אישה שפרסמה בפייסבוק הכפשות על האישה שניהלה רומן עם בעלה תפצה אותה ב-4,000 שקל. כך קבעה שופטת בית משפט השלום בחדרה בתביעה שהגישה המאהבת מכוח חוק איסור לשון הרע. בין היתר נדחתה הטענה לפיה יש לתת משקל לכך שהדברים פורסמו באינטרנט ונקבע: "גם שיח חופשי באינטרנט אמור להיות מרוסן"
ברקע לתביעה, רומן שניהלה התובעת עם מי שהיה בעלה של הנתבעת. לטענת התובעת, הנתבעת פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה ארבעה פרסומים שונים שמהווים לשון הרע כלפיה. במסגרת אותם פרסומים, כינתה הנתבעת את התובעת בין היתר "פילגש מסכנה ועלובה", "פרוצה", "הורסת משפחות סדרתית", "מחפשת ספונסרים שיפרנסו ויאכילו אותה" ועוד שלל כינויים מעליבים ומכפישים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בנוסף להודעות אלה, פרסמה הנתבעת לפי הנטען דברי לשון הרע בעל פה במהלך תקרית שאירעה בטירת הכרמל ואשר היו עדים לה אנשים שונים. התקרית צולמה על ידי התובעת והסרטון הוגש לבית המשפט.
נוכח האמור, הגישה התובעת תביעת לשון הרע לבית משפט השלום בחדרה בסך 100 אלף שקל, בה טענה כי מדובר בפרסומים כוזבים שנועדו להוציא דיבתה רעה. עוד טענה כי אופי הפרסומים, מועד פרסומם, ניסוחם, והמקום בו פורסמו מעידים על כוונה של הנתבעת לפגוע בה.
הנתבעת מנגד, לא הכחישה שפרסמה את הפרסומים מושא התביעה ואף לא הכחישה שאמרה בתקרית הנטענת את הדברים שיוחסו לה. יחד עם זאת, לטענתה, דין התביעה להידחות משום שאין בדברים משום לשון הרע כלפי התובעת. לדבריה, ההודעות לא כוונו כלפי התובעת ושמה כלל לא צוין בהן, ולכן הקורא הסביר לא יכול היה להבין כי הן התייחסו דווקא אליה. בנוסף, הנתבעת טענה כי אין לקבל את הסרטון כראיה משום שהוא מבויים, ערוך ולא שלם. בנוסף טענה הנתבעת כי לפני שהתובעת החלה לצלם את התקרית היא התגרתה בה וגרמה לה לומר את הדברים שאמרה.
השופטת הדסה אסיף קיבלה את התביעה באופן חלקי בנוגע לפרסומים בפייסבוק בלבד. לשיטתה, לא יכולה להיות מחלוקת שהפרסומים בפייסבוק הם בגדר "פרסום" לפי חוק איסור לשון הרע וכי אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין או אם התייחסותה לאדם הנפגע משתמעת מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות.
עוד הוסיפה השופטת כי לא רק שניכר מלשון ההודעות שהן כוונו לאדם מסוים, אלא שגם תוכנן מעיד על כך שהנתבעת התכוונה בהן לזו שנמצאת בקשר זוגי עם בעלה, שאת זהותה ידעה היטב לפני שפרסמה את הדברים. לעניין הטענה כי שמה של התובעת לא נכלל בפרסומים, ציינה השופטת כי עלה בידי התובעת להוכיח שלפחות שני אנשים, חבריה של הנתבעת בפייסבוק, ידעו כי הפרסומים כוונו אליה.
עוד דחתה השופטת את הטענה כי מדובר ב"זוטי דברים", שכן מדובר בארבעה פוסטים ארוכים ומפורטים שפרסמה הנתבעת בקיר הפייסבוק שלה, ולא ניתן לראות בכך פרסום שולי. כן נדחתה הטענה לפיה יש לתת משקל לכך שהדברים פורסמו באינטרנט, ולכן גובר חופש הביטוי. "הכללים האוסרים על לשון הרע שרירים וקיימים גם ברחבי הרשת", קבעה השופטת. "חרף הזכות לחופש הדיבור - וחשיבותו של שיח חופשי באינטרנט, גם פרסומים באינטרנט, ובכלל זה ברשת החברתית, בין אם כ"פוסט", בין כתגובות, ובין אם בפורומים, יכולים להצמיח עילת תביעה. גם שיח חופשי באינטרנט אמור להיות מרוסן".
אשר לסרטון שמתעד את התקרית שאירעה בין השתיים, קבעה השופטת כי הוא אינו משקף את התקרית כולה וזאת בין היתר לאור הודאת התובעת כי לא תיעדה את התקרית מלכתחילה. כמו כן, נקבע כי הדברים שנאמרו בסרטון אינם מהווים לשון הרע. בעניין זה ציינה השופטת כי מצפייה בסרטון עולה כי הרקע למחלוקת בין הצדדים, מלבד הקשר הזוגי בין התובעת לבעלה של הנתבעת, הוא כספי. כך, נשמע בסרטון כי הנתבעת מתעמתת עם בעלה בדבר פרנסת ארבעת ילדיהם המשותפים ולמרות שעשתה שימוש בלשון בוטה וגסה ולא בחלה בשימוש במילות גנאי – לא מדובר בהכרח בלשון הרע. הוזכר, כי הפסיקה כבר קבעה שכאשר מדובר בחילופים הדדיים של מילות גנאי תוך כדי ויכוח או כינויים שהפכו שכיחים בחברה, לעיתים אין לראות בהן כבאות בגדר "לשון הרע" לעניין החוק או לחלופין - ניתן לראותן בגדר "זוטי דברים" שאינם מקימים עילת תביעה.
בעניין טענת התובעת לפיה הנתבעת פגעה בפרטיותה בניגוד לדין במהלך התקרית, נקבע כי התובעת לא פירטה מהי הוראת החוק עליה היא מבססת את תביעתה ומאחר שהתובעת לקחה חלק מיוזמתה בסכסוך שבין הנתבעת ובעלה, ממילא אין לה להלין אלא על עצמה.
נוכח האמור, העמידה השופטת את סכום הפיצוי שישולם לתובעת על 1,000 שקל עבור כל אחד מהפרסומים שפרסמה הנתבעת בפייסבוק, ובסך הכל 4,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 3000 שקל.
