בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של ארגון המורים העל יסודיים על פסק דינו של ביה"ד האזורי בחיפה, במסגרתו נדחתה טענת הארגון לפיה המדינה מפלה עובדי הוראה מהמגזר הדרוזי בשיבוץ. נקבע, כי אין להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי, שדחה את טענת האפליה על סמך התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים
המערער, ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ובמכללות, הגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי נגד המדינה, למתן צו שיורה על ביטול סעיפים מסוימים בנוהל הנוגע לשיבוץ עובדי הוראה במגזר הדרוזי מטעמים של אפליה וחוסר סבירות. בנוסף, עתר הארגון לביטול פיטוריה של רוודה שקור, מורה בחינוך מיוחד ושיבוצה כעובדת הוראה קבועה.
שקור שובצה לעבודה כעובדת הוראה זמנית בחטיבת הביניים ובבתי ספר יסודיים בכפר כסרע-סמיע. לקראת שנה"ל תשע"ד, הגישה שקור בקשה לשבצה כעובדת הוראה אך ורק במקום מגוריה בכפר, אך לא ציינה בטופס הבקשה את העובדה כי אחותה ודודה מועסקים בחטיבת הביניים בכפר ולא הגישה בקשה לקבלת היתר מיוחד שיאפשר את העסקתה במוסד זה. על פי בקשתה, וסמוך לתחילת שנת הלימודים תשע"ד, שובצה שקור בחטיבת הביניים בכסרא-סמיע בהיקף של שליש משרה במעמד זמני. עוד בטרם חלפו 30 יום מן המועד שבו קיבלה את הודעת השיבוץ, דיווחה לה המפקחת על חטיבת הביניים במהלך שיחה טלפונית, על בעיה הקשורה בהודעת השיבוץ.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בחודש ספטמבר 2013, נשלח לשקור מכתב מטעם מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך בו הוסבר כי עבודה מופסקת עקב צמצום של שעות התקן שהוקצו למרכז התמיכה האזורי של תכנית השילוב לתלמידים עם צרכים חינוכיים מיוחדים- המרכז בו הייתה אמורה שקור ללמד ביחד עם מורות נוספות. בתגובה, הגישה שקור תלונה למנהלת מחוז הצפון במשיבה ונענתה כי הפסקת עבודתה בחטיבת הביניים נעשתה לאחר שהסתבר כי נפלה טעות בהודעת השיבוץ.
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה את טענת האפליה שהעלה הארגון בהתבסס על ממצא עובדתי שלפיו ההוראה הנוגעת לביטול שיבוצם של עובדי הוראה זמניים עקב טעות או שינוי בתקן, מופיעה בהודעות השיבוץ של כלל עובדי ההוראה בכל המגזרים ומיושמת הלכה למעשה לגבי כלל עובדי ההוראה. נוכח האמור, הגיש הארגון ערעור בו השיג על הקביעות בסוגית האפליה ובעיקר על הקביעה לפיה הוכח כי המדינה סיימה גם את העסקתם של עובדי הוראה יהודיים בשל טעות בשיבוץ בהסתמך על הוראה דומה לזו שיושמה לגבי עובדי הוראה במגזר הדרוזי ובכללם אף שקור. לשיטתו, המדינה לא פירטה את ההליכים שננקטו לסיום עבודתן של מורות נוספות, ולא פירטה האם הסתדרות המורים או הארגון היו מעורבים בהליך הפיטורים או התנגדו לו.
עוד נטען כי בית הדין האזורי שגה כשקבע כי נערך לשקור שימוע טלפוני וכי לא הייתה מניעה לשבצה בביה"ס היסודי בכסרע-סמיע לאחר שהצביעה על משרות שהתפנו בשני בתי ספר יסודיים בכפר. לעניין קביעותיו של בית הדין האזורי שלפיהן לא ניתן היה ממילא לשבץ את שקור כמורה בחטיבת הביניים בשל הקרבה המשפחתית לעובדי הוראה שהועסקו באותו מוסד חינוכי, טען הארגון שמדובר ב"אכיפה סלקטיבית". המדינה מצדה, סמכה את ידה על פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו וכן טענה כי חלק ניכר מהשגותיה של שקור, לרבות אלה הנוגעות לסוגיות האפליה, התייחס לקביעותיו העובדתיות של בית הדין שבהן כידוע אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב.
השופטת נטע רות, אליה הצטרפו השופטים רוזנפלד ואיטח, קבעה כי האבן הראשה של הערעור היא טענת האפליה המתמקדת בהוראות סעיף 17 לנוהל השיבוצים אשר התייחס לעובדי הוראה במגזר הדרוזי וכן בהוראה דומה שעוגנה בסעיף 16 לנוהל השיבוצים החל על עובדי הוראה במגזר הערבי. נקבע, כי עיקר הטענה שבפיה של שקור מתייחס לקביעה העובדתית של בית הדין האזורי שלפיה, במועדים הרלבנטיים להליך, המדינה יישמה הוראות דומות ואף זהות לאלה המופיעות בסעיף 17 לנוהל השיבוצים במגזר הדרוזי על כלל עובדי ההוראה בישראל באשר הם. לדעת בית הדין, אין לקבל את טענתה של שקור בדבר אפליה שכן הקביעות העובדתיות הנוגעות לסוגיה זו התבססו על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית הדין האזורי מן העדים שהעידו בפניו.
בעניין הטענה בדבר אי חוקיות וחוסר הסבירות של ההודעה על ביטול השיבוץ, נקבע כי אין מחלוקת על כך שהודעת השיבוץ גיבשה הסכם בין הצדדים להעסקת שקור בחטיבת הביניים בשנת תשע"ד בהיקף של 1/3 משרה. בעניין זה, קיבל בית הדין האזורי את הגרסה העובדתית של המדינה שלפיה הטעם להודעת הביטול היה נעוץ, רובו ככולו, בטעות בנוגע להקצאת שעות תקן בחינוך המיוחד במחוז הגליל. משכך, נקבע כי עיקר הטענה של שקור נוגע למעשה לסוגיית איזון האינטרסים ובעיקר להתעלמות שהיא ייחסה למדינה מאינטרס ההסתמכות שלה.
עוד נקבע כי לא נפל פגם בכך שהמדינה לא נתנה ביטוי, במסגרת הודעת הביטול, לכלל הנוגע לעיתוי מתן ההודעה על הפסקת העבודה לעובד הוראה. בעניין האיסור על העסקת קרובי משפחה באותו מוסד חינוכי, נקבע כי שקור לא הסבה את תשומת ליבה של ועדת השיבוצים לכך שאחותה ודודה מועסקים בחטיבת הביניים בה ביקשה לעבוד והועדה לא ידעה או אמורה הייתה לדעת על הקרבה המשפחתית. בנוסף, כי אף לו היה נקבע כי ועדת השיבוצים הייתה מודעת לקרבה המשפחתית כאמור- הרי שלא היה בכך כדי לפטור את שקור מן החובה להקדים ולהגיש בקשה לגורם המוסמך לקבלת היתר מיוחד, תוך פירוט העובדות הרלוונטיות או ההצדקות למתן ההיתר וכן, לקבל היתר שכזה מן הגורם המוסמך לכך.
לאור כל האמור, לא ראה בית הדין הארצי מקום להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית הדין האזורי אשר דחה את הבקשה על כל עתירותיה. לאור מהות ההליך, שהחל כערעור בהליך קיבוצי לא נעשה צו להוצאות.
