בפסק דין שניתן ביולי האחרון ופורסם היום קיבל בית המשפט לענייני משפחה את טענותיו של בעל שאשתו לשעבר התלוננה נגדו במשטרה כי אנס אותה במהלך נישואיהם ותקף את בנם המשותף. נקבע, כי למרות שאי אפשר לקבוע שהתלונה על אונס הייתה שקרית, שילובה עם התלונה על תקיפת הבן נועדה לפגוע בבעל ולחבל בנסיעתו המתוכננת עם הקטין לארה"ב
אישה שהגישה תלונה במשטרה נגד בעלה לשעבר תפצה אותו ב-15 אלף שקלים. כך קבע ביולי האחרון בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. נקבע, כי למרות שאין אפשרות לקבוע כי טענותיה של האישה, לפיהן אנס אותה הבעל במהלך נישואיהם, הן כוזבות, הרי שהעלאת תלונת האונס במסגרת תיק תלונה שעניינו תקיפת בנם המשותף מעידה על כך שמטרת התלונה הייתה לפגוע בתובע ולחבל בנסיעתו המתוכננת עם הקטין לארה"ב, נסיעה שאושרה ע"י בית הדין הרבני אך היא התנגדה אליה נחרצות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הצדדים, המנהלים אורח חיים חרדי, נישאו זה לזו ומנישואיהם נולד להם בן משותף. לשני הצדדים היו אלה נישואין שניים ולשניהם בנים מנישואיהם הראשונים. כעבור שנתיים נפרדו בני הזוג והחלו לנהל ביניהם הליכים בבית הדין הרבני, לרבות בענייני הבן המשותף.
בשלב מסוים, התלוננה הנתבעת במשטרה על כך שהתובע תקף את בנם בעת שלקח אותו מידיה, בניגוד לרצונו. עוד ציינה ששאלה את הבן מספר פעמים האם התובע אלים כלפיו, וזה השיב בשלילה אך סיפר שהוא גוזר את ציפורניו קצר מדי באופן המכאיב לו, שהוא מספר אותו באופן משונה שאינו אוהב, ושהוא דורש ממנו לשבת איתו וללמוד הרבה זמן אותיות, בניגוד לרצונו. בעניין זה הרחיבה הנתבעת והעלתה מקרים בהם לכאורה התנהג התובע באלימות גם כלפי בנה מנישואיה הראשונים.
לאחר מכן החלה הנתבעת לספר על מקרים שאינם קשורים לקטין, בהם לכאורה תקף אותה התובע במהלך נישואיהם. בין היתר סיפרה הנתבעת על מקרה בו צרח עליה ונעל אותה בבית למשך חצי שעה, ולאחר מכן עקב אחריה. עם זאת, הודתה הנתבעת שהתובע לא תקף אותה פיזית. עוד תיארה הנתבעת מקרים בהם התובע לא נתן לה כספים במהלך הנישואין וסיפרה כי במהלך הנישואין בעל אותה פעם אחת ללא הסכמתה. לדבריה, הייתה פאסיבית במהלך האירוע, וכי מעבר לאמירתה שאינה מעוניינת בקיום היחסים, לא התנגדה פיזית ולא נגרמה לה חבלה. הנתבעת תיארה אירוע אלימות נוסף שהתרחש שש שנים קודם למועד החקירה, בו הכניס אותה התובע בכוח למקלחת ופתח את ברז המים. יצוין כי כל טענות הנתבעת על תקיפתה התרחשו במהלך הנישואין.
עקב תלונת הנתבעת, וביחוד עקב חומרת הטענות, נעצר התובע עד ליום המחרת בחשד לתקיפת קטין חסר ישע, תקיפת בת זוג, בעילה שלא בהסכמה חופשית והפרת הסדרי ראיה. למחרת היום הובא התובע בפני שופטת ולאחר דיון הורתה זו לשחררו לאלתר. השופטת ציינה שלהתרשמותה התלונה על האונס הוגשה רק במטרה להעצים את התלונה על תקיפת הקטין, אך למרות זאת החליטה להרחיק את התובע מהשכונה בה מתגוררת הנתבעת למשך שבוע ימים. עוד הורתה השופטת כי התובע לא יפגוש את בנו במשך שבוע, אלא בהתאם להנחיית לשכת הרווחה המטפלת בבני הזוג, והוא נדרש להפקיד 500 שקל, ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 5,000 שקל.
