בית הדין האזורי לעבודה בת"א דחה את תביעתה של המוזיקאית והיוצרת טל גורדון להכיר בה כעובדת שכירה של הטלוויזיה החינוכית, במסגרתה הגישה את התכניות "הכל תרבות" ו"תרבות רחוב". נקבע, כי מעמדה של גורדון לא היה כשל "עובדת" אלא היא התקשרה עם החינוכית בחוזה קבלני למשרת "טאלנט" המספקת שירותים כגורם חיצוני לה
התובעת, טל גורדון, היא מוזיקאית ויוצרת ששימשה במשך שבע עונות שידור כמנחה של תכניות טלוויזיה בנושאי תרבות בשם "הכל תרבות" ו"תרבות רחוב", ששודרו בטלוויזיה החינוכית. ההתקשרות בין הצדדים נעשתה באמצעות חוזים שהתחדשו מעת לעת, בתחילת כל עונת שידורים והתמורה שסוכמה הייתה 3,000 שקל בצירוף מע"מ לתוכנית, וסכום של 1,500 שקל בצירוף מע"מ לתוכנית לקט. בשלב מסוים הופחת התשלום והועמד על 2,400 שקל בצירוף מע"מ לתוכנית ולסך של 1,200 שקל בצירוף מע"מ בגין תוכנית לקט. מלבד האמור, צוין בחוזים בין הצדדים כי "על היחסים בין הטלוויזיה לבין המנחה לא יחולו יחסי עובד מעביד" והתמורה שולמה לגורדון כנגד חשבוניות.
במסגרת תפקידה, נדרשה גורדון להגיע אחת לשבוע לישיבות צוות עם עורכי התוכנית, שארכה כשלוש-ארבע שעות במשרדי החינוכית. בנוסף, הגיעה גורדון למשרדי החינוכית ליום צילומים שנערך באתרים שונים מחוץ לאולפנים. יום הצילומים ארך כ-10 שעות לכל היותר, החל משעות הבוקר ועד לשעה 17:00 לכל המאוחר. מלבד האמור, נדרשה גורדון לעיתים, כהיערכות מקדימה, לקרוא ספר או לצפות בהצגה או בסרט, שבמימונם נשאה החינוכית.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת גורדון, יש לראות בה כעובדת שכירה של החינוכית, כיוון שהיא השתלבה במערך הארגוני בה, זוהתה כעובדת שלה והייתה נתונה לפיקוחה. על יסוד טענה זו תבעה זכויות המגיעות לה לשיטתה מתקופת העסקתה כעובדת, בהן פדיון חופשה והבראה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות, דמי חג ומתנות בחגים, הוצאות טלפון ונסיעות ועוד. כן נתבעו פיצויים בגין עגמת נפש בגין העסקתה ללא קבלת דרגה וזכויות סוציאליות.
החינוכית מאידך, טענה כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. לגרסתה, ההתקשרות עם גורדון הייתה כ"טאלנט", תמורת סכומים העולים בהרבה על אלה המשולמים לעובד מן המניין. עוד נטען כי גורדון ניהלה עסק ועבדה במקומות נוספים, לא היה פיקוח על שעות עבודתה והיא לא נדרשה להחתים כרטיס. כמו כן, היא לא עבדה באופן רצוף, ההתקשרות הייתה תלויה בעליית התוכניות לשידור ובמהלך ההתקשרות גם חלה הפסקה של חצי שנה בין עונה לעונה, מטעמים הקשורים ללוח השידורים.
השופטת דגית וייסמן מבית הדין האזורי לעבודה בת"א דחתה את התביעה וקבעה כי לא התקיימו יחסי עבודה בין גורדון לחינוכית. תחילה ציינה השופטת כי אין חולק שלענף התקשורת קיימים מאפיינים ייחודיים ולכן יש לבחון על יסודם את השאלה האם התקיימו יחסי עבודה בין גורדון לחינוכית. בעניין זה, הבהירה השופטת וייסמן כי במקרה זה לא נטען שגורדון הייתה "פרילנסרית", אלא שנתנה שירותים כקבלן עצמאי.
לדעת השופטת, בהתחשב בגובה התמורה ששולמה לגורדון והפער בינה ובין השכר ששולם לעובדי החינוכית – המסקנה היא כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. אשר לטענתה של גורדון כי היא חתמה על הסכם ההתקשרות בלית ברירה, קבעה השופטת כי טענה זו נטענה בעלמא וכי לא מדובר בהסכם מקפח אשר התמורה ששולמה במסגרתו נמוכה. זאת ועוד, נמצא כי התמורה ששולמה לה עבור היקף העבודה ב-44% משרה, עלתה באופן משמעותי על התמורה המשולמת לעובד מדינה המועסק במשרה מלאה. לפיכך, דין התביעה לזכויות כספיות נוספות הנובעות ממעמדה של גורדון כעובדת של החינוכית, להידחות.
