לטענת המרצה, שהועסק במחלקה להנדסת תעשייה וניהול במוסד אקדמי בירושלים, מסכת יחסיו עם המוסד הובלה מראשיתה ועד לסיומה מתוך שיקולים זרים ופסולים ובתוך כך 'הוכתמה' לאורכה ולרוחבה באפליה שמקורה בהיותו אדם חילוני שאינו מקיים את כללי "השולחן ערוך"
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את תביעתו של מרצה וחוקר במחלקה להנדסת תעשיה וניהול ב"מכון לב" בירושלים, שטען כי הופלה בתנאי עבודתו ובהליכי קידומו המקצועי- אקדמי על רקע היותו אדם חילוני שאינו ממלא אחר כללי "השולחן ערוך". נקבע, כי הרושם שמתקבל ממארג הראיות הוא שהצדדים נקלעו שלא בטובתם לאי הלימה בציפיות בכל הנוגע לקידומו של התובע לדרגת פרופסור וכי משחלפו השנים והצטברו אצל התובע כעסים על יחסו של המכון כלפיו, ניתק עם ראשיו מגע וסירב לשתף פעולה בכל הנוגע לשיבוצו לשנת הלימודים הבאה ואף העמיד תנאים מפליגים וקיצוניים להמשך העסקתו באופן שהביא את חוזה ההעסקה לידי ביטול.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, ד"ר עמוס ביק, הועסק במשך שש שנים כמרצה וחוקר במחלקה להנדסת תעשייה וניהול ב"מכון לב" בירושלים (לשעבר בית הספר הגבוה לטכנולוגיה). מדובר במוסד מוכר להשכלה גבוהה הכפוף לסמכויות פיקוח והסדרה על פי חוק המועצה להשכלה גבוהה, לרבות הכללים המחייבים של המועצה והוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת). מכון לב הוא גם "גוף נתמך" כמשמעו בחוק יסודות התקציב.
ככלל, סגל הוראה חדש במכון מתקבל לעבודה על ידי ראש המחלקה הרלוונטית באישור הרקטור וזאת במינוי זמני שאינו כולל קרן קשרי מדע. עד שנתיים מתחילת העבודה צריכה להתקבל החלטה על מעבר העובד למינוי רגיל ותוך שלוש שנים מעת מתן מינוי רגיל יש לקיים דיון בוועדת מינויים בדבר הענקת קביעות. 'מסלול' הענקת הקביעות כולל המלצה של ועדת המינויים על 'התאמה עקרונית' למתן קביעות שבתורה תיבדק על ידי ועדה מקצועית שבוחנת בין היתר את ההישגים האקדמיים של המועמד לגופם. המלצת הוועדה המקצועית מובאת בפני ועדת המינויים, ואם זו מוצאת לאמצה היא מועברת לאישור הסנאט וועדת המינויים של חבר הנאמנים. העלאה בדרגה, בפרט לדרגת פרופסור, טעונה אישור לפי החוק להשכלה גבוהה והסמכויות הנתונות למועצה להשכלה גבוהה מכוחו ואינה צועדת בהכרח בד בבד עם הענקת קביעות.
בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים טען התובע כי נושא קידומו האקדמי לדרגת פרופסור הייתה מכרעת להחלטתו להצטרף לסגל ההוראה במכון לב, אלא שזה נהג עמו בחוסר שקיפות בכך שמסר לו כתב מינוי רק בחלוף שנתיים מתחילת עבודתו ולא מסר לו עותק מהתקנון האקדמי שאף אינו ניתן לאיתור בקלות.
עוד טען כי המכון נהג עמו בחוסר תום לב בכך שלא קיים את הבטחתו לקדמו לדרגת פרופסור, וזאת נוכח היותו אדם חילוני באופן המנוגד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בעניין זה ציין התובע כי בתקופת עבודתו קודמו או זכו להטבות בתנאי ההעסקה עובדים אחרים במכון אשר עבדו פחות זמן ממנו והיו בעלי רקע אקדמי נמוך בהרבה משלו אך השתייכו למי ששומרים על כללי 'השולחן הערוך'. בניגוד לעובדים אלה, לא קיבל התובע לטענתו סיכום של תנאי העסקתו לאחר ראיון הקבלה; לא קיבל כתב מינוי בתחילת עבודתו; לא קיבל בשלב הראשון תקציב עבור קרן לקשרי מדע; לא קיבל כתב מינוי לוועדות המקצועיות שבעבודתן נטל חלק ושעות ההוראה שנקבעו לו היו לא נוחות.
