בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל את תביעתו של עורך דין שהתקבל לעבודה במשרד הבריאות, אך טרם החלה העסקתו בפועל – הודע לו כי לא ניתן יהיה להעסיקו. בית הדין קבע כי יש לראות בעוה"ד כמי שהועסק על-ידי המדינה לעניין קיום חובת השימוע כלפיו אף אם טרם החלה העסקתו ולכן ניתן לראות בסיום העסקתו באופן בו נעשה - כפיטורים שלא כדין
התובע, עו"ד ניר אפרים, התמודד על משרה בנציבות הקבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי שבמשרד הבריאות. המשרה אליה התראיין התובע הייתה משרת עו"ד בנציבות שהוגדרה כמשרה זמנית לצורך החלפת עובדת שעתידה הייתה לצאת לחופשת לידה. התובע עבר את ריאיון הקבלה בהצלחה, השלים את הליכי הקליטה ונקבע עמו מועד לתחילת העבודה.
ימים ספורים לאחר מכן, ועוד טרם החל את עבודתו, הודיעה לו הממונה עליו בשיחה טלפונית כי לא תוכל להעסיקו "משיקולי תקינה". לפי הנטען, עובדת אחרת בנציבות, אשר עבדה עד אותה עת באופן זמני בחצי משרה, הודיעה על כוונתה לחזור ולעבוד במשרה מלאה ולכן עורך-הדין שמילא את מחצית המשרה הנוספת עד אותה עת התפנה והוא יועבר לתקן של עורכת-הדין שעתידה לצאת לחופשת לידה. כפועל יוצא, התייתר הצורך בהעסקתו של התובע. בעקבות האמור, הגיש עורך הדין תביעה נגד משרד הבריאות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בה עתר לפיצוי של 100 אלף שקל בגין פיטורים שלא כדין, אובדן הכנסה ועוגמת נפש.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת התובע, פעל בהתאם לנדרש ממנו לאחר שנודע לו כי התקבל לעבודה, קרי חדל לחפש עבודה והמתין למועד תחילת עבודתו, תוך שאף דחה הזדמנויות ואפשרויות העסקה במקומות שונים. עוד טען כי נגרמו לו טרחה ובזבוז זמן וכסף, שכן לאחר שהשלים את הליך מילוי הטפסים והקבלה הוא פנה לחפש אחר מסגרת מתאימה לבנו הפעוט בו טיפל עד אותה עת בעצמו, כשלצורך כך אף אשתו הפסידה ימי עבודה.
המדינה מאידך טענה כי התובע לא הועסק על-ידה ועל כן אף לא פוטר על-ידה. לטענתה, אמנם נאמר לתובע לאחר הריאיון שנערך לו כי הוא נבחר להחליף את עורכת-הדין שעתידה ללדת, אולם חלפו רק יומיים וחצי ממתן התשובה החיובית בדבר קבלתו לעבודה ועד שהודע לו כי לא ניתן יהיה להעסיקו. עוד ציינה המדינה כי גם אם הודע לתובע כבר לאחר הריאיון כי הוא נבחר לתפקיד עורך-הדין המחליף למשרה זמנית, הרי שברי כי היה באפשרותו להוסיף ולחפש עבודה לתקופה שלאחר עבודתו בנציבות, בשים לב לכך שדובר על העסקה זמנית בלבד. עוד נטען, כי לו הייתה מתגלה בעיה בהעסקת התובע בעת או לאחר מילוי טפסי הקליטה הרי שלא היה מועסק בנציבות ולכן גם מסיבה זו אין לו להלין אלא על עצמו על כך שהפסיק לחפש עבודה.
השופט כאמל אבו קאעוד מבית הדין לעבודה בירושלים קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצוי בסך 25 אלף שקל, מתוכם 15 אלף עבור נזק לא ממוני. תחילה, דן השופט בשאלה האם נקשרו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק, אך קבע כי לא ניתן להחיל במקרה זה את המבחנים שהותוו בפסיקה לעניין קיומם של יחסי עבודה היות שטרם החלה העבודה בפועל. עם זאת, בהתאם לפסיקת בתי-הדין בסוגיה הנדונה, ניתן להכריע במקרים בהם שאלת ההעסקה והזכויות הנובעות מכוחה נתונה בספק, אף תוך בחינת התמונה בכללותה ובשים לב לתורת הפרשנות התכליתית.