מעבר לכך בחנה השופטת את המבחנים שנקבעו בפסיקה בכל הנוגע לקיומם של יחסי עבודה. צוין, כי אין חולק שגורדון הנחתה תוכנית שבועית בחינוכית במשך שבע עונות ולמעשה הייתה "הפנים" שלהן ועמדה בחזית, מול קהל הצופים. בנוסף, לא יכול להיות חולק שהשירות שנתנה כמנחת התוכניות הוא שירות אישי שנמצא בליבת הפעילות של החינוכית. עם זאת, גורדון לא הועסקה כמגישת תכניות כללית בחינוכית שניתן היה לניידה מתוכנית לתוכנית, אלא היא נבחרה לתפקיד על רקע היותה יוצרת ומוזיקאית, לצורך הנחיית תוכנית מסוימת בענייני תרבות וכל עוד החינוכית הייתה מעוניינת בהפקת תוכנית כאמור. בנסיבות אלה, ספק אם ניתן לראות בה כמי שהשתלבה במארג הארגוני של החינוכית, ולכל היותר מדובר בהשתלבות רופפת בלבד.
עוד הוסיפה השופטת כי אפילו אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה, לפיה גורדון אכן השתלבה בחינוכית, לא מתקיימים בה יתר הסממנים המצביעים על היותה עובדת. כך, בנוגע לרציפות ההעסקה, ציינה השופטת כי אף שהקשר בין הצדדים נמשך כשבע שנים ואף שיתכן שגורדון קיוותה או ציפתה שהוא יימשך ויתחדש באופן רציף, ברי שההתקשרות עמה לא הייתה אוטומטית אלא נשקלה כל שנה מחדש והייתה מסורה לשיקול דעתה של החינוכית. גם העובדה שבתוכן החוזה חלו שינויים מעת לעת, תומכת לדעת השופטת במסקנה לפיה לא היה מדובר בהתקשרות אחידה וארוכת שנים שיש בה יסוד של יציבות המאפיין העסקת "עובד". עוד צוין שבמהלך השנים חלו שינויים בתמורה ששולמה לגורדון וכי בשנתיים הראשונות להתקשרות שולמו לה דמי נסיעות ובהמשך החינוכית חדלה לשלם רכיב זה.
לכל האמור, הוסיפה השופטת את העובדה שבמהלך תקופת ההתקשרות גורדון לא טענה שיש לראות בה כעובדת של החינוכית ואישרה שהתקשרה עמה על תקן "טאלנט". למעשה, עד לירידת התוכנית ולסיום ההתקשרות היא לא סברה שהיא עובדת ולא טענה כי יש לראות בה ככזו, וגם לשיטתה קיים שוני מהותי בינה ובין עורכות התוכנית המועסקות על ידי החינוכית. בכל הנוגע לטענתה של גורדון לפיה היא זוהתה כעובדת החינוכית וקיבלה תעודת כניסה למתקניה, סברה השופטת וייסמן כי מדובר בעניין טכני הנוגע להסדרת כניסתה למתחם החינוכית לצורך ביצוע תפקידה, ואין בכך להעיד על מהות ההתקשרות בין הצדדים.
זאת ובנוסף, גורדון התקשרה עם החינוכית כעצמאית והתמורה ששולמה לה הייתה כנגד הנפקת חשבוניות. בנוסף, הצדדים דיווחו עליה כעצמאית למוסד לביטוח לאומי ולרשויות המס והיא דיווחה בהתאם על הוצאותיה כעצמאית - הוצאות ביגוד, נסיעות, לימודים, יעוץ משפטי וכיוב'. עוד הוסיפה השופטת כי מעדותה של גורדון עלה כי לאורך השנים היא ניהלה עסק עצמאי שבמסגרתו נתנה שירותים - קורסי כתיבה, ולעיתים רחוקות הופיעה כמוזיקאית יוצרת. למסקנות דומות הגיעה השופטת גם לאחר יישום מבחנים נוספים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרה ביחסי עבודה, ובהם מבחן "הקשר האישי", מבחן "השליטה והפיקוח" ומבחן מקום ביצוע העבודה ו"כלי העבודה". עוד נקבע כי גם העובדה שהצדדים נדרשו להסדיר באופן מפורש את סוגיית זכויות היוצרים על התוכנית מחזקת את המסקנה לפיה היחסים ביניהם לא היו יחסי עובד - מעסיק.
לסיכום, נקבע כי מעמדה של גורדון לא היה כשל עובדת של החינוכית אלא היא התקשרה עמה בחוזה קבלני למשרת "טאלנט" המספקת שירותים כגורם חיצוני, ואין לראות בה כ"עובדת" של החינוכית. עוד העירה השופטת כי גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה שונה, הרי שהתמורה ששולמה לגורדון, שהייתה כאמור פי שניים או שלושה מהשכר המקובל בדירוג עיתונאים – עלתה על זו ששולמה לעובדי החינוכית בשיעור ניכר ולמעשה גילמה גם תשלום זכויות סוציאליות. לדעת השופטת, זהו הנימוק העיקרי לדחיית התביעה.
על אף דחיית התביעה, סברה השופטת כי יש לחייב את החינוכית בהוצאותיה של גורדון בסך 5,000 שקל, נוכח התנהלותה הדיונית ובכלל זה העובדה שנדרשו שלוש ישיבות הוכחות להשלמת שמיעת עדיה. גורדון יוצגה בהליך ע"י עו"ד אריק שלו. החינוכית יוצגה ע"י עו"ד איריס גלילי יולזרי.
