בית המשפט המחוזי בחיפה אישר תביעה ייצוגית בשווי 3 מיליון שקלים נגד חברת "פלאפון", בגין מסרון שנשלח לנמענים מטעם עובד בשם "איתי" שהציע להם לחזור אליו כדי לקבל "הצעה אטרקטיבית". השופט: החברה לא הוכיחה שמדובר בתקלה נקודתית או כי העובד פעל תוך חריגה ברורה מסמכות
על פי בקשת האישור, שהוגשה באמצעות עו"ד ניזאר טנוס, הפרה פלאפון את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) כאשר שלחה לנמענים מסרון שנוסחו "היי זה איתי מחברת פלאפון רצינו להציע לך הצעה אטרקטיבית לחזור אלינו לחברה זה משהו שיכול לעניין אותך? לחזרה 050XXXXXX איתי".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
החברה מצדה טענה כי המסרון לא נשלח על ידה אלא ע"י עובד החברה, לטובתו האישית, בניגוד מוחלט לנהלים ותוך חריגה ברורה מסמכות. לפיכך, היא אינה נושאת באחריות למעשה. עוד טענה פלאפון כי במסגרת שיחת הבהרה שנערכה עמו הסביר העובד כי ההודעות נשלחו לרוב ללקוחות שלא הצליח להשיג באופן טלפוני בתקווה שאלה יחזרו אלין במהלך היום, כאשר בסך הכל שלח כ-30-40 הודעות בלבד. אשר על כן, נטען, לא ניתן לראות במסרון האמור משום מסר המופץ "באופן מסחרי" וחוק התקשורת אינו חל עליו.
מלבד האמור הוסיפה פלאפון כי העובד פעל על דעת עצמו מבלי שקיבל אישור כלשהו, וכי הוא בחר להפר ביודעין את הנחיות ונהלי החברה מתוך מטרה לבצע מכירות נוספות אשר יזכו אותו בהטבות ובבונוסים כספיים. בנסיבות אלו, נטען, החברה אינה נושאת באחריות כלשהי לנזק שנגרם, ככל שנגרם, כתוצאה מפעולותיו של העובד.
השופט מנחם רניאל קיבל את הבקשה וקבע כי ההודעה ששוגרה למבקש עונה להגדרה של "דבר פרסומת" המופיעה בחוק התקשורת. נקבע, כי עיון במסרון, הכולל את המילים "רצינו להציע לך הצעה אטרקטיבית לחזור אלינו לחברה", מלמד כי בניגוד לטענת פלאפון הוא מציע לנמען הצעה שיווקית. בעניין זה הזכיר השופט רניאל כי עיקר תכליתו של סעיף 30א לחוק התקשורת הוא למנוע ממפרסם לגרום לאדם, במישרין או בעקיפין, להוציא כספים בעקבות הודעה שנשלחה אליו, כאשר במקרה זה ניתן לראות שמטרתו של המסרון שבמחלוקת היא לעודד הוצאת כספים מהנמען שכן עניינו בהחזרתו להיות לקוח של החברה. לפיכך נקבע כי המסרון מפרסם את עסקיה של החברה ונועד לקדם את מטרותיה.
מכאן פנה השופט רניאל להתייחס לטענת פלאפון לפיה היא אינה נושאת באחריות לפעולת העובד מאחר שהמסרון נשלח על ידו באופן אישי בניגוד מוחלט להנחיותיה ולנהליה. נקבע, כי פלאפון בחרה שלא להגיש תצהיר מטעם העובד והסתמכה בעניין זה רק על תצהירו של סמנכ"ל השיווק שלה, אלא שהיה עליה להוכיח את גרסתה בכלים העובדתיים העומדים לרשותה ולא להסתפק בהבאת תצהיר של מנהל שאינו יודע את עיקר הדברים מידיעתו האישית.
בכל הנוגע לטענה לפיה מספר המסרונים שנשלחו עמד על 30-40 בלבד, קבע בית המשפט כי עצם ציון מספר זה מראה שמדובר בהערכה ולא במספר האמיתי. הוזכר, כי מסרונים נשלחים באמצעות יישומון המאפשר לדעת כמה מסרונים בדיוק נשלחו ולכן פלאפון לא עמדה בנטל להראות שמדובר ב"תקלה נקודתית".
מלבד האמור, נקבע כי פלאפון לא הציגה כל ראיה ממשית ולא הוכיחה כראוי שמשלוח המסרון נעשה על ידי העובד למטרותיו עצמו. כאמור, העובד לא מסר תצהיר מטעמו ולא הובא לעדות ומתוכן המסרון עולה שמטרתו לא הייתה לערוך הסכם בין הנמען לבין העובד, אלא בין הנמען לבין פלאפון, באמצעות העובד. בנסיבות אלה, הטענה שהמסרון נשלח "לא למטרות המעסיק" היא לא פחות מתמוהה, לדעת השופט. כמו כן, לא מדובר בעבירה פלילית שעשה העובד לטובתו האישית אלא בקיום תפקידו לשווק את פלאפון. על כן, נקבע, יש לדחות את טענת פלאפון לפיה העובד פעל ללא הרשאה בניגוד לחוק השליחות ותוך חריגה ברורה מסמכות.
לאור האמור, ומשהוכח שהמבקש לא נתן הסכמתו מראש ובכתב לכך שיישלחו אליו דברי פרסומת מטעם פלאפון, קבע בית המשפט כי החברה הפרה את סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת. כמו כן, המבקש עמד בנטל השכנוע להוכיח קיומה של הקבוצה שהוא טוען לה, ובאשר לאפשרות סבירה לכך שהשאלות המשותפות יוכרעו לטובת הקבוצה.
לפיכך, אישר בית המשפט את הגשת התביעה הייצוגית נגד החברה, בשם "כל הנמענים אשר קיבלו מפלאפון מסרונים לטלפונים הניידים, מבלי שניתנה הסכמתם מראש ובכתב תוך הפרה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת".