בתביעה שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים עתר התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי של 50 אלף שקל בטענה להוצאת לשון הרע והגשת תלונת שווא נגדו.
השופט הבכיר שלמה אלבז קיבל את התביעה באופן חלקי ופסק לתובע פיצוי בסך 15 אלף שקל. תחילה, הזכיר השופט כי תלונה במשטרה בתום לב מוגנת מפני אחריות בגין פרסום לשון הרע, מבלי שהדבר תלוי בתוצאות ההליך הפלילי שייפתח בעקבות התלונה, ובלבד שהמתלונן האמין באמיתות פרסומו. פסקי הדין המקנים הגנה מפני תביעת לשון הרע בהגשת תלונה לרשות מוסמכת, מציינים שנדרשת ידיעה ממשית של המתלונן שהתלונה שהוא מגיש לרשות היא תלונה כוזבת, תוך שכוונתו האמיתית לגרום לפגיעה בנילון.
במקרה דנן, באשר לשאלת האמת, או האמת הסובייקטיבית, של אירועי האונס שתיארה הנתבעת, קבע בית המשפט כי אין באפשרותו לקבוע שמדובר בתלונת שווא שהוגשה באופן מכוון משום שלא הוכח באופן וודאי שהאירוע לא התרחש. לדברי בית המשפט, ניכר היטב כי מעצרו של התובע הסתיים באופן מוקדם יחסית, מיד כאשר הוכח שלא הופעלה אלימות נגד הקטין, ועיון בתיק המשטרתי מעלה כי נושא האונס נדון במספר שאלות בודדות ולא כפי שחקירת אונס אמורה להיראות.
עוד הוסיף בית המשפט כי מקריאת חקירתה של הנתבעת עולה שהיא חוותה את נישואיה לתובע כטראומה ואת יחסי האישות עמו ככאלה שנכפו עליה, גם אם מהותם לא הייתה כזו כלל וכלל. משכך, די בתחושתה הסובייקטיבית כאמור כדי להקים לה את ההגנה מכוח חוק איסור לשון הרע.
מנגד, סבר השופט כי העלאת תלונת האונס במסגרת תיק תלונה שעניינו תקיפת הקטין מעידה על כך שמטרת התלונה הייתה לפגוע בתובע ולחבל בנסיעתו המתוכננת עם הקטין לארה"ב, נסיעה שאושרה ע"י בית הדין הרבני אך הנתבעת התנגדה אליה נחרצות. הטעם לקבלת טענות התובע בעניין זה הוא משום שבחקירת הנתבעת במשטרה היא לא הצליחה להצביע על אירוע אלימות אמיתי בו תקף התובע את בנה מנישואיה הקודמים וגם במהלך הדיון בבית המשפט לא העלתה כל ראיה להוכחת טענותיה בדבר התעללות כביכול של התובע בבנם המשותף. גם הסמיכות בין המועד הנסיעה המתוכננת לבין הבקשות והתלונות שהגישה הנתבעת אינה יכולה להצביע על כל אפשרות אחרת, לדעת בית המשפט.
עוד ציין השופט כי מעבר לכך שהנתבעת לא הצביעה על אירוע משמעותי בו תקף התובע את הקטין, הרי ששלושה עובדים סוציאליים שונים דחו בכל תוקף את טענותיה למניעת הנסיעה לחו"ל, וברי לכל כי לו היה אמת בטענות האלימות שטענה כנגד התובע, סביר להניח שהיו שמים לבם לכך. נוכח האמור, הסיק בית המשפט כי הנתבעת פעלה שלא בתום לב בהגשת התלונות.
לבסוף הוסיף השופט אלבז כי הוא רואה בחומרה רבה כל פגיעה בהסדרי הראיה של מי מילדי הצדדים המדיינים בפניו עם הורהו השני: "בפעולותיה מנעה הנתבעת מהתובע לראות את בנו הקטין למשך שבוע ימים, ומשכך יש לראות בהגשת התלונה פעולה חסרת תום לב באופן מובהק", כתב.
סיכומם של דברים – התביעה התקבלה באופן חלקי. הנתבעת תפצה את התובע בסך של 15 אלף שקלים בתוספת 5,000 שקלים בגין הוצאות המשפט.