נוכח האמור, פנה השופט לבחון את השאלה האם ניתן להחיל את זכות השימוע ואת זכאותו של עובד לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין אף על מי שהתקבל לעבודה אולם טרם החלה תקופת העסקתו בפועל. הוזכר, כי זכות השימוע אמנם אינה קבועה בחקיקה, אולם היא נקבעה מפורשות ובאופן עקבי בפסיקת בתי-הדין לעבודה שקבעה כי מדובר בזכות יסודית וראשונית ששמור לה מקום של כבוד ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד. לפיכך, נקבע כי אין לראות בשימוע "טקס" גרידא שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה וכי על המעסיק לפעול בפתיחות, בהגינות ובתום לב. הובהר, כי חובת השימוע קיימת הן במגזר הציבורי, הן בגופים דו-מהותיים והן בגופים פרטיים. כמו-כן, נפסק כי יש לערוך שימוע לכל סוגי העובדים - לעובד קבוע, לעובד זמני ואף במצב של סיום חוזה לתקופה קצובה.
בשים לב לתכליות המונחות בבסיס חובת השימוע כפי שהותוותה בפסיקת בתי-הדין, סבר השופט כי יש לראות בתובע כמי שהועסק על-ידי המדינה לעניין קיום חובת השימוע כלפיו, אף אם טרם החלה העסקתו בפועל. משכך, ניתן לראות בסיום העסקתו באופן בו נעשה - כפיטורים שלא כדין תוך הפרת זכות השימוע.
עוד הוסיף השופט כי הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב להלכה לפיה על אף פררוגטיבת המעסיק לסיים את עבודתו של עובד, הרי שלעובד הנמצא בתקופת ניסיון יש זכות להוכיח את כשירותו לתפקיד שהוצב בו וכי על המעסיק ליתן לו הזדמנות אמיתית ובתום לב, מבלי שניתן לפטרו תוך זמן קצר וללא סיבה נראית לעין. נקבע, כי הלכה זו רלוונטית אף לעניינו של מי שהעסקתו הסתיימה עוד טרם החל עבודתו בפועל ומבלי שניתנה לו הזדמנות להוכיח את כישוריו ויכולותיו.
למעלה מן הצורך קבע השופט כי לאותה תוצאה ניתן להגיע אף באמצעות החלה של דיני החוזים על נסיבות המקרה. בעניין זה הזכיר השופט כי חוזה עבודה הוא חוזה ככל חוזה אחר, ומכאן שאכן נכרת חוזה מחייב בין הצדדים בנוגע להעסקתו של התובע, משסוכמו בין הצדדים התפקיד, מקום העבודה ומועד תחילתה. כפועל יוצא, קצרה הדרך לפסוק כי החוזה הופר, שכן המדינה עצמה הודתה בכך שהודע לתובע כי לא תוכל להעסיקו מבלי לטעון לעילה כלשהי המאפשרת את ביטול החוזה.
עוד הוסיף השופט כי עם הפרת החובה לקיים את החוזה ולהתחיל בהעסקת התובע, ועם הפרת חובת השימוע, הפרה המדינה גם את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. הובהר, כי אף אם התנהלותה כלפי התובע נבעה משיקולי תקינה (טענה שכלל לא הוכחה), הרי שהיה עליה לתת דעתה לכך שהתנהלותה מהווה הפרה של התחייבותה כלפי התובע, על המשמעויות הנלוות לכך. לפיכך, התנערותה מהתחייבותה כלפי התובע גם במסגרת טענותיה בהליך זה, אינה ראויה והדברים נכונים ביתר שאת בשים לב לכך שמדובר בגוף ציבורי.
בכל הנוגע לסכום הפיצוי, קיבל בית הדין את טענת התובע כי גובה השכר החודשי לו היה זכאי לו היה מתחיל בתפקידו היה 10,000 שקל ולכן פסק לו סכום זה. אשר לנזק הלא ממוני שנגרם לו, קבע השופט כי בשים לב לנסיבות הפיטורים; לעובדה שלא הוכחה הטענה כי ההחלטה בעניינו הייתה בלתי נמנעת נוכח אילוצי תקינה ונוכח הקביעות בדבר התנהלות המדינה והצורך בהרתעתה מפני חזרה על התנהלות זו - יש להטיל עליה תשלום פיצוי עונשי. כמו-כן, בשים לב לכך שהתובע ויתר על אופציות תעסוקה אחרות כאשר המתין לתחילת תפקידו, בשים לב לכך שהוא נדרש לערוך הכנות שונות מבחינה משפחתית לצורך תפקידו וכן בשים לב לנסיבות החריגות במסגרתן העסקת התובע הסתיימה שלא כדין עוד בטרם החלה העסקתו בפועל - יש להטיל על המדינה אף תשלום פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בסך 15 אלף שקלים.
נוסף לסכום הפיצוי בסך 25 אלף שקלים, תשלם המדינה לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגובה 6,000 שקלים. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד ארז צ'צ'קס. המדינה יוצגה ע"י עו"ד מיכל שלם.
