה לבניין ערים.
הנתבע, סער גינזבורסקי, אף הוא דמות פוליטית באשדוד ופעיל חברתי וציבורי שהתמודד
בבחירות המקומיות בשנת 2013 אך רשימתו ונציגיה לא נבחרו למועצת העיר. בנוסף, מעניק
גינזבורסקי שירותים מקצועיים למקומון בשם "השבוע באשדוד" וכחלק מפעילותו
החברתית-ציבורית פרסם ביקורת על תוכנית מע"ר דרום. מדובר בפרויקט נדל"ן
גדול שנפרס על פני כ- 350 דונם ואמור לקום בקרבת חוף ימה של אשדוד.
על רקע זה, פרסם גינזבורסקי התבטאויות שונות
ברשת הפייסבוק, שלטענת כנפו הציגו אותו כמושחת ומהוות לשון הרע נגדו. עוד נטען כי
גינזבורסקי ניהל מספר עמודים ברשת החברתית, בהם עמוד עסקי המייצג אותו, עמוד בשם
"מנקים את אשדוד", עמוד "שמים עין", עמוד "אשדוד
מתחרפנת" והפרופיל האישי שלו. חלק מהפרסומים כללו גם תמונות וחלק כינו את
פרויקט המע"ר "ההולילנד של אשדוד", תוך הפניה לפרויקט
"הולילנד" הידוע לשמצה בירושלים, שהכרעת הדין בעניינו ניתנה באותם ימים
והרשיעה אנשי ציבור בכירים בעבירות שחיתות שלטונית.
על רקע זה, הגיש כנפו תביעת לשון הרע נגד
גינזבורסקי לבית המשפט המחוזי בת"א, בסך 2.6 מיליון שקל. בין הצדדים לא הייתה
מחלוקת עובדתית שגינזבורסקי ביקש לעורר דיון ציבורי סביב תוכנית מע"ר דרום
ולהציג את כנפו באור שלילי. המחלוקת נגעה לשאלה האם הפרסומים עולים כדי "לשון
הרע" כהגדרתו בחוק.
לקבלת
עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בדצמבר 2016 ניתן פסק דין חלקי בסוגיה בשאלת
החבות, בו קבעה השופטת אביגיל כהן כי יש לייחס לנתבע אחריות לחלק מהפרסומים. צוין,
כי אין חולק שכנפו, כיו"ר הועדה המקומית, הוא איש ציבור אשר חשוף מעצם תפקידו
לביקורת ציבורית או פוליטית והוא אינו חסין מביקורת. כך גם תוכנית מע"ר דרום
אינה חסינה מביקורת ואין צורך להכריע בשאלה האם היא טובה לתושבי אשדוד או לא. עוד
הבהירה השופטת כהן כי יש לראות את מכלול הפרסומים כקמפיין אחד ואין צורך לבדוק
"בזכוכית מגדלת" כל מילה ומילה בכל פרסום ופרסום.
נוכח האמור, סברה השופטת כי גם אם בפרסום
הראשון לא הוזכר שמו של כנפו, הרי שהמשך הקמפיין וביסוס ההקשר בין תוכנית
מע"ר אשדוד ובין הולילנד ירושלים, תוך הדגשת היבט השחיתות, ותוך ציון שמו
המפורש של כנפו - גורמים לפרסומים ולקמפיין להיות "לשון הרע". לשיטתה,
קוראי הפוסטים שפרסם הנתבע יכלו לקבל את הרושם לפיו כנפו מושחת, כי פרויקט
מע"ר אשדוד נגוע בשחיתות כדוגמת הולילנד ירושלים, וכי כנפו פועל בשחיתות למען
או עם חבריו היזמים.
בהמשך קבעה השופטת כי לא מתקיימות בנסיבות
העניין הגנות "אמת דיברתי" ותום הלב. בתוך כך דחתה את טענות הנתבע כי
פרסומיו היו אמתיים, מדויקים ונבדקו כדבעי. נקבע, כי לא נעשה ניסיון רציני לברר
מול כנפו את הטענות בנוגע להתנהלותו, המקימה לעמדת הנתבע מעשי שחיתות או מול גורם
אחר. השופטת הבהירה כי רצונו הלגיטימי של הנתבע לכך שתאושר רק תוכנית תכנונית טובה
לטעמו לטובת כלל תושבי אשדוד אינו נותן לגיטימציה לתאר את יו"ר הועדה המקומית
כמושחת בקמפיין מתמשך מבלי שנעשתה בדיקה סבירה באשר לכך. עוד ציינה השופטת כי
הדברים לא נכתבו כהבעת דעה אלא כ"עובדה" וכי לא הוצגו ראיות כי עובדות
אלו נבדקו בידי הנתבע, שלא עשה מאמצים לבדוק מראש את אמיתות הפרסומים. בנוסף, נקבע
כי הפרסומים היו בלתי מידתיים שכן כללו קביעות עובדתיות מרחיקות לכת, בתפוצה רחבה
ועל כן מהווים חריגה מהתחום הסביר בנסיבות העניין. נוכח האמור, קבעה השופטת כהן כי
חלקם של הפרסומים הוא בגדר "לשון הרע" וכי הקמפיין בכללו היווה פרסום
לשון הרע נגד כנפו.