נוכח האמור, עתר התובע לצו עשה למתן מכתב שחרור לקרן הפנסיה והשלמת פיצויי פיטורים; פיצוי בגין אי תשלום עבור קרן לקשרי מידע בשתי שנות עבודתו הראשונות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין שמקורם באי טיפול הולם בפניותיו בנוגע להמשך העסקתו ואי קידומו האקדמי בגובה שש משכורות, פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 50,000 שקל בגין הפגיעה בתנאי עבודתו, אי קידומו המקצועי ופיטוריו בשל אפליה פסולה מחמת אמונתו הדתית ופיצוי על עגמת נפש בסך 125,000 שקל.
השופטת רחל הירשברג דחתה את התביעה וקבעה כי התובע עצמו הביא במעשיו לביטול החוזה בין הצדדים, משמע התפטר, ועל כן אינו זכאי לסעדים שנתבעו על ידו. תחילה התייחסה השופטת לטענת האפליה שהעלה התובע וציינה כי התקנון האקדמי של המכון כולל הוראה לפיה חבר סגל שאינו מקבל מרות כללית של "השולחן ערוך" לא יוכל להיות מורה קבוע וכי המכון עצמו מסכים שהתובע היה חוקר פורה ומרצה מוערך. בכל אלה, נקבע, יש כדי להעביר את הנטל למכון להוכיח שבקידומו המקצועי של התובע לא התחשב בעובדת היותו חילוני. עם זאת, נקבע כי המכון עמד בנטל זה שכן הוא צודק בטענותיו כי עצם ההחלטה על הענקת קביעות לתובע על דעת כל חברי ועדת המינויים, סותרת את הטענה כי הוא הופלה בהקשר זה. כלומר, עלה בידי המכון להוכיח שבמקרה של התובע הוא לא התחשב בכלל האמור בתקנון האקדמי והעניק לו קביעות על אף שאינו מקיים אחר "השולחן הערוך".
אשר לאי קידומו של התובע לדרגת פרופסור, סבר בית הדין כי הרושם שמתקבל ממארג הראיות הוא שהצדדים נקלעו שלא בטובתם לאי הלימה בציפיות. לדעת השופטת, התובע אווה בכל מועדו לדרגת פרופסור, אלא שמתברר כי הרקטור כלל לא היה שותף לשאיפה זו והפעם הראשונה שהדבר הובא בפניו ישירות ובעצמה רבה הייתה בישיבת השימוע. מלבד האמור, קיבל בית הדין את עמדת המכון לפיה אי קידומו של התובע לדרגת פרופסור נבעה מכך שנהגו אותה עת לקדם בדרגה רק לאחר קבלת קביעות, וציין כי עדותו של התובע בכל הנוגע לקידומו ובפרט בכל הנוגע לקבלת קביעות התבררה כבלתי מדויקת ואף ידעה התפתחות. משכך, עלה בידי המכון להוכיח כי באותן שנים קביעות וקידום לדרגת פרופסור לא בהכרח צעדו יחדיו והרושם המתקבל מקריאת תמליל השימוע הוא שראש המחלקה סבר אותה עת כי מדובר גם בתהליך נכון. מכל מקום, אין קשר סיבתי בין אי קידומו של התובע לדרגת פרופסור לבין היותו אדם חילוני. עוד ציין בית הדין כי לתובע לא הובטח עם קבלתו לעבודה במינוי זמני כי יקבל קרן לקשרי מדע ואי קבלת הקרן גם אינו מהווה אפליה אסורה.
אשר לנסיבות סיום יחסי העבודה, התרשם בית הדין כי ההשתלשלות העובדתית מלמדת כי התובע החליט על סיום יחסיו עם המכון. נקבע, כי התובע ביקש לעצמו קידום לדרגת פרופסור וסבר שהוא ראוי לכך אולם המכון ביכר לטפל קודם בקבלת קביעות. משכך ומשחלפו השנים שהציב לעצמו התובע כיעד לקבלת תואר פרופסור ומשהצטברו אצלו כעסים על יחס של המכון כלפיו שהרגיש שאינו הוגן, ניתק עם ראשיו מגע וסירב לשתף פעולה בכל הנוגע לשיבוצו לשנת הלימודים הבאה. משזומן לשימוע לברור כל העניין הודיע שמבחינתו אין ליחסים עוד עתיד והם הסתיימו ואף העמיד תנאים מפליגים וקיצוניים להמשך העסקתו. בכל אלה, נקבע, הביא התובע את החוזה בין הצדדים לידי ביטול, משמע התפטר, ועל כן מאליו ברור שאינו זכאי לסעד מן הסעדים להם עתר בהקשר לטענה כי פוטר.
סיכומם של דברים – התביעה נדחתה, התובע יישא בהוצאות ובשכר טרחת בא כוח הנתבעת בסכום כולל של 7,500 שקל.