בכל הנוגע לגובה הפיצוי, קבעה השופטת כי יש
לייחס לנתבע "כוונה לפגוע" באופן המאפשר לפי החוק לפסוק כפל פיצוי.
משמיעת עדותו של הנתבע עוד בשלב האחריות, התרשמה השופטת כי היה לו רצון לפגוע
בכנפו ולייחס לו שחיתות ולא רק להעלות ביקורת ביחס למע"ר דרום. לשיטתה, אין
מדובר בביקורת עניינית ביחס לפרויקט אלא בכוונה לבצע קישור בין "הולילנד
ירושלים" ובין התנהלותו של כנפו וזאת בסגנון משתלח שהנתבע אישר כי בחר לנקוט
בו.
לאחר עיון בטיעוני הצדדים, קבעה השופטת כי
הפיצוי ההולם בנסיבות העניין הוא בסך 300,000 שקלים. בין השיקולים שנשקלו ציינה
השופטת את העובדה שהנתבע ניהל קמפיין נגד התובע והעובדה שדובר במספר פרסומים ולא
ב"פרסום" בודד כפי שביקש הנתבע לטעון. עוד זקפה השופטת לחובת הנתבע את
ניסיונותיו לקדם את הפרסומים ביחס לכנפו בתפוצה רבה ככל האפשר, את סגנונו המתלהם
ואת אי הפנמת הנקבע בפסק הדין בסוגיית האחריות גם לאחר שניתן. הוזכר, כי דובר
בפרסום בפייסבוק בחמישה דפים שונים שלהם אלפי עוקבים וכי הפרסום ביחס לכנפו נועד
לפגוע בכוונת מכוון.
מאידך, שקלה השופטת לקולא את העובדה שהפרסומים
נעשו כחלק מביקורת בנוגע למע"ר דרום, כאשר כבר נקבע שביקורת לגיטימית בדבר
תוכנית מע"ר דרום מותר לפרסם. עוד צוין כי הנתבע נמצא אחראי לפרסום לשון הרע
ביחס לכנפו כמושחת, אך בשקלול הכללי ניתן להתחשב בפסיקת סכום הפיצוי בעובדה שמדובר
בשני אנשי ציבור ופסיקת פיצוי בסכום גבוה מאוד, כנדרש על ידי התובע, יהווה אפקט
מצנן בנוגע לשיח הציבורי מעבר לנדרש. הובהר, כי השיח הציבורי אינו אמור להיות רווי
בהשמצות ובפרסומים דיבתיים, אך פיצוי בסכום של מאות אלפי שקלים בודדים, מוביל
לקבלת שלוש התכליות העומדות ביסוד פסיקת פיצויים מבלי ליצור הרתעת יתר שתשתק את
השיח הציבורי.
בכל הנוגע להוצאות המשפט, ציינה השופטת בין
השיקולים כי קיים פער משמעותי בין סכום התביעה ובין הסכום שנפסק בפועל. לשיטתה,
מלכתחילה לא היתה הצדקה להגיש תביעה שכזו לבית משפט מחוזי, בייחוד כאשר עיון
בפסיקה מעלה כי בשום מקרה לא פסקו סכום פיצוי העולה על 2.5 מיליון שקלים. זאת
ועוד, דרישה לפיצול בין שאלת אחריות לשאלת נזק היא לגיטימית כשלעצמה, אך ההליך
שנוהל בעניין הנזק במקרה זה לא היה נצרך לדעת השופטת, וזאת בלשון המעטה. לאחר
בחינת מכלול השיקולים, חייבה השופטת את הנתבע לשלם לכנפו הוצאות משפט בסך 35,000
שקל ושכ"ט עו"ד בסך 65,000 שקל (סך הכל- 100 אלף שקל). התובע יוצג בהליך
ע"י עו"ד דרור ארד אילון. הנתבע יוצג ע"י עו"ד יהונתן קלינגר
ועו"ד אוריה ירקוני.
